א. גברת מבוגרת בהחלט, בת 90 כמו כלום, פסעה לאט-לאט בשדרות דוד המלך השבוע. האוויר היה נקי ופריך, כל נשימה כמו שלוק של נקטר אפרסקים. כל-כך לאט פסעה הגברת, שהיה נדמה שהשדרה כולה נעה אחורנית. כשעברתי לידה - אני לא מההולכים המהירים, אבל ביחס אליה נראיתי כדוהר על מאה סוסי מרוץ - עצרה אותי. שכחתי את הטלפון בבית, אמרה, אתה יכול להגיד לי מה השעה. 11:37, אמרתי לה. אה, אורו עיניה בחיוך, יש עוד הרבה זמן! תודה רבה לך בחור צעיר. תודה רבה לך גברתי, עניתי ושמיכה דמיונית רכה וממולאת בנוצות של שלווה נחתה מהשמיים ועטפה אותי.
אני אוהב שקוראים לי בחור צעיר. את חיוך ההקלה של גברת מבוגרת בהחלט שאינני מכיר לקחתי לעצמי כאיחול ושי לעשור החדש, אולי אנסה להפוך אותו למנטרה: השעה 11:37, יש עוד הרבה זמן! אם אגיד את זה מספיק פעמים, יכול להיות שזה יהיה נכון.
2020, מי היה מאמין, לא ככה? רק התחלנו ללכת בשדרות דוד המלך של העולם וכבר אנחנו בעשור השלישי של האלף השלישי, אזרחי העתיד. לפעמים נדמה לי שאני היחיד שמתרגש מזה; על מרבית סיכומי העשור הקודם שמילאו את המדיה בשבועות האחרונים שרתה רוח מדכדכת למדי. יכול להיות שפספסתי משהו, אבל שמתי לב שלא רק שהסיכומים היו מדכדכים ברובם, אלא שהיו כמעט אך ורק סיכומים - כולם הסתכלו אחורה, לא קדימה. זה בטוח אומר משהו.
שבתי אל תחילת העשור הקודם ומצאתי שגם אם רוב התחזיות לא התגשמו, לא הטובות ביותר ולא הרעות ביותר, די התרשמתי שהתעוזה והאופטימיות היו גדולות בהרבה. נדמה שלעשור הקודם נכנסנו, כאנושות, יותר בחדווה מאשר לעשור החדש. הפעם כמעט ולא נתקלתי במבט קדימה, שלא לדבר על מבט אופטימי. אווירת חוסר האמון פלשה מההווה אל העתיד. ממש מנסים להוציא לבנאדם את החשק. אבל אני לא נותן להם.
2020 / איור : תמיר שפר
2020, יא אללה! עשור חדש מתחיל. כל האפסים והאחדים שממלאים את התאריך פתאום נותנים תחושה שבאמת יש עוד הרבה זמן. בסופי העשורים כבר כבד מטען השנים על הגב; 7, 8, 9… האפס מציע הקלה, נחמה, התחלה חדשה. אולי זה בגלל שעכשיו אני עצמי עוד סוחב את התשע אחרי הארבעים, אבל באוגוסט השנה אחליף גם אני קידומת, אתיישר עם התאריך ואתחיל עשור חדש משל עצמי. אומרים לי שזה יהיה קל יותר אחרי החמישים. אם אגיד את זה מספיק פעמים, אולי גם זה יהיה נכון.
ב.אז בואו נקבל את העשור הזה בקצת יותר מאור פנים וקצת יותר מעוף, טוב? ואם לא בשבילי, אז בשביל כל אחד אחר. לא שלזמן אכפת מה אנחנו חושבים עליו, הזמן הרי אדיש לחלוטין כשהוא לא משועשע או אכזרי. מבחינת הזמן, עשר שנים הם פחות משום דבר, הוא נפרש לנצח. אבל לנו אין נצח, רק כמה עשורים, וגם הם חתוכים דק דק לסלט של רגעים. אז בסדר, נכנסנו לעשור שנראה על פניו מסובך למדי, עם שריפות ופליטים, תנודות כלכליות וסערות גיאופוליטיות, אנטישמיות גואה, קרחונים נמסים ומה לא, אבל בואו, עוד לא נולד הבנאדם שחשב שהוא חי בתקופה רגועה. אני לא אלוף הארץ באופטימיזם, אבל רשימת הדברים שאפשר לתקן עדיין ארוכה בהרבה מהדברים שאי אפשר, ורשימת הדברים שאין לנו מושג אודותיהם היא הארוכה מכולן.
אנשים מתחילים את העשור כאילו הוא תורנות מטבח, רע הכרחי שצריך לעבור איכשהו. למה? מי יודע איפה נהיה ומה נעשה בסוף העשור הזה, אבל אני שם 15 שקל שלא הכול יהיה הרבה יותר גרוע מכל הבחינות. אולי נטוס לחלל, משופרים גנטית, מתבדרים ממערכת שטרם פותחה ומתקשרים בינינו בדרך שונה לגמרי. אולי יהיו פחות מחלות ופחות מלחמות ודרכים נקיות ויעילות יותר להפיק אנרגיה ולהגיע ממקום למקום? אולי תהיה רכבת קלה בתל אביב וממשלה שתחזיק קדנציה שלמה. אולי חוסר השוויון יצטמצם.
אתם לא יודעים יותר ממני ואני בטח לא יודע יותר מכם, אבל אנחנו יכולים להסכים שבגדול, הדברים במגמת שיפור מסוימת. אתם ואני יכולים להידפק פה ושם, ופה ושם אנחנו אכן נדפקים, לא הכול הולך לפי התוכנית או הבקשות הספציפיות של כל אחד, אבל בגדול זו נראית לי כמו התקופה הכי טובה לחיות בה בהיסטוריה, לא? רוצים להתחלף עם מישהו שנולד לפני מאה שנה? לפני חמש מאות שנה? אם יש לי צער אחד בעולם, הוא שלא אוכל להתחלף עם מישהו שייוולד בעוד חמש מאות שנה.
העתיד, בקיצור, נראה לי יותר ורוד משחור. יכול להיות שזה בגלל שהחלפתי את המשקפת בקליידוסקופ. למה לראות שחורות כשאפשר לראות צבעים וצורות. סך הכול אני כמו כל אחד, רואה את מה שאני רוצה לראות.
2020, איזה עשור זה הולך להיות!
ג.זה הולך להיות עשור משהו משהו, למרות שגם בו נמשיך לשלם, כחברה, על חטאי העבר שחטאנו לאוויר, ליבשה, לים, לדומם, לצומח, לחי ולחלש - ומי יודע מה יהיה המחיר. מי יודע מתי תדפוק ההיסטוריה בדלת ותגיד לך בוא חביבי, תורך להיות בתפקיד זה שרואים אותו בחדשות ואומרים, תראו איזה חיים יש לאנשים אחרים, אללה איסתור, שנזמין משהו לאכול?
בגלל זה אני צופה בעתיד דרך קליידוסקופ ולא במשקפת, כמו באיור הזה של תמיר; אני לא יכול לחשוב אם ומתי נהיה האנשים האחרים, אף אחד הרי לא רצה לשחק בתפקיד הזה - אני רואה את כל צילומי העיתונות הנבחרים של העשור (הקודם) ואני מבטיח לכם שאף אחד מהמצולמים שם לא חלם להתפרסם בעולם כאלמוני חסר בית, עירום, רעב ומפוחד. ובכל זאת, תמיד יש מישהו בתמונות האלה, ותמיד זה מישהו אחר.
אני לא יכול לחשוב על עצמי במצב הזה, אלוהים שישמור, בטח אהיה הפליט הכי גרוע בתולדות האנושות ואף אחד לא יידע עליי לעולם כי אני לא פוטוגני מספיק. אם הייתי רוצה לדכא אתכם, הייתי בקלות יכול לצייר לכם תמונה שחורה משחור: מלחמה מול איראן ו/או אסון טבע זורעים הרס בערי ישראל, המערכות לא מתפקדות, הבתים מתמוטטים, התשתיות קורסות, מאות אלפי ישראלים מוצאים את עצמם במצב שלא נדע. אבל אני לא רוצה לדכא אתכם - הכי להפך: אני רוצה לפזר שמחה ורוגע בעולם, אז אני הולך עם הגרסה של עשור יפה ומוצלח יותר מזה שהיה. אם לא יועיל בטח שלא יזיק. נסו גם אתם, אותו כסף.
2020, יא אללה, מי היה מאמין, לא ככה? איזה עשור זה הולך להיות, טוב שנעבור אותו ביחד, טוב שרק 11:37 ויש לנו עוד הרבה זמן והדברים הולכים ונעשים קלים יותר. אם נגיד את זה, אולי זה יהיה נכון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
