דעה: האמון ביועמ"ש גבוה פי שלושה מהאמון במפלגות? ובכן, שימו לב לאותיות הקטנות במדד של המכון הישראלי לדמוקרטיה

האופן שבו בחר המכון הישראלי לדמוקרטיה להפיץ הבוקר (ג') את הדוח השנתי שלו והאופן שבו סוקר הוא שיעור מעניין בפני עצמו על אמון, מתודולוגיה וכותרות בעיתון. 

נתחיל מהסוף: להודעה לעיתונות של המכון, זו שאמורה הייתה לסכם ולאמ;לק את תוצאות הדוח השנתי, זו שמיד כיכבה כמעט כלשונה בכותרות של מרבית האתרים בישראל, התווספה פסקה אחת ויחידה שכלל לא נכללה בדוח המלא, שכלל לא הופיעה בסקר ושכמעט לא היה ניתן להבחין בה בעין בלתי מזוינת. פסקה זו מתייחסת למידת האמון שרוחש הציבור ליועמ"ש עצמו ולפרקליטות בכללותה. בדיקה זו כלל לא הייתה חלק ממדד האמון המלא (והחשוב) שמבצע המכון ברציפות כבר 17 שנה, ולכן ממילא איננה מופיעה בדוח המלא על עשרות העמודים שלו, כפי שהוגש הבוקר לנשיא המדינה.

וזו הפסקה כלשונה: "מדד הקול הישראלי החודשי של מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה בדק בחודש נובמבר האחרון גם את אמון הציבור כלפי היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות: 46.5% מהציבור מאמין באביחי מנדלבליט, ואחוז דומה (42%) בפרקליטות".  

כלומר, המכון הישראלי לדמוקרטיה בחר להוסיף להודעה לעיתונות נתונים שלא היו אמורים להיות בה במקור. ניתן להניח שהדבר נעשה כדי לתת מענה למתקפות הפוליטיות על צמרת פרקליטות המדינה, אלא שלדעתי מדובר בתוספת פסולה שמעמידה תחת עננה מסוימת את הסקר (ואת המוטיבציה שעומדת מאחוריו).

סקרים כשלעצמם הם עניין מורכב. האופן שבו מנוסחות השאלות בסקר, גוף הסקרים שנבחר לבצע את המדידה ואפילו העיתוי שבו נשלח השאלון, יכולים להשפיע על התוצאות; וכך גם האופן שבו הם מתוקשרים לציבור. 

סקרים על אמון הציבור הם מורכבים עוד יותר. כדי שהציבור יאמין לסקרים על אמון, עליהם להתבצע ברגישות, תוך הקפדה יתרה על האותיות הקטנות ובשקיפות. שרבוב נתונים מסקר אחד לתוצאות סקר אחר ללא גילוי מפורש, נהיר ומלא היא לא דרך פעולה שמעוררת אמון. בשפת העיתונאים (וגם הסטטיסטיקאים) קוראים לזה להשוות תפוחים לתפוזים.

ולכן כאשר אתם קוראים את הסקר ומבקשים להשוות בין מידת האמון שרוחש הציבור על-פי המכון הישראלי לדמוקרטיה למוסדות השלטון השונים, אפשר להסיק מסקנות או להשוות בין הכנסת לממשלה, בין המשטרה לבית המשפט העליון, בין צה"ל לפוליטיקאים. אי-אפשר להשוות בינם לבין האמון בפרקליטות או ביועץ המשפטי לממשלה. כותרות כאילו מידת האמון של היועמ"ש גבוהה פי שלושה מהאמון במפלגות, היא מסקנה מתודולוגית לא נכונה. היא אומנם משתמעת מההודעה לעיתונות של המכון הישראלי לדמוקרטיה, אלא שלטעמי מדובר בהטעיה.

מתוצאות הדוח של המכון הישראלי לדמוקרטיה אפשר להסיק דבר אחד ואחד בלבד - בית המשפט העליון בישראל זוכה לאמון ציבורי רב באופן יחסי, אמון גבוה לאין שיעור מהאמון הציבורי במשטרה. וזו הייתה גם התמונה בסקר "גלובס" שבוצע בחודש נובמבר האחרון. 

 במי הציבור מאמין

מהמכון הישראלי לדמוקרטיה נמסר בתגובה: "מדד הדמוקרטיה הישראלית מציג הערכה שנתית על תפקוד הדמוקרטיה הישראלית. מזה 17 שנים בוחן המדד את אמון הציבור כלפי מוסדות המדינה, וזאת על בסיס סקר דעת קהל נרחב בקרב יהודים וערבים. עם השנים הפך המדד ל'תו תקן' המסמן מגמות בחברה הישראלית בשאלות כבדות-משקל הקשורות להגשמת הערכים והיעדים הדמוקרטיים, כמו גם לתפקוד מערכות השלטון וממלאי תפקידים נבחרים.

"לאור העובדה שנתוני המדד נאספו בחודש מאי 2019, וכדי להישאר עם 'היד על הדופק', הרי שמעבר לסקר השנתי אנחנו עורכים גם סקרים חודשיים, על-פי אותם כללים מקצועיים ובאותה רמה של שקיפות. היות שהיועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות עמדו לאחרונה בלב הדיון הציבורי, מצאנו לנכון לבדוק את העמדות כלפיהם בסקר החודשי של נובמבר, ולצרף את הנתונים שהתקבלו להודעה לעיתונות על מדד הדמוקרטיה הישראלית. יודגש כי ההבחנה בין איסוף הנתונים נעשתה בשקיפות מלאה בהודעה לעיתונות, תוך עמידה בסטנדרטים המחמירים של עבודת המחקר המבוססת על שנים של ניסיון, ידע ומומחיות".