דעה: חיסול סולימאני - הניסיון הלא מוצלח של טראמפ "לכשכש בכלב"

בסוף שנות ה-90 עלה למסכים הסרט הסאטירי "לכשכש בכלב" (Wag the Dog) בבימויו של בארי לווינסון ובכיכובם של רוברט דה נירו ודסטין הופמן. תמצית העלילה: יועציו של נשיא ארה"ב, שצפוי לספוג תבוסה צורבת במאמציו להיבחר לתקופת כהונה שניה, בגלל הסתבכות בפרשת מין, מוצאים דרך להחזירו לבית הלבן: יצירת מציאות בדיונית של מלחמה בין ארה"ב לטרוריסטים אלבניים, ש"תסוקר" בטלוויזיה האמריקאית ותתסיס פטריוטיות בקרב הבוחרים, וממילא גם נאמנות לנשיאם.

בימים אלה באה עדנה לסרט המצוין הזה. רבים נזכרו בו לשמע הטענות החוזרות ונשנות של צוות טראמפ, שקאסם סולימאני, מפקד כוח אל קודס ואסטרטג הטרור הראשי של משטר האייתאללות בטהראן, שחוסל בסוף השבוע ליד נמל-התעופה של בגדאד, היה פצצה מתקתקת, מקור של סכנה ברורה ומיידית, שחייבה את חיסולו לאלתר.

איש אינו מטיל ספק בכך שסולימאני היה אחד מהדמויות המסוכנות ביותר בזירה המזרח-תיכונית ואיש לא הזיל דמעה על גופתו (למעט המנהיג העליון רוחאני ועוד כמה מיליוני מעריצים איראניים). הוא היה מתאם פעולת הטרור בין טהראן לבין המיליציות השיעיות בלבנון, סוריה ועיראק וידיו שפכו נהרות דם. מזה שנים היה סולימאני על כוונת שירותי המודיעין של ישראל וכנראה של ארה"ב ושירותי ביון מערביים אחרים.

אבל נשאלת השאלה: מדוע הוא נשלח השמימה דווקא עתה? מדוע העדיף ברק אובמה לא לגעת בו? האם החלטת טראמפ לחסלו נבעה משיקולי ביטחון לאומי טהורים או, אולי, השתרבבו לתהליך קבלת ההחלטות שלו גם שיקולים זרים, נאמר רצון לטשטש את המאבק על תהליך ההדחה במסך עשן פטריוטי? הרי כשיורים צריך להתלכד סביב המנהיג, לא?

ולמען אזרחים קשי תפיסה או סתם ציניים (קרי: דמוקרטים, ובמיוחד אלה שלוקים בסינדרום משטמת טראמפ, או TDS), נחפז טראמפ לשגר את התזכורת המצוייצת הבאה, בבוקר יום ב': "לבזבז זמן על ההונאה הפוליטית הזו (מאבק האימפיצ'מנט - ר.ד.) ברגע זה בהיסטוריה שלנו, כאשר אני עסוק כל-כך, זה עצוב".

ומאוחר יותר: "הקונגרס והנשיא לא צריכים לבזבז את זמנם ואת האנרגיה שלהם על הונאת האימפיצ'מנט החד-מפלגתית בעליל כאשר תלויים ועומדים כל-כך הרבה עניינים חשובים". (ובתרגום חופשי: "אי אפשר לבזבז את הזמן על שטויות כאימפיצ'מנט והדחה כאשר אני מנהל את השלב הראשון של המלחמה הבאה").

רחוק מלהיות פצצה מתקתקת

לטראמפ יש כמובן סיבה טובה לחשוש מהדיון הצפוי בסנט בעקבות החלטת בית-הנבחרים להגיש נגדו כתב אישום בן שני סעיפים (אימפיצ'מנט): יועצו לשעבר לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, הודיע אתמול, כי הוא יהיה מוכן להעיד במושב הסנט אם הסנט יחייבו לעשות כן באמצעות צו זימון רשמי.

בולטון לא יהיה כנראה עד אוהד. לא זו בלבד שטראמפ פיטר אותו כלאחר יד, לפני כמה חודשים, אלא שיש עדויות לכך שבולטון זעם לנוכח מאמצי טראמפ ואנשיו לחסום חבילת סיוע לאוקראינה, למרות ששני בתי הקונגרס סמכו ידם עליה. לפי עדויות בוועדת המודיעין של בית-הנבחרים, הגדיר בולטון את הקנוניה הזו כ"עסקת סמים". לא מן הנמנע, שעדותו - אם אכן יזומן להעיד - תניע כמה סנטורים רפובליקאים להצביע בעד הדחת טראמפ, אם כי, קרוב לוודאי, לא ייווצר רוב של 67 סנטורים שדרוש להדחת נשיא.

את הלוך הרוח שבא לידי ביטוי בציוצי טראמפ שיקפו כמובן הערוצים פוקס ניוז ופוקס ביזנס. הנה ציוץ של המגיש סטוארט וארני, מפוקס ביזנס: "ומה קורה עכשיו עם האימפיצ'מנט? האם ננסה להדיח את המפקד העליון של הצבא שאך זה עתה חיסל את אחד מהטרוריסטים הגדולים בעולם? זו שאלה גדולה, לדעתי".

זו, כמובן, אינה הפעם הראשונה שנשיא מכהן מואשם בכך, ששיקולים זרים הניעו אותו לנקוט צעד מסוים. ב-1998, לנוכח הליכי האימפיצ'מנט נגד הנשיא (הדמוקרטי) ביל קלינטון בגין שבועת שקר בפרשת מוניקה לווינסקי, הפציצה ארה"ב את מפעל הפארמה אל שיפא בסודאן, בחשד שהוא שימש מרכז לייצור נשק ביולוגי וכימי. הרפובליקאים הטיחו האשמות דומות נגד קלינטון בעקבות החלטתו להפציץ יעדים מסוימים ביוגוסלביה לשעבר במלחמת הבלקנים, או מלחמת קוסובו. האשמות אלה לא הוכחו מעולם. למרות מאמצים קדחתניים, לא הצליחו מחוקקים רפובליקאים למצוא ראיות שקלינטון ניסה לכשכש בכלב האמריקאי. מה שחשוב יותר, במבט לאחור מתברר שהפעולות שהוא נקט בסודאן ובבלקנים שירתו היטב את האינטרס הלאומי של ארה"ב.

בהזרימו עתה אלפי חיילים חדשים לעיראק, מפר טראמפ את אחת מההבטחות המרכזיות שלו

לא כך פני הדברים בפרשת חיסול סולימאני. אפילו מחוגים המקורבים לנשיא נשמעות עדויות שסולימאני היה רחוק מלהיות פצצה מתקתקת שצריך לפרקה מיד. בימים שקדמו לחיסול, הגיש משרד ההגנה לנשיא תפריט מטרות למקרה שייווצר צורך בתגובה אמריקאית. חיסול סולימאני היה אחת מהאופציות.

על פי דיווח מרתק ב"ניו יורק טיימס", במהלך עימותים צבאיים מאז פיגועי הטרור ב-11 בספטמבר 2001, נהגו בכירים במשרד ההגנה לכלול בתפריטי המטרות גם אופציות בלתי סבירות בעליל מתוך כוונה לדחוף את הנשיא לבחור במטרה מציאותית. ואכן, ב-28 בדצמבר דחה טראמפ את אופציית חיסול סולימאני והורה להפציץ ארגון שיעי שנתמך ע"י איראן. אבל כעבור זמן קצר ראה טראמפ בטלוויזיה כיצד המונים שיעים מנסים לפרוץ למתחם השגרירות האמריקאית בגדד. טראמפ רתח מזעם וביום ה' אחה"צ הוא בחר באופציה הקיצונית ביותר בתפריט - חיסול סולימאני. בכירים בפנטגון הוכו בתדמה.

כמה פקידים בבית הלבן דיברו על זרם חדש של מידע מודיעיני שהתריע על איומים נגד שגרירויות, קונסוליות ובסיסים צבאייים של ארה"ב בסוריה, עיראק ולבנון. הם גרסו שסולימאני תכנן התקפה מיידית. פקידים אחרים חלקו על חשיבות המידע הזה. יו"ר המטות המשולבים של צבא ארה"ב, הגנראל מארק מילי, נשאל עד כמה "מיידית" ההתקפה המתוכננת על יעדים אמריקאים. תשובתו: "ימים, שבועות".

בשיחות פרטיות הביעו פקידי ממשל מסוימים פקות לגבי ההיגיון בהוראה לחיסול מיידי של סולימאני. לדברי אחד הפקידים, יום ב' (30 בדצמבר) היה אמור להיות "יום ב' נורמלי במזה"ת" ותנועותיו של סולימאני שידרו מסר של "עסקים כרגיל". לדבריו, המידע המודיעיני שהוגש לנשיא היה "דקיק". יתר על כן, סולימאני קיבל הוראה לחזור לטהראן כדי לקבל הוראות פעולה מהמנהיג העליון רוחאני. במילים אחרות: שום פעולה מיידית לא עמדה על הפרק נגד מטרה אמריקאית.

אבל החיסול חולל נזקים חמורים ומיידיים לאינטרסים של הביטחון הלאומי האמריקאי. בעקבות החיסול, קיבל הפרלמנט של עיראק החלטה שדורשת הוצאת כל הכוחות הזרים מהמדינה. הדרישה הפתיעה את ארה"ב. אחד מהגנרלים האמריקאים שלח מסר לבכיר עיראקי והציע לדון על דרכים לביצוע ההתקפלות. אך כעבור זמן קצר הודיע ממשל טראמפ שמדובר בטעות ושהכוחות האמריקאים נותרים על כנם. טראמפ, מצידו, הזדרז לאיים על העיראקים בסנקציות, שלעומתן "יחווירו הסנקציות על איראן", אם אכן תדרוש בגדד את הוצאת הכוחות.

לא ברור כיצד ומתי תצא ארה"ב מעיראק, אך התקפלות אמריקאית תגרום ששון לאיראן וללא ספק לרוחו של סולימאני, שהוצאת הכוחות האמריקאים מהאזור עמדה תמיד בראש מעייניו. בינתיים פסקה הלחימה נגד דאעש, שבניגוד להצהרות טראמפ טרם קרס כליל. הוצאת הכוחות האמריקאים מעיראק עלולה לגרום לצמיחת הארגון מחדש בשטחים בסוריה ובעיראק שמהם נעקר.

ובמקביל, חיסול סולימאני, וההצהרות המתלהמות של טראמפ שהוא יורה להפציץ 52 אתרים איראניים - ובהם אתרי מורשת, כלומר אתרים דתיים ותרבותיים - בניגוד לחוק הבינלאומי, במקרה של גמול איראני על החיסול, גזלו מארה"ב את חלון ההזדמנויות הקטן שפתחו לפניה ההפגנות הגדולות באיראן במחאה על ההתייקרויות במדינה. במקום לטפח את החולקים על המשטר שם, סגר טראמפ את חלון ההזדמנויות בהתנהלותו הבוטה.

ומזווית שלישית: בהזרימו עתה אלפי חיילים חדשים לעיראק, מפר טראמפ במפורש את אחת מההבטחות המרכזיות במסע הבחירות שלו ב-2016 : להחזיר את הבחורים הביתה.

כך נאה וכך נאה לנשיא אימפולסיבי, שמושפע יותר מתמונות נעות בטלויזיה מאשר מהתייעצויות עם יועצים איכותיים שמספרם בממשלו התכווץ מאוד בשנה שחלפה. טראמפ יושב עתה על לוע של הר געש שעלול להתפרץ כל רגע. אפשר לשער כיצד תתחיל מלחמה עם איראן; אי אפשר לדעת כיצד היא תיגמר.