פרשנות: הגיע הזמן לוותר על החלום להנפיק חברות הייטק בבורסה בתל אביב

סטארט-אפים ישראליים גייסו במהלך השנה החולפת יותר משמונה מיליארד דולר, במקביל לאקזיטים בהיקף של עשרה מיליארד דולר. החלק של משקיעים ישראלים בחגיגה הוא קטן יחסית, ורוב ההשקעות ממומנות על ידי משקיעים אמריקאים. אם בוחנים את התפקיד שמשחקים הגופים המוסדיים הישראליים בתעשיית ההייטק המקומית, מגלים שהוא די זניח - חלקם משקיעים בקרנות הון סיכון ישראליות ומקצתם משקיעים ישירות בחברות. הניתוק בין תעשיית ההייטק לשוק ההון המקומי לא היה יכול להיות גדול יותר.

ברשות ניירות ערך וברשות החדשנות מנסים לעודד את הגופים המוסדיים להיחשף לחברות ההייטק על ידי סבסוד אנליסטים. לא ברור למה הגופים האלו צריכים שיתמרצו אותם להשקיע בחברות חדשניות, שגם יאפשרו להם לנתח טוב יותר את ההשקעות בשווקים המסורתיים שלהם, אבל ניחא. אולם ברשות ניירות ערך לא מסתפקים בכך: לפני כחודש הם פרסמו מסמך שכותרתו "גיוון מקורות ההון של חברות ההייטק והנגשתן לשוק ההון המקומי". המסמך פורסם להערות הציבור עד לשבוע הבא.

אחת השאלות שנשאלות במסמך היא האם קיימת חשיבות בחשיפת הציבור הישראלי להצלחת תעשיית ההייטק המקומי. אין ספק שחברות טכנולוגיה באופן כללי חייבות להיות בתיק ההשקעות של הציבור הישראלי. באופן ספציפי, חברות ההייטק הישראליות תופסות חלק מהותי בכלכלה, ולכן מי שרוצה להשקיע בשוק הישראלי צריך לכלול גם השקעה בהן. בשביל זה הן לא חייבות להיסחר בבורסה המקומית. עם זאת, יש עוד שני היבטים שצריך להתייחס אליהם: הצורך בגיוון מקורות המימון והצד של המשקיעים.

מי אמר שחסר הון לחברות ההייטק?

כאמור, לא חסר מימון לסטארט-אפים הישראליים, בטח לא בתקופה של ריבית אפסית, כשהכסף זורם לשוק הפרטי. גם כשיזרום לשוק פחות כסף ושוק ההנפקות (אולי) יחזור לימיו היפים, החברות יבחרו להנפיק בוול סטריט, שם יש משקיעים שמתמחים בסקטורים השונים שנותנים להן ערך גבוה יותר. למה שחברות בכל זאת יבחרו להיסחר בבורסה בתל אביב? לא ברור.

הרצון לראות חברות הייטק בבורסה בתל אביב הפך בשנים האחרונות למשהו שבין אובססיה לפארסה. לפני הכול, הניסיונות האלו צריכים להתבסס על השאלה האם זה פותר צורך בקרב חברות ההייטק. בבורסה עשו מאמצים רבים לשכנע חברות הייטק להיסחר בה, אך במקום שזה יביא חברות איכותיות הגיעו סטארט-אפים בשלבים מוקדמים מדי, שהשקעה ברובם סיכנה את כספי המשקיעים (הרחבה בהמשך). רוב החברות שמגיעות לבורסה עושות זאת מכיוון שלא היה ביכולתן לגייס מקרנות.

יכול להיות שבשנים האחרונות צמחו בישראל גם חברות שלא הגיעו לשווי של מיליארד דולר, ובעלי המניות שלהן לא הצליחו לממש את המניות שלהם באמצעות מכירת החברה. חברות כאלו יכולות למצוא את עצמן בבורסה בתל אביב, אך לא ברור כמה חברות כאלו יש ואיך מגיעים אליהן. בכל מקרה, זה פלח מסוים שלא בהכרח מכוונים אליו.

צריך ללמוד לקח מהנפילה של פורסייט

חברת פורסייט, שמפתחת מערכות עזר לנהג (ADAS), נסחרת בבורסה בתל אביב לפי שווי של 120 מיליון שקל. ביוני 2017 הגיע שווי החברה לשיא של 770 מיליון שקל, לאחר שמחיר המניה שלה זינק בכ-150% בשלושה חודשים. מאחורי הזינוק עומדת מכירתה של חברת מובילאיי הישראלית לאינטל תמורת 15.3 מיליארד דולר שלושה חודשים קודם לכן. פורסייט אמנם פועלת בתחום של מובילאיי, אך במקום שהמשקיעים יסיקו כי לפורסייט אין סיכוי בשוק, היא דווקא סיפקה להם תקווה.

האם באמת חשבו כי פורסייט מסוגלת לאתגר את מובילאיי עם עשרות בודדות של עובדים - רחוק מאוד מ-600 העובדים וממספר תלת ספרתי של דוקטורנטים ודוקטורים במובילאיי? לא בטוח כלל. בסוף צריך למכור את המניה במחיר יותר גבוה ממה שקנית אותה, או בתרחיש השלילי, לצאת מההשקעה לפני שהמניה נופלת. בפורסייט, סטארט-אפ מרחובות, ידעו איך לשווק את החברה היטב, ומנהליה ובעלי המניות הגדולים שלה גם ידעו לגרוף רווחים על כך.

פורסייט היא אחת משורה של חברות סטארט-אפ שהצטרפו לבורסה לפני מספר שנים, כחלק ממהלך לעודד חברות קטנות להיסחר בבורסה. הבורסה בישראל אמנם עשתה בשנה-שנתיים האחרונות מהלכים להגדיל את האטרקטיביות שלה, למשל הפכה לתאגיד למטרות רווח שהונפק בעצמו בבורסה, אך אלו לא ימי הזוהר שלה. בשוק הפרטי יש חגיגה, ובשוק הציבורי בדיוק ההיפך. זאת מגמה שקיימת בכל העולם.

ההשקעה בפורסייט, סטארט-אפ מרחובות, היא רק דוגמה אחת להתנהלות משקיעים בשוק ההון סביב סטארט-אפים וחברות הייטק שעדיין לא נחשבות לחברות בוגרות. הם מתלהבים מהייפ מסוים ומבאזוורדס וממהרים לשים את כספם. המניה עולה וזה מושך משקיעים נוספים, שממשיכים לדחוף את המניה למעלה. התלהבות מתחומים חמים משותפת גם למשקיעי הון סיכון, ובכלל לגורמים מקצועיים רבים בתעשיית ההייטק. אולם במקרה הזה מדובר במשקיעים מהציבור, ששמים את החסכונות שלהם על מניות מסוכנות. אמנם ההשקעות האלו נראות כמו אפשרות לעשות כסף קל בזמן קצר, אך בדרך כלל זה לא המצב. לא במקרה השקעה בסטארט-אפים מתבצעת בדרך כלל במודל של הון סיכון, שבמסגרתו קרן משקיעה ב-10-15 סטארט-אפים, ומצפה להצליח בכמה בודדים מהם.

גם לגבי חברות בשלות יותר משקיעים צריכים לפתח התמחות - להכיר את השינויים הטכנולוגיים, את המתחרות הפוטנציאליות, את ההזדמנויות והסיכונים ועוד. כל עוד המשקיעים המוסדיים לא מתמחים בהשקעות האלו - וייקח זמן עד שזה יקרה - צריך לשאול את השאלה: האם ההתעקשות לרדוף אחרי חברות ההייטק, במיוחד בלי שהן מקבלות ערך מוסף מהמסחר בישראל, לא נועדה בעיקר בשביל לשפר את תדמית הבורסה עצמה (בין השאר על ידי הגדלת מחזורי המסחר). הבכירים מתחלפים, המטרה נשארת.

לא ברור איך רשות ניירות ערך מצדיקה ומקדמת מהלך כזה. תפקידה הוא לשמור על ענייניו של הציבור, שזה כולל כמובן שמירה על כספו. הכנסת חברות שהמשקיעים לא מתמחים באנליזות שלהן, רק מכיוון שהן חברות הייטק, יכולה להוביל לפגיעה אנושה בחסכונות. נכון, משקיע לא חייב להשקיע בחברות כאלו והרשות לא צריכה לנהוג בפטרונות. ועדיין, זאת בטח לא צריכה להיות מטרת-על.