דעה: בין הימין לשמאל יש מחלוקת על מה המחלוקת

אחת הבעיות בשיח הישראלי היום, בכל מה שקשור להבנת יחסי הכוחות בין הרשות השופטת לרשויות המבצעת והמחוקקת, היא שיש מחלוקת על מה המחלוקת. ייתכן כי מהסיבה הזו כל צד חושב שהצד השני מיצג תפיסת עולם רעה מבחינה ערכית.

הוויכוח הוא מי בעצם חורג ממערכת הוגנת של בדיקות ואיזונים בתוך הפרדת הרשויות. האם הימין רוצה כוח בלתי מוגבל לרשות אחת בלי איזון מרשויות אחרות, כפי שהשמאל טוען? או שהשמאל החליט שהעם לא יודע לזהות בעצמו את האינטרס הציבורי הרחב, ולכן קבוצה קטנה תדאג להגן על העם מפני עצמו?

לכאורה, טענת השמאל היא שלמרות שלבית המחוקקים יש מקום חשוב בהכרעות, צריך איזונים נכונים כדי להגן מפני החלטות לא דמוקרטיות, בעיקר פגיעה במיעוטים. כלומר, עבור חלק מהשמאל, דמוקרטיה שאינה מקדמת את הערכים הנכונים (בעיני קבוצה מסוימת) אינה דמוקרטיה. אולי היא דמוקרטיה במובן הפורמלי, אבל היא איננה דמוקרטיה במובן המהותי.

כאן, לחלק מהשמאל יש כשל בהבנת הדמוקרטיה. הרי בשורה התחתונה הטענה של השמאל היא שאסור לסמוך על העם לבדו, כי אם העם יחליט שצריכים לחסל את כל הג'ינג'ים, לא יהיה מי שיגן על הג'ינג'ים. כמובן שבעולם כזה, בית משפט אקטיביסט לא רלוונטי. אם רוב העם לא מאמין בזכויות אדם, העם יכול לבטל בחקיקה את כל מה שרק ירצה. אפילו לחוקק שהוא סוגר את בית המשפט. במקרה שרובו של העם החליט שהוא מאס בדמוקרטיה, אז המדינה לא תהיה דמוקרטית, ואין בית משפט שיכול לתקן זאת.

יתרה מכך, המחשבה שבית המשפט הוא זה שיגן מפני העם, פשוט אינה נכונה. מספיק לחשוב על המקרה של דרד סקוט, בו פסק בית המשפט העליון בארצות-הברית כי אדם שחור הוא רכוש של אדם לבן, או אפילו מבלי להפליג מעבר לאוקיינוס האטלנטי. את מפלגת כ"ך בית המשפט העליון לא פסל. הכנסת היא זו שחוקקה תיקון שמוציא אתה מהכנסת.

וזו בעצם הביקורת הגדולה של הימין על השמאל בנושא הזה - מדוע אנשים נותנים את אמונם דווקא לאלה שלא ניתן להחליפם בבחירות? אלה שאינם מייצגים את הציבור? אלה שמסיבה לא ברורה נחשבים כמי שיודעים יותר טוב מאזרחים מה טוב עבורם.

גם חלק מהימין לוקה בהבנת הדמוקרטיה. הציטוט הידוע "דמוקרטיה היא שני זאבים וכבש אשר מצביעים מה אוכלים לצהריים" מסביר את החשש מעריצות הרוב. במדינות רבות בעולם מה שמאפשר לעם להישמר מעצמו באותם תרחישי אימה שמציג השמאל היא חוקה - כלומר מסמך המאגד את הנורמה הבסיסית ביותר. בצורה הזו, המחוקק הנוכחי לא מאיים על פגיעה בהסכמה הרחבה ביותר של העם.

אין החשש בדמוקרטיה מהעם עצמו כולו, אלא מהבחירה הנוכחית הרגעית שלפעמים נוצרת באופן מקרי ומובילה לשליטתו של מחוקק כזה או אחר שיכול לפעול נגד הנורמות הבסיסיות ביותר של העם. את זה הימין לא הפנים. יכול להיות מצב בו נבחרה ממשלה על קוצו של יוד בחיבורים לא צפויים בין מפלגות. לאחר תוצאות נבחרי הציבור ברשות המחוקקת, אין כוח לציבור להשפיע על ההרכב. במקרה כזה אכן מחוקק נוכחי יכול לבצע שינויים שלא באמת תואמים את רצון העם. לכן גם לימין צריכה להיות שאיפה לאיזונים נכונים בין הרשויות שידאגו לשמור על העם.

הנקודה היא שנראה שכל צד משוכנע שהצד השני הפר את האיזונים. הימין מרגיש שהרשות השופטת, ובתוך כך גם הפרקליטות והיועצים המשפטיים, לקחה לעצמה כוח עצום שלא ראוי שיהיה לה, ולכן הוא מבקש להשיב את הסדר על כנו. השמאל חושש שהימין מרחיק לכת בצעדים שלו ומתעלם מערכים שמבחינתו בלעדיהם הדמוקרטיה לא תעמוד.

למרות שההכרעה בין שני הצדדים ברורה בעיניי, והשמאל המתיימר לדבר בשפת הדמוקרטיה מייצג דווקא תפיסות לא דמוקרטיות, אני חושב שיהיה נכון להבין שלא מדובר על מחלוקת בנוגע לכוח בלתי מוגבל לעם או כוח בלתי מוגבל לפקידות, אלא האם האיזונים היום הם האיזונים הראויים. 

הכותב הוא סמנכ"ל וראש מדור חינוך בפורום קהלת