דעה: מי עושה עלינו קופה בדרך לקופה?

אם תשאלו אדם - מדוע הפירות והירקות שלנו יקרים כל-כך, סביר שיענה: "בגלל פערי התיווך של רשתות השיווק!". כלומר, החקלאים מוכרים בזול, אך רשתות השיווק מוכרות ביוקר. האמירות הללו מחוזקות על-ידי נתונים חלקיים מדוחות רשתות השיווק, משרד החקלאות ומבקר המדינה, המציינים את פערי התיווך ומייצרים כותרות. אך למעשה, התמונה שונה.

על-פי דוח של משרד החקלאות, הרווח הנקי של הסיטונאים הגדולים במשק היה בשנים 2016-2017  4%-5%. בחינת הדוחות של רשתות השיווק מגלה כי הרווח הנקי של רשתות שופרסל, ויקטורי ורמי לוי בשנים האחרונות היה כ-2%. הרווח הנקי ביוחננוף היה כ-3.6%, בטיב טעם כמעט אין רווח נקי. ורק פרשמרקט, הרשת השכונתית, רשמה רווח נקי של יותר מ-5%. אלה אחוזי הרווח טיפוסיים לשוק קמעונאי תחרותי, בדומה לרשתות מובילות בעולם שמרוויחות 2%-3% על מכירותיהן. 

 שוק רווי תחרות

מבחינת פערי התיווך ביחס לעולם - מהדוחות עולה כי פערי התיווך בישראל נמוכים מאירופה ומארה"ב. ישראל היא מדינה קטנה, ולכן עלויות ההובלה נמוכות, יתרון שאין לאירופה ולארה"ב.

בדיון הציבורי אוהבים להציג את נתוני הרווח הגולמי, ההפרש בין המחיר שבו רשתות השיווק קונות סחורה לבין המחיר שבו הן מוכרות אותה. הרווח הגולמי של רשתות השיווק הוא 25%-30%; אך די בהפחתת הוצאות התפעול כדי לרדת לרווחיות של כ-2%. הוצאות התפעול מורכבות בעיקר מהוצאות שכר לעובדים, מדמי שכירות על מבני הענק שהן שוכרות, תחזוקה, מסים ועוד ועוד. לדבר על רווח גולמי, זה לדרוש מרשתות השיווק שיעסיקו עובדים בהתנדבות, שלא ינקו את הסניף, שלא ישלמו מסים, ושיימנעו מהוצאות חיוניות. 

שוק הקמעונאות בישראל הוא תחרותי ביותר. שופרסל מהווה כ-30% מהשוק, ומולה ישנן עשר (!) רשתות שיווק עם מחזור מכירות שנתי של יותר ממיליארד שקל ועוד עשרות חנויות קטנות יותר. אפילו בפריפריה לרוב ישנן שתי רשתות ויותר המציעות אותם המוצרים. כך שצרכנים לא מרוצים יכולים לעבור מחנות לחנות, ורשתות השיווק נמצאות במרוץ תמידי להשגת הלקוחות.

אם כך, כיצד ניתן בכל זאת להוריד את מחירי הירקות והפירות?

במקומות רבים בחו"ל, פירות וירקות מסוימים נמכרים במחירים הנמוכים עד 80% מהמחירים בישראל; בזכות תנאי אקלים, יתרון לגודל וטכנולוגיה. הורדת המכסים על פירות וירקות וביטול המגבלות על יבוא, יאפשרו לנו ליהנות מפירות וירקות איכותיים וזולים בהרבה.

כיום רשתות השיווק נאלצות לעבוד מול שלוש רשויות שונות, כדי להשיג אישורים ורישיונות: משרד הכלכלה, משרד הבריאות ומשרד החקלאות. איחוד המחלקות הרלוונטיות ל"רשות מזון" אחת יחסוך שעות עבודה ועלויות, שעל הרשתות להשקיע מול הגופים השונים.

רשתות השיווק משתמשות בנדל"ן רב, והן משלמות עליו ארנונה שיכולה לעלות עד פי 3.5 מהארנונה למגורים. צמצום הפערים בין הארנונה למגורים לארנונה למסחר ותעשייה יביא להורדת מחירים בתחומים רבים במשק, על אף שפירוש הדבר עלול להיות העלאה בארנונה למגורים.

בתחילת 2018 חתמו מנכ"לי מספר רשתות שיווק על מכתב למשרד הכלכלה בנוגע לרגולציות מיותרות המטילות על רשתות השיווק עלויות עודפות המעלות את יוקר המחיה; כמו החובה לציין מחיר על כל מוצר. הדבר עולה בשעות עבודה רבות ובפעילות לא יצרנית, שהייתה יכולה להיחסך על-ידי התקנת צגים אלקטרוניים ליד המוצרים. בנוסף התלוננו הרשתות על "הצו לסימון מזון" שנכנס היום (ינואר 2020) לתוקף, על חוק הפיקדון על מכלי משקה, על החוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה ועל עוד שלל חוקים שהכנסת והממשלה מטילות, ללא הבנה שבכך הן מעלות מחירים.

גם אם נתייחס בספקנות למכתב מנכ"לי הרשתות, לא ניתן להתעלם מכך שעודף רגולציה מייקר את המוצרים שאנחנו קונים. נראה כי רוב רשתות השיווק לא "עושות עלינו קופה"; המדינה דווקא כן. 

הכותב הוא כלכלן בחברת סמקאי אסטרטגיה