דעה: לא תחסום שור בדישו?

הלקחנות במקומותינו היא אם כל רע. הכשרת הלקחנות החלה בשנת 1951 עם אמירתו האומללה של גזבר הסוכנות היהודית מטעם מפא"י, לוי אשכול. למרות שבעצמו לא היה לקחן, כשכמה פקידי סוכנות נחשדו בלקחנות, אשכול אמר "לא תחסום שור בדישו". רוצה לומר כי אין מונעים ממשרתי ציבור לעשות קצת לביתם אגב מלאכתם הקדושה.

זה הוביל לכך שלפני שמפלגת העבודה איבדה את השלטון ב-1977, ויו"ר מרכז קופת-חולים כללית ואיש המפלגה אשר ידלין, שעמד להתמנות לנגיד בנק ישראל, נכנס לכלא על לקחנות. שר השיכון אברהם עופר התאבד כשנחשד בלקחנות. ובגלל שאשת ראש הממשלה לאה רבין לא ויתרה על חשבון הדולרים שלה בארה"ב, ראש הממשלה יצחק רבין התפטר.

בשנים שלאחר מכן הלקחנות צברה תאוצה, כששר האוצר אברהם הירשזון נכנס לכלא על לקחנות, ועל כך נכנסו לכלא גם שר הפנים אריה דרעי וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.

היום הגענו לשיא חדש של לקחנות, כש"פרשת הצוללות" התפוצצה בסביבתו הקרובה של ראש הממשלה בנימין נתניהו והגיעה אפילו לצה"ל, כשהאלוף בדימוס צ'ייני מרום הואשם בלקחנות. נשאלת לגבי פרשה זו גם השאלה מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו לא דרש את הצוללות והספינות מגרמניה על חשבון חובה של גרמניה מהסכם השילומים, המוערך ב-19 מיליארד דולר? הייתכן שזה לכאורה משום שאז מקורבים שונים לא יוכלו לגזור קופון? בעסקה בין מדינות, כמו שתי הצוללות הראשונות שנתקבלו מגרמניה ללא תשלום, אף אחד לא גזר קופון, ולקחנות לא הייתה שם.

הכסף שישראלים תורמים כאחוז מהתמ"ג הוא רק כשליש ממה שהאמריקאים תורמים. אף לא אחד מהמיליארדרים הישראלים אינו כלול ברשימת 204 המיליארדרים מ-22 מדינות, שיזמו ביל גייטס ווורן באפט, שהתחייבו להשיב לחברה בין מחצית ל-90% מהונם בחייהם או במותם. "ההון השחור" אצלנו מוערך במיליארדים רבים. דירוגה של ישראל במדד OECD בהתנדבות ותרומות הוא נמוך. התוצאה היא שלא כיף כאן, כמו למשל בארצות הנורדיות, כי אין אצלנו מנהיגות הנותנת דוגמה אישית, המביעה חמלה והתחשבות בזולת, וגם אין אצלנו הרגשה של קהילה.

כל זה קורה כי "הישראלי המצוי" לא רוצה בשום אופן להרגיש "פראייר". זה נשמע בערך כך: "אם אחרים לוקחים (פרשת הצוללות), אז למה שאני לא אקח, מה אני פראייר?". "אני לא פראייר לוותר על ההון (השחור) הנמצא כבר בכיסי!". המיליארדרים שלנו שלא מוכנים להחזיר לחברה חלק מההון שעשו בעזרתנו, כי גם הם לא רוצים להרגיש פראיירים. והם גם מעדיפים לשכוח, כי עם מותו של אדם זוכרים לו על מה שנתן בחייו לאחרים ולא על מה שלקח מהם.

מצבנו כיום עגום, כשבראש הפירמידה השלטונית ניצבים שני שיאנים. ניצול מרבי של הקופה הציבורית לצורכיהם לכאורה, ראש הממשלה בנימין נתניהו ואשתו שרה, אם לשפוט לפי מצבור חקירותיהם והדוגמה האישית השלילית שהם נותנים.

לכן מי שיכול להצעידנו בכיוון של נתינה, מנהיגות, דוגמה אישית, חמלה והרגשה של קהילה הוא נשיא המדינה. בתפקידו כראש הקהילה הישראלית, על ראובן ריבלין מוטלת המשימה לסמן את הדרך ולהקים סוף-סוף מועצה לאומית לנתינה (פילנתרופיה) בראשותו, שתפעל לשדרוג הנתינה הישראלית על כל היבטיה. וחבל על כל רגע שהוא מתמהמה. 

הכותב הוא יו"ר בהתנדבות של עמותה חינוכית ומשמש בהתנדבות יו"ר הוועדה האקדמית של האיגוד המקצועי של מגייסי משאבים בישראל 

*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא בגדר חשוד, מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.