דעה: האם האקדמיה סיימה את תפקידה?

העשור האחרון חולל שינויים מרחיקי לכת בשוק העבודה הישראלי שנובעים בין היתר מכניסתו של דור העובדים החדש למעגל העבודה. שינויים אלה יצרו אתגרים משמעותיים מאד עבור האקדמיה, שהחלה את דרכה כמפתחת הראשית של האינטלקט האנושי והפכה ל"מפעל" יצרני של עובדים לשוק העבודה.

השינוי התפיסתי בתפקידה של האקדמיה יוצר מטבע הדברים אתגרים רבים, כאשר המרכזי שבהם נובע מחוסר הקבלה של האוניברסיטאות את המציאות החדשה. הגישה ששלטת היום בקרב ההשכלה הגבוהה בישראל היא שהלימודים באקדמיה נועדו אך ורק לספק ידע תיאורטי, ולא לייצר הכשרה של ממש לשוק העבודה. אז נכון, ישנם מקצועות אשר הבניית הידע האינטלקטואלי והתיאורטי הוא קריטי בתהליך ההכשרה של העובדים כגון, רופאים, מדענים ומהנדסים. עבורם, הבחירה בתואר אקדמי ברורה וחדה, בשל המסלול המובנה בקריירה וחשיבות לימוד התיאוריות של המקצועות בהם יעסקו.

לעומתם, אלה המעוניינים להשתלב בתחומי ה"ביזנס אופריישן", אשר מהווים למעלה מ-80 אחוז משוק התעסוקה, אינם חייבים לצעוד באותו המסלול. הבחירה של רוב העובדים במשק בתואר אקדמאי כזה או אחר, צריכה להיות מושפעת מהערך שאותו יקבלו מלימודי התואר ומהיכולת של מסלול הלימודים להכשיר אותם לתחום אליו הם רוצים להשתייך. מי שמנסות לגשר כיום על הפער בין ההגדרה של מהות האקדמיה לבין התפקיד שהיא תפסה כמכשירת כוח-אדם לשוק העבודה הן חברות סטארט-אפ רבות שנכנסות לתחום החינוך דוגמת JOLT ואחרות.

כל אותם מאפיינים חדשים מייצרים שני אתגרים מרכזיים: הראשון, הבוחרים בלימודים אקדמאים, צריכים לבצע את הבחירה לפי אמות מידה שונות ממה שהיה נהוג בעבר. השני, האקדמיה, חייבת להמציא את עצמה מחדש כדי להיות רלוונטית לרוב האוכלוסייה, באופן שיספק את המנהלים במשק, ושלא ידרוש מחברות להשקיע זמן רב מידי בהכשרת עובדים.

לאור המצב החדש בתווך שבין האקדמיה לשוק העבודה, השאלה האלמותית של "מה את רוצה ללמוד?" היא לא זו שצריכה להישאל בטרם בחירה בתחום לימודים כזה או אחר. "מה את רוצה לעשות בחיים?" היא שאלה מדויקת בהרבה שהולמת את תפקידם האמיתי של (רוב) התארים האקדמאים.

ללא שינוי דרמטי והפרדה בין תחומי הלימוד שתכליתם לפתח את הידע בעולם, לבין תחומי לימוד שנועדו להכשיר עובדים לעסוק בתחום מקצועי מסוים, האקדמיה עלולה לסיים את תפקידה ההיסטורי כמשרתת של שוק העבודה, ולצמצם את ממדיה באופן משמעותי. המחשבה על ההשלכות של שינוי דרישות התפקיד מצד החברות העסקיות, בצורה כזו שלא תגדיר את התואר הראשון או השני כתנאי סף, צריכה להדאיג מאד את ראשי ההשכלה הגבוהה בארץ ובעולם.

על מנת לעשות זאת ולהישאר רלוונטית בעשורים שיבואו, חייבת האקדמיה לשנות גישה, שתוביל ללימודים פרקטיים אשר משתנים בקצב מהיר ופועלים להבניית ידע מעשי, יותר מאשר ידע תיאורטי.

הכותב הוא מנכ"ל חברת Jobit העוסקת בהשמה וייעוץ קריירה לבני דור ה-Y