דעה: תקדים יוטרייד - האם הרגולטור אחראי לפצות משקיעים?

מי אחראי לפצות את מי שנפל לקורבן להונאה או תרמית? האם הרגולטור שלא מנע את ההונאה בזמן יכול להימצא חייב בדין לפצות את הקורבנות? פסק דין שניתן לאחרונה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב מהווה תקדים חשוב בנושא אחריותם ברשלנות של שומרי סף כלפי הציבור, שנפגע מגופים שפעלו בניגוד לדין.

פסק הדין עוסק בחברת יוטרייד, שפעלה בתחום ניהול תיקי השקעות של לקוחות בלי שהיה בידיה רישיון כנדרש לעסוק בכך. החברה התמוטטה בסוף שנת 2015, והמשקיעים שהשקיעו בה מצאו את עצמם בפני שוקת שבורה.

לפי פסק הדין, רשות ניירות ערך סיכמה עם יוטרייד כי זו תפסיק את פעילותה האסורה במועד מסוים. אלא שלרשות נודע כי גם לאחר המועד האמור המשיכה החברה בפעילות האסורה, ולמרות זאת, רק כחצי שנה לאחר מכן היא פעלה בהליך משפטי כדי לעצור את פעילות החברה. בכך התרשלה הרשות, קבע בית המשפט.

עוד קבע בית המשפט כי רשות ניירות התרשלה בכך שלא פרסמה ברבים אזהרה לציבור בדבר העובדה שחברת יוטרייד פועלת לניהול תיקי השקעות בלי שיש בידיה רישיון לכך. בתוך כך, בית המשפט דחה את טענת הרשות כי היא לא פעלה במהירות מספקת בגלל סדרי עדיפויות בפעולתה ושיקולי תקציב וקיבולת עבודה.

לפסק הדין יש השלכות רוחב חשובות בכמה מישורים. בית המשפט קבע נורמת התנהגות ראויה לרגולטורים המפקחים על פעילות חברות במגזר הפרטי, כדי להגן על הציבור. גופים שתפקידם לאכוף את החוק, ליתן רישיונות וכדומה, צריכים לפעול בזריזות מספקת ובנחישות כדי להגן על הציבור שעבורו הוא פועל.

אין ספק כי פסק דין כזה צריך להילמד היטב במשרדיהם של גופי פיקוח שונים, ביניהם המפקח על הבנקים, רשות שוק ההון וגופים מפקחים מתחומים אחרים. בנוסף, קיימת חקיקה בישראל המטילה חובות מעין רגולטוריות גם על גופים פרטיים. למשל, תאגידים בנקאיים חייבים בחובות דיווח שונות וגם בחובות אחרים, בכל הנוגע לפעילות הכרוכה בעבירות על חוק איסור הלבנת הון בחשבונות המתנהלים אצלם. כלומר, גם גופים פרטיים מושפעים מהנורמות שנקבעו בפסק הדין.

פסק הדין עשוי להביא לכך שגופי פיקוח (כולל תאגידים חייבי דיווח כמו בנקים) יפעלו בנחישות יתר, עד כדי הערמת קשיים על פעילות לגיטימית, כדי לא להיחשף לתביעות עתידיות. אם בתי המשפט בעתיד יבחנו בזכוכית מגדלת אם פעילות הרגולטורים להגנה על הציבור, פירוש הדבר שרגולטורים אלה חשופים יותר מבעבר לתביעות של מי שנפגע מפעולות אסורות של מעוולים, נגד הרגולטור שלא מנע או לא הזהיר בזמן. למשל תביעה נגד בנק שלא התריע על פעולות בלתי חוקיות בחשבונות שהתנהלו אצלו, ואשר פגעו בלקוחות תמימים. למשל תביעה נגד רשות שוק ההון על הנזק שנגרם בשל התמוטטות של גוף מבטח, שהשאיר לקוחות ניזוקים. למשל, תביעה נגד רשות ניירות ערך, של צניחת שערי ניירות ערך, שהן תוצאה של פרט מטעה או אי גילוי נאות - אשר ניתן היה למנעו בפיקוח הדוק ואגרסיבי יותר. ,

מן הצד השני, גם הסתמכות יתר על הרגולטור אינה פתרון רצוי, ובדרך-כלל רצוי ששני צדדים לעסקה פרטית יישאו באחריות, כל אחד כחלקו, לתוצאותיה.

הכותב הוא שותף במשרד נחושתן יוגב ושות', מומחה לליטיגציה מסחרית