פרשנות: שתי יממות אחרי - אלה שלוש הבשורות של חיסול סולימאני

הבשורה הערבית: שיטוט ברשתות החברתיות בעולם הערבי, בעיקר הסוני אבל לא רק הוא, בעקבות חיסולו של קאסם סולימאני, הזכיר לי את ספרו של הסופר הערבי-ישראלי סייד קשוע, "ערבים רוקדים". אי-אפשר שלא להתרשם מעוצמת השמחה בכל-כך הרבה מקומות בעולם הערבי על מותו של השטן הגדול האמיתי של העולם המוסלמי, האחראי למותם באלימות של עשרות אלפי מוסלמים.

בראש בסוריה, שם כוחות המיליציות של סולימאני נלחמו אומנם גם בדאעש, אבל חיסלו באכזריות כפרים ועיירות שלמים של המורדים באסד, ומעשי האכזריות שלהם התחרו באלה של דאעש; בתימן, שם החות'ים שסולימאני טיפח וחימש, קורעים את המדינה בשנות מלחמת האזרחים; בעיראק, שם המיליציות שלו, שאותן ביקר בעת חיסולו, אחראיות לערעור המצב הפוליטי, וחלקן השתתפו בעימות מול המפגינים שדרשו כי איראן תפסיק להתערב בענייניה הפנימיים; וגם הרחק במדינות המגרב בצפון אפריקה, שם הצליחו בקושי למנוע השתלטות איסלמית בהשראת איראן.

וזו הבשורה הרעה לדידה של איראן, לא רק האמריקאים (האימפריאליסטים") שמעבר לים ומשתפי הפעולה עימם, סעודיה וכווית העשירות, אלא ההמונים הערבים שמבינים היטב כי התערבותה של איראן בארצותיהם, המיליציות שלה המחרחרות מלחמה והניסיון שלה לייצא את המהפכה האסלאמית אליהן, הם-הן האיום הקיומי הגדול ביותר על העולם הערבי. סולימאני היה הסמל הגדול ביותר של המדיניות האיראנית הזו, מדיניות שיוצר המהפיכה חומייני הגה אותה, וסולימאני קידם אותה באופן מבהיל בהצלחתו.

הבשורה האירופית: אם יש סיבה חשובה המונעת פעולות נקם איראניות, היא נמצאת ביבשת הישנה, זו שבה תלויה למעשה הכלכלה של איראן. מאז שנשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ החליט לצאת מהסכם הגרעין ולחדש את העיצומים על איראן, הכלכלה האיראנית בצלילה עמוקה. הכנסות בהיקף של מאות מיליארדי דולרים ממשק הנפט אבדו, והחזרתן לא נראית באופק, מוצרי יבוא רבים נתונים באמברגו האמריקאי, רוב החברות הבינלאומיות הגדולות משכו את השקעותיהן ומפעליהן מאיראן ,והמטבע המקומי איבד 80% מערכו.

מנהיגי אירופה המתנגדים למדיניות האמריקאית הבטיחו לאיראן כי ימצאו דרכים עוקפות אמברגו ועיצומים. הפתרונות אומנם כשלו ברובם, אך לאחרונה חלה תזוזה בהפעלה של מכשיר עוקף המאפשר לחברות אירופיות לסחור ולו חלקית עם איראן דרך גוף שלישי ובכך להימנע מהפעלת ענישה אמריקאית נגדן.

נשיא חסן איראן רוחאני ושר החוץ מוחמד זריף הם אלה הפועלים בכל כוחם כיום למנוע תגובה חריפה מדי ובוודאי כזו שתפגע באינטרסים אירופיים ותביא לעצירת המסלול העוקף. האירופים מצידם העבירו לאיראן אזהרות לבל יגיבו לחיסול. כך, נשיא צרפת עמנואל מקרון קרא לאיראן להימנע מהפעלת אלימות ומפעולות שיערערו את היציבות. מקרון העביר מסר נוסף לאיראן דרך נשיא רוסיה פוטין, וזה, שלו השפעה רבה בטהראן, מהווה עוד גורם ממתן.

הבערת המזרח התיכון תפריע לרוסים להמשיך את תהליך חזרתם לעמדת המעצמה המשפיעה באזור, גם אם הם מאוד לא מרוצים מהתפנית במדיניות טראמפ כפי שהתבטאה בחיסול סולימאני.

הבשורה האמריקאית: זו הבשורה החשובה מכולן. עד ליום חמישי, להוציא ביטול הסכם הגרעין עם איראן והחזרת משטר העיצומים, טראמפ המשיך למעשה את המדיניות של קודמו ברק אובמה במזרח התיכון, שדגלה בצמצום המעורבות באזור, ובעיקר זו הצבאית. הבדלי הגישה אומנם גדולים, אבל שני הנשיאים צמצמו את הכוחות האמריקאים באזור והעבירו יותר ויותר אחריות למדינות הידידות באזור, כולל לישראל.

החיסול של סולימאני מהווה נקודת תפנית שעיקרה צבאית. כלומר, האמריקאים מבהירים - המזרח התיכון עדיין חשוב לנו ברמה שאנו מוכנים לסכן חיילים ויעדים אמריקאים כדי להגן עליו ועל האינטרסים שלנו.

בארצות-הברית מייחסים את השינוי לטריאומווירט שלצד טראמפ: מזכיר המדינה מייק פומפיאו, שר ההגנה מארק אספר וראש המטות המשולבים הגנרל מארק מילי. השלושה הללו מחזיקים בדעה משותפת כי איראן היא יותר מעושת צרות מקומית, והאיום הנשקף ממנה הוא אסטרטגי. דעתם זו קיבלה חיזוק של ממש לאחר המתקפה על מתקני הנפט הסעודים בספטמבר והמתיחות במפרץ בחודשי הקיץ והסתיו, שבמהלכה חטפו האיראנים כמה ספינות והפילו מל"ט אמריקאי.

הממשל האמריקאי ספג ביקורת קשה על חוסר התגובה להתגרות האיראנית, אבל בפנטגון ובמחלקת המדינה התכוננו. אספר ופומפיאו הגיעו כמה וכמה פעמים לביקורים באזו, והבהירו למדינות הידידות המודאגות, ובראשן סעודיה, המפרציות וגם ישראל, כי וושינגטון לא זנחה אותן. סולימאני ואיראן הבינו לא נכון את ההתנהלות האמריקאית, וכפי שכתבנו ביום שישי, נפלו בפח האמריקאי ונתנו לוושינגטון את העילה לחיסול.

ואין מדובר "רק" בחיסולו של גנרל בכיר איראני, סמלי ככל שיהיה. זו למעשה תעודת הפטירה הסופית שמעניק טראמפ למדיניות של קודמו אובמה מול איראן. אובמה הכיל את המדיניות האיראנית שהגדילה השפעה באזור באמצעות המיליציות הסרות למרותה, אלה שסולימאני הקים חימש ופיקד עליהן. הוא הסתפק בעיצומים ובמאבק בפיתוח הטילים ארוכי-הטווח של איראן ובמעשי הטרור הישירים שלה. הסכם הגרעין איפשר לאיראן להעביר מיליארדי דולרים בדיוק לשתי מטרות אלה, לפרויקט הטילים ולהעצמת ארגוני הטרור הסרים למרות איראן ברחבי המזרח התיכון ובמקומות אחרים בעולם. טראמפ ביטל את הסכם הגרעין, חידש את העיצומים על כל ענף הנפט האיראני, הנהיג פעולה ימית במפרץ נגד התוקפנות האיראנית וכעת חיסל גם את הסמל הגדול ביותר של ענף יצוא הטרור וההשתלטות של איראן.

והוא כנראה לא יסתפק בזה. הבוקר (א') טראמפ העביר את המסר המדיני שלו באמצעות ציוץ בטוויטר כהרגלו. הנשיא האמריקאי איים כי אם תנסה איראן לתקוף מטרות אמריקאיות בתגובה לחיסול, יש בידיו בנק של 52 מטרות - המסמלות את 52 בני הערובה מההשתלטות על שגרירות ארה"ב בטהראן עם המהפכה האסלאמית - שאותן הגדיר כחשובות במיוחד למשטר באיראן, והן יותקפו "במהירות וביעילות".

טראמפ מזכיר בכך לשליטים בטהראן את יחסי הכוחות האמיתיים בין המעצמה החזקה בעולם לבין מדינה בסדר גודל בינוני עם כלכלה מקרטעת. והמסר הזה נועד כנראה גם לאוזני העולם כולו, לידידות באזור וליריבות במקומות אחרים כמו קוריאה הצפונית.

טראמפ, כך נראה, בחר את הקמפיין שלו לשנת הבחירות לפחות בכל הקשור למדיניות חוץ, לא הרגעה ופייסנות הנתפשות כחולשה, אלא תקיפות והפגנת העוצמה האמריקאית לשמירה על האינטרסים של המעצמה הגדולה בעולם.