מצב השוק: מחנה יהודה והכרמל משגשגים, למה רוב האחרים עומדים ריקים?

בשוק אפשר היה למצוא פעם את הירקות והפירות, הבשר והדגים הטריים ביותר, כאלה שהגיעו ישר מהשדה, מהמטע או מהלול, בלי תיווך של מחסני קירור. היה גם מגוון של מוצרים לבית, או בגדים, שהיו זולים במיוחד. בשונה מהסופרמרקט, או אפילו מהחנויות ברחוב, השוק נתפס תמיד כמקום של אווירה אחרת, פחות פורמלית, יותר מגוונת ואותנטית.

בשנים האחרונות מסתמנת מגמה ברורה של שינוי. לצד התחדשות ושגשוג של השווקים בירושלים ובתל אביב, שמושכים גם אוכלוסייה קבועה וגם תיירים, נוצר מצב שבו השווקים היותר קטנים, בפריפריה, הולכים ונעלמים.

מכון גיאוקרטוגרפיה ערך עבור "גלובס" סקר בקרב 500 משקי בית המייצגים את כלל הציבור בישראל ברמה הארצית, במטרה להבין את השינויים שחלו בדמוגרפיה של הצרכנים בהשוואה לסקר דומה שנערך לפני שנתיים, והאם יש תובנות שניתן להסיק נוכח השינויים בתחום הקמעונאות בכלל ובתחום המזון בפרט.

לפי תוצאות הסקר, 30% מהמשתתפים בסקר ביקרו ב-2019 בשוק מחנה יהודה בירושלים. אחריו מופיעים שני השווקים הבולטים בתל אביב עם כ-20% כל אחד - הכרמל ושרונה מרקט. שוק הנמל ושוק הפשפשים עומדים על 15%. אחריהם, בסדר יורד, ניתן לציין את השווקים ברמלה ובעכו שאחוז המבקרים בהם עומד על כ-7%.

הסקר מעלה שהשווקים מחנה יהודה, שרונה מרקט, שוק הפשפשים ונמל תל אביב מושכים אליהם צעירים, אך בשאר המקומות מדובר בקהלים בגילאי 35 ומעלה. 40% בלבד מהנשאלים ציינו שהם קונים בשוק פירות וירקות לעומת 46% בסקר דומה שנערך לפני שנתיים. לעומת זאת, נושא הבילוי וההסעדה עלה באופן משמעותי: 33% מהמבקרים עשו זאת למטרה זו.

שרון בנד מחברת "במידה" העוסקת בתכנון עירוני ובפיתוח אסטרטגיה עסקית ושיווקית אומרת כי "אם פעם היה ברור שהשוק מציע את הפירות והירקות הכי טריים והכי זולים, בגלל הקרבה למקומות הייצור, או לסוחרים, והיה יתרון לגודל ולתחרות, היום זה כבר לא כך. הכוח התחרותי של הרשתות הקמעונאיות גדל מאוד. רמי לוי קונה ישירות שדות שלמים מהחקלאים ולכן יש לו כושר מיקוח גדול מאוד. כשהוא מוכר עגבנייה ב-0.99 שקל, שום סוחר, לא משנה באיזה קנה מידה, לא יכול להתחרות בו. גם מבחינת האיכות המצב השתנה. יש היום חנויות פרימיום שמציעות רמת איכות מצוינת.

"מצד שני, אנשים מחפשים היום חווית קניות שהיא לא רק פונקציונלית. החוויה של השוק חייבת לספק ערכים נוספים. השוק צריך להמציא את עצמו מחדש - להפוך את הקניה לחוויה, לתת ערך מוסף. בכל העולם הטרנד הוא לשלב קנייה פונקציונלית של מזון באיכות גבוהה עם בילוי והסעדה".

מאיה קרבטרי, מנהלת תחום סביבה וקיימות בפורום ה-15, מאירה נקודה חשובה: שדרוג ושיפוץ לא תמיד פועל לטובת השוק. לדבריה, "אחת הסיבות שחלק מהשווקים נעלמים יכולה להיות שדרוג יתר, או הניסיון להפוך אותם בפועל לקניון. אנחנו רואים שדווקא השווקים ה'עממיים' יותר, הלא משופצים או לא משופצים מדי, הם אלה שמצליחים. דוגמאות לשווקים ששופצו ונפגעו ניתן למצוא בחדרה ובקריית אתא. בשוק הכרמל, למשל, העירייה הובילה תהליך רחב של שיפוץ אדריכלי ושינוי כולל במראה ובהרגשה של השוק. מהצד השני הסוחרים התנגדו לגמרי לכל שיפוץ, אפילו קטן, וטענו שהשוק מושך דווקא בגלל הפשטות שלו. בסוף העירייה החליטה ללכת עם הסוחרים והם הסכימו לשיפוץ שיתמקד בשדרוג התשתיות, כמו חשמל וניקוז ופחות בצד האסתטי".

קרבטרי מונה את השווקים שעדיין מושכים קהל, כמו שוקי פתח תקווה ונתניה. לעומתם, השוק בראשון לציון נסגר לגמרי. השוק של כפר סבא הוא דוגמה מצוינת להשפעה של פרויקט התחדשות עירונית על השוק: החברה הכלכלית של העיר השקיעה בשנת 2013 כ-2.5 מיליון שקל בשיקומו של השוק, והוא הפך מחצר אחורית ומוזנחת למקום נהדר. העניין הוא שזה כבר לא שוק. זה מרכז בילוי וקניות קטן וחינני.

ד"ר רינה דגני ממכון גיאוקרטוגרפיה מאמינה שעתידם של השווקים תלוי בניהול העירוני. לדבריה, "עתיד השווקים במדינת ישראל הוא לא שחור בהכרח. מה שמאפיין את השווקים החזקים היא העובדה שהם ידעו להתאים את התמהיל שלהם ולמשוך קהלים עם גילאים משתנים, כולל קריצה לצעירים. חולשת השווקים בחיפה וברחובות היא עדות לכך שהרשות לא השכילה להבין שהשוק הוא עוגן מסחרי חשוב מאוד. גם הקניונים היום, שרוצים לנצח, יורדים מכמות שטחי ההלבשה והאופנה ועוברים לתמהיל של בילוי והסעדה. בגלל שרחוב מסחרי לא מנוהל על ידי חברת ניהול, נדרשת כאן התערבות של הרשות". 

חדרה: "באים לפה רק אלה שחיים מביטוח לאומי, בלי כרטיס אשראי"

נקודת המפנה שהביאה להתחדשות השוק העירוני בחדרה הייתה פיגוע התאבדות של הג'יהאד האיסלאמי בשנת 2005. בפיגוע שאירע בכניסה לשוק נהרגו שישה ישראלים ונפצעו כ-30. עיריית חדרה ניצלה את ההזדמנות למחוק את השוק הישן, שהיה מוזנח במיוחד, ויזמה תחרות אדריכלים מצומצמת לתכנון שוק חדש שבה זכה משרד האדריכלים של דרור גרשון ועירית סולסי. השוק החדש נפתח בשנת 2008 במבנה דו קומתי המשתרע על שטח של 2,800 מ"ר ובו 80 דוכנים. היקף ההשקעה הכוללת, הסתכם בכ-15 מיליון שקל.

 שוק חדרה / צילום: גיא נרדי

11 שנים אחרי פתיחתו, מבנה השוק, שהיה פעם זר ובוטה, משתלב באופן אורגני למדי בסביבתו. למעשה, כמעט שאי אפשר להבחין בו. זה קשור במידה רבה לכך שבעלי דוכני הפירות והירקות הפונים לרחובות הרברט סמואל ורוטשילד הקיפו את המבנה בבסטות ובסככות שמשתלבות היטב בסביבה המאולתרת, המוזנחת, הענייה של מרכז העיר. כשנכנסים לתוך מבנה השוק מגלים שהוא נטוש ברובו הגדול.

לעובדיה שמש ואחיו יש חנות ירקות גדולה למדי שפונה לרחוב הרברט סמואל. בזמן השיחה איתי עובדיה מקלף קלמנטינות ונותן לקליינטים לטעום. בו זמנית, ברקע, הרמקולים של הדוכן הסמוך מבשרים: "שש שקל חצילים, ארבע שקל תפוח אדמה, אל תגידי ראיתי לא קניתי, איזה אהבלה הייתי. אל תגידי מחר כי זה יהיה מאוחר".

לעובדיה חשוב מאוד להעביר דרך העיתון מסר לממשלה: "השווקים בארץ על הפנים. אתה יודע למה? שר החקלאות מכניס מהשטחים סחורה ב-1.10 שקל לקילו, בסופרמרקטים לוקחים 1.90 שקל. לעומת זאת, כל מה שאתה רואה פה, אצלנו בשוק, הוא ממדינת ישראל. הכול כחול לבן.

"אתה יודע מה יקרה בקצב הזה בעוד חמש שנים? לא תהיה יותר חקלאות. אם הסופרמרקטים יפסיקו למכור פירות וירקות מדינת ישראל תפרח. מהגג של השוק ייצאו כלניות".

אבל בנו לכם בניין חדש. למה זה לא עובד?

"לנו יש חנות בפנים ואנחנו שוכרים את הדוכן הזה בחוץ. שוק סגור זה דבר גרוע, בפנים זה הכול מחסנים".
לח' יש חנות תבלינים בחלל הפנימי של הבניין. אף שאני מבקר במקום ביום של מזג האוויר מצוין, אין שם כמעט קונים. בזמן השיחה שלי איתו, אף אחד לא ניגש אליו. ח' אינו אופטימי במיוחד. לדבריו, "השוק על הפנים, מחוק. היום בגלל חג החנוכה יש קצת אנשים. בימים רגילים אין פה אף אחד".

איך אתה מסביר את זה?

"כי אין חניה. וחוץ מזה רמי לוי, יוחננוף, ויקטורי, פתחו פה ליד. הרשתות הגדולות שוברות את הכול. זה גם לא אותו קהל. אצלנו אין מבחר, יש רק ירקות".

אז מי האנשים שבאים הנה?

"המסכנים, אלה שחיים מביטוח לאומי, שאין להם כרטיס אשראי". 

 שוק חדרה / צילום: גיא נרדי

נצרת: "אנשים באים רק לקראת חג המולד"

באמצע שנות ה-90 החלו להיערך בעיר לחגיגות שנת 2000. כולם האמינו שביקורו של האפיפיור בישראל יביא למקום מיליוני תיירים. חלק מהתוכניות כללו גם את שיקום מרכז העיר והשוק שבלבו. עשרות מיליוני שקלים הושקעו בשיקום השוק, אך משך העבודות התארך, ובמקום חצי שנה זה לקח יותר מארבע שנים.
הטענה הרווחת היא כי התמשכות הליכי השיפוץ חיסלה את השוק, ואולם, זו לא כל האמת. בפועל, הקמתם של קניוני ענק, גם בסביבה הקרובה של השוק, די חיסלה את האטרקטיביות שלו. בסופו של יום ההיצע בקניונים גדול יותר, יש חניה ויש גם מיזוג.

רמי, סוחר תכשיטים שחנותו ממוקמת כמה עשרות מטרים מפתח כנסיית הבשורה, מעיד על מצב כלכלי קשה: "אנשים מגיעים לנצרת רק לקראת חג המולד. הבעיה שלנו היא שגם התיירים שכבר מגיעים לא קונים אצלנו. הם לא נשארים. הימים שלהם מאורגנים בצפיפות והמדריכים לא מאפשרים להם לקנות כאן. אין להם זמן אפילו לשתות בקבוק מים. את כל הכסף הם מוציאים בבית לחם. תעשה סיבוב בשוק ותראה שהחנויות היחידות שפתוחות הן אלה שבין כנסיית הבשורה לכנסיית בית הכנסת. השאר סגורות".

 שוק נצרת / צילום: shutterstock, שאטרסטוק

את סזאר ואביו ג'ראר אני פוגש במעלה רחוב אל בישארה, בפתח שתי חנויות מזכרות. החנויות שלהם בבעלות הכנסייה ונמצאות ברשותם במשך עשרות שנים בדמי מפתח. יש להם עוד שתי חנויות במרחק עשרות מטרים, אבל הן סגורות כבר שנים רבות.

לדבריו, "את החנויות האלה מכרו פעם ב-100 אלף דולר. היום לא תקבל עליהן אפילו 20 אלף דולר. אי אפשר בכלל למכור. התיירים קונים בבית לחם ואפילו תושבי נצרת לא באים, כי הם קונים בג'נין. ביום שבת מגיע הפקק שם עד עפולה".

ג'רג'ורה, הבעלים של חנות התבלינים המיתולוגית "אל באבור", הממוקמת במבנה עתיק ונהדר של טחנת קמח, לא מתלונן. החנות שלו נמצאת מחוץ לשוק והיא פופולרית מאוד דווקא בקרב ישראלים יהודים. מצד שני, הוא ער לבעיה בעיר העתיקה: "בעבר היו מגיעים אלינו שבטי הבדואים וגם ערבים מכל הגליל. כאן הם היו קונים בשר, ירקות - את כל צורכי הבית. מי שרצה ללכת לסרט היה בא לנצרת. הכפריים היו באים לטחנת הקמח שלנו לטחון אצלנו. היום, מי שצריך לקנות דברים לבית הולך לרשת גדולה או נוסע לג'נין. העתיד הוא תיירות".

לג'רג'ורה יש ביקורת על קידום התיירות על ידי העירייה: "התייר צריך להרגיש ברחוב כמו בבית שלו. התייר נותן לך להרוויח, אבל אתה צריך להחזיר, ולא רק לסחוט כסף. צריך לחסל את הפעילות העבריינית שקיימת כאן, לדאוג לשימור המבנים".

נסים סבאג, מהנדס מדידות במקצועו, מטפל בנכסי אגודת הצדקה של הכנסייה האורתודוקסית. לדבריו, "פעם גרה כאן האליטה של נצרת. אבל שוכרי החנויות המקוריים כבר מתו והילדים שלהם לומדים, או שעובדים בהייטק. עורכי דין, רופאים, אין מי שיבוא במקומם.

"העיר העתיקה שלנו יותר יפה מיפו, ובכל זאת אנשים מפחדים לגור בה. נכנסו לשוק אנשים ברמה לא כל כך גבוהה. הרבה משת"פים. השכנות איתם לא טובה". 

רחובות: "איך אפשר לחיות מיומיים עבודה בשבוע?"

כבר כמה שנים שמתחוללת בעיר רחובות דרמה קטנה סביב יוזמתה של העיריה להקים מבנה שוק סגור, מודרני, כמו באירופה. מבנה השוק החדש ממוקם על שטח מגרש החניה ההיסטורי של השוק הישן. שטחו 1,800 מ"ר והוא בגובה של כשבעה מטר. בתת הקרקע יש חניון עם 100 חניות, ומעל, בתוך החלל הגדול והגבוה, שמואר מחלון בתקרה, שורות חנויות/דוכנים. המבנה אומנם נראה שלם ומוכן לשימוש, אך הוא עומד סגור וריק.

א', סוחר ירקות ופירות: "חצי שוק סגור. איך אפשר לחיות מיומיים עבודה בשבוע? אנשים התרגלו שהייתה להם חניה צמודה, אחר כך הם התחילו לקבל דוחות והפסיקו לבוא. יותר נוח להם ללכת ליוחננוף".

ב', בעל חנות בגדים: "לך תסתכל מה קורה ברחוב הרצל, פעם זה היה הרחוב הראשי. עכשיו כל החנויות בו סגורות. מי שמחליף אותו זה הקניון - שם יש הכול, בגדים, אוכל, בנק, קופת חולים וחניה בחינם. אנשים מחפשים נוחות".

 שוק רחובות / צילום: גיא נרדי

א' מוסיף כי "כשנכנסנו לשוק החדש אנחנו ראינו חושך אמיתי. קטסטרופה. תחושת מחנק. זה לא פרקטי בשבילנו. זה כמו פרי יפה שלא טעים. אנחנו דיירים מוגנים של העיריה. כשנעבור לשוק החדש זה יהיה באותם תנאים. לא יהיו באסטות בגודל של פחות משמונה מ"ר. הכל לפי חוזה. כמובן שנצטרך לשלם דמי ניהול".

ב' אומר כי "בימים האלה השווקים לא להיט. השוק בפתח תקווה אולי מצליח כי באים ערבים מקלקיליה ויהודים מהשומרון, אבל שאר השווקים? בגסיסה. את השוק של ראשון לציון העבירו מהמקום ההיסטורי, ליד בית הכנסת, לקניון הזהב, והוא פשוט נסגר. אותו דבר בחדרה ובנתניה. מחנה יהודה הפך למקום של מסעדות וברים. אני יושב פה ורואה: האוכלוסייה מתחילה בגיל 50 ונגמרת בגיל 90. בימי שישי באות לפעמים הרוסיות. קונות קצת תותים. זהו". 

קרית אתא: "כל המסכנים האלה שיש להם כסף שחור, לאיפה ילכו לבזבז? לשווקים"

השוק הישן בקריית אתא התפתח באופן טבעי בשטח ציבורי פתוח (שצ"פ), בין בתי מגורים בשכונת יוספטל. השוק שגשג אך היווה מטרד סביבתי קשה. בשנת 2008, אחרי תלונות רבות של שכנים ועתירה לבית המשפט המחוזי בחיפה, ניתנה פסיקה כי השוק יועתק ממקומו למקום אחר, על הגבול שבין אזור התעשייה והשדות החקלאיים המקיפים את העיר מצפון-מערב.

 השוק בקריית אתא / צילום: גיא נרדי

אזור התעשייה שבו נמצא היום השוק הוא גדול ומוזנח למדי. הנוף שרואה מי שמגיע לכאן הוא של ערימות פסולת ממוינת באתר המיחזור השכן. מרחוק ניתן לראות את השלט על הגג של סניף איקאה המקומי, אבל חוץ מזה, אין פה כלום.

את המבנה החדש של השוק תכננו האדריכלים מירב ואייל מלכא. באתר האינטרנט שלהם מסבירים האדריכלים כי האתגר היה להקים שוק מקורה בתוך פחות משנה ושגורם הזמן והמיקום השפיעו באופן ישיר וניכר על אופיו ועל עיצובו. מדובר במבנה תעשייתי למראה, ארוך וצר יחסית, הבנוי מקונסטרוקציית פלדה ואלמנטי בטון טרומיים. המבנה עצמו נראה כמו לול ישן ונטוש. בכניסה מכיוון מזרח יש כמה עשרות דוכנים עם ירקות. החלק האחורי, שבו עוד כמה עשרות דוכנים, אטום וסגור. יש פה מעט דוכנים, כולם של פירות וירקות. הסוחרים נראים זעופים, המקום עצמו עצוב.

 שוק קריית אתא מבחוץ / צילום: גיא נרדי

רוב הסוחרים לא רצו להתראיין. חיים פחימה, בעלים של דוכן חמוצים, אמר לי כי "זה לא אזור תעשייה, זה מזבלה. אני כבר יותר מ-30 שנה בשוק, ומוכר בעירייה בתור אחד שמתלונן. אין לנו פרנסה ואין לנו כלום".

מי הקונים שמגיעים לכאן?

"אלה אנשים חלשים, קשי יום. באים באוטובוסים".

למה הם באים דווקא כאן?

"כל המסכנים האלה שיש להם כסף שחור, לאיפה ילכו לבזבז? לשווקים. אני מאמין שהשווקים עוד יחזרו. אני מאמין שהמדינה יודעת כמה כסף שחור יש במשק". 

 חיים פחימה, בעל דוכן חמוצים בשוק קרית אתא / צילום: גיא נרדי

פרשנות | אם אין להם היגיון כלכלי, אין סיבה שישרדו

השווקים התפתחו, מאז ומעולם, בפאתי העיר, באזורי הקצה. ככה ביפו, בירושלים, בתל אביב וגם בנצרת. לחקלאים ולסוחרים היה יותר נוח להביא למקומות האלה את הסחורה הטרייה ישר מהשדה, מהרפת, או מבית המלאכה. ההרחקה מאזורי המגורים קשורה גם לכך שהשוק מביא איתו תמיד רעש, לכלוך וריחות רעים. הצמיחה של הערים יצרה מצב שהקצה הפך למרכז, אך השוק נותר במקומו.

בינתיים, הרגלי הצרכנות השתנו וממשיכים להשתנות. אין שום היגיון לקנות בשוק כשרשתות השיווק מציעות ירקות ופירות ומוצרי מזון זולים ואיכותיים; בגדים אנשים קונים בעיקר בחנויות בקניון הממוזג או אונליין; ושמונצעס ועתיקות נוח לקנות במכירות פומביות באתרים hיעודיים באינטרנט.

המתכננים אולי סבורים שלשוק יש תפקיד ביצירת עירוניות טובה, אולם לדעתי, אם השווקים בערי הפריפריה נחלשים, צריך לאפשר להם להיעלם. אין שום סיבה להפיח בהם חיים באופן מלאכותי באמצעות ניהול כפוי או להכניס אותם למבנים חדשים. השווקים הכושלים של קריית אתא וחדרה הם הוכחה מצוינת לכך שמבנה חדש ומושקע ככל שיהיה, לא יפתור את הבעיה. אם אין להם היגיון כלכלי, אין סיבה שישרדו.