בסוף 2019 ניהלו חברות ניהול קרנות הנאמנות בישראל נכסי ציבור בהיקף כולל של כ-350 מיליארד שקל, באמצעות 2,127 קרנות. מכשיר השקעה וחיסכון זה נחשב לכלי ההשקעה לטווח קצר הנפוץ ביותר, והוא נמנה עם אפיקי ההשקעה המרכזיים שיש לציבור הישראלי, לצד 1.27 טריליון שקל המוחזקים בפקדונות אצל הבנקים, כ-1.3 טריליון שקל בקרנות גמל, פנסיה חדשה וביטוחי מנהלים, וכ-272 מיליארד שקל בתיקים מנוהלים (שחלקם מושקעים בקרנות הנאמנות).
בדומה לשוקי החיסכון, גם שוק קרנות הנאמנות עשוי מתתי-שווקים שונים. זה נכון הן מבחינת החוסכים עצמם, שצריכים להחליט בין השקעה אקטיבית לפאסיבית או בין השקעה בחוב או במניות וכדומה, והן מבחינת הגופים המנהלים, שמתחרים בינם לבין עצמם על הזכות לנהל את החיסכון של הציבור ולגזור בגין זה את הכנסתם כמנהלים.
מבחינת הגופים המנהלים, שוק הקרנות נחלק לארבעה סגמנטים: קרנות אקטיביות, שמנוהלות ושמנסות להכות את המדדים - ואלה נחלקות בין קרנות מסורתיות לקרנות כספיות (הנחשבות לזולות ולבעלות רווחיות מועטה); וקרנות פאסיביות, שעוקבות אחרי המדדים - ואלה נחלקות לקרנות מחקות ולקרנות סל (שהיו עד 2018 תעודות סל).
רוב הכסף בקרנות הסל
בסך הכל, נכון לסוף 2019 היו בשוק קרנות נאמנות, קרנות מחקות וקרנות סל בשווי כולל של כמעט 132 מיליארד שקל, המהווים 38% משוק הקרנות. רוב הסכום, כמעט 91 מיליארד שקל, היה בקרנות סל, שתפסו את מקומן של תעודות הסל, והיתרה בקרנות מחקות.
סביר להניח כי בעתיד היקף השוק של הקרנות הפאסיביות יגדל, ודאי במונחים שקליים, אבל סביר גם שזה יקרה יותר בקרנות מחקות ופחות בקרנות סל, שלדברי גורם בכיר בענף, "זוכות להרבה פחות מאמצי שיווק מצד הגורמים הפעילים בשוק".
שוק קרנות הסל
אל מול הקרנות הפאסיביות, שעוקבות אחרי המדדים ולא מנסות להכות אותם, ישנו שוק הקרנות האקטיביות והמנוהלות, שמטרתן להכות את המדדים. נכון לסוף 2019, היקף הקרנות האקטיביות עמד על 218 מיליארד שקל, כשרובם המכריע, כ-189 מיליארד שקל, היו בקרנות מסורתיות, כמו קרנות מנייתיות (90-10, 80-20, 70-30), גמישות ואג"חיות.
שוק הקרנות המחקות
מנגד, בקרנות הכספיות יש כיום נכסים בשווי של פחות מ-30 מיליארד שקל, לאחר שאלה צמחו מהשפל שאליו הגיעו בשנים האחרונות, בצל ירידת הריביות בישראל ובעולם, הודות לקרנות מט"חיות. עוד נציין כי בקרנות כספיות נתח השוק הוא לרוב תולדה של החלטות מנהל לגבי תמחור המוצר, והוא גם ודאי תולדה של תנאי שוק חיצוניים, ובראשם הריבית.
לחלוקה לסוגי הקרנות חשיבות רבה מבחינת הגופים המנהלים, בשל הרווחיות השונה שנקשרת לכל אחד מהם. כך, הקרנות המסורתיות נתפסות, בהכללה, ככאלה שבהן שכר מנהל הקרן הכי גבוה, כשהקרנות הכספיות נחשבות להכי זולות ללקוחות, והכי פחות מניבות הכנסות למנהליהן.
ההבדלים בתמהילי סוגי הקרנות השונים בכל אחד מבתי ההשקעות הפועלים בשוק זה מלמדים כי ילין לפידות כנראה נהנה מהעובדה שהוא בעל הנתח שוק הכי גבוה בקרנות המסורתיות. לכן, הוא מציג הכנסות גבוהות יותר מאלה של מתחרים שמנהלים יותר כסף ממנו, עם נוכחות רבה של קרנות כספיות או מחקות - שמפחיתות את ההכנסה הכוללת.
מיטב דש - מנהל הקרנות הגדול
בדיקה שערך "גלובס" לדיווחי החברות המנהלות את קרנות הנאמנות, מגלה כי בסוף 2019 מיטב דש הוא גוף ניהול קרנות הנאמנות הכי גדול, הן בכלל והן בקרנות האקטיביות.
בית ההשקעות ילין לפידות הוא הגדול ביותר בקרנות המסורתיות - הרבה לפני שני מתחרים ותיקים ממנו בסגמנט זה - מיטב דש ופסגות. במקום הרביעי בגודלו בקרנות המסורתיות ניצב בית ההשקעות מור, הצעיר יחסית, שכבר גדול יותר בקרנות מסורתיות מאותם שחקנים שרכשו בעבר קרנות נאמנות בנקאיות, עם יישום רפורמת בכר.
בתי ההשקעות ילין לפידות ומור, שהוקמו באמצע העשור שעבר, נמנים כיום עם המובילים בשוק הקרנות המסורתיות, וזאת הודות להצטיינותם בכל הנוגע למודלי הייעוץ וההפצה של הבנקים, שמתבססים על תשואות עבר. אל מול גופים אלה יש את חברות ניהול הקרנות אילים, אלומות, מודלים ואחרים, כמו גם אי.בי.אי הוותיק, שירדו בחלקם היחסי מהשוק, בכפוף לתוצאותיהם ולהחלטות של מערכי הייעוץ בבנקים.
שוק הקרנות הפאסיביות נבדל משמעותית מזה האקטיבי, ולו רק משום שפעילים בו רק שבעה בתי השקעות גדולים - שהם היחידים שפועלים בכל הסגמנטים השונים של שוק קרנות הנאמנות: קסם ומיטב דש (שמובילות מבחינת היקף הנכסים בקרנות הפאסיביות), פסגות, מגדל שוקי הון, הראל פיננסים, אי.בי.אי ואלטשולר שחם.
מי שאמור להיכנס לתחום הקרנות המחקות אי-שם בעתיד הנראה לעין, כחלק ממאמציו להתרחבות וגיוון מקורות הכנסה, הוא מור בית השקעות.
שוק הקרנות הפאסיביות
ירידת דמי הניהול נבלמה ב-2019
מבדיקת "גלובס" עולה גם כי בשנת 2019 נפסקה המגמה של ירידת דמי הניהול הממוצעים בשוק קרנות הנאמנות. המציאות של שחיקה בדמי הניהול הנהוגים בשוק הקרנות היא חלק ממגמה ברורה, שמתחוללת זה שנים בשוקי הפיננסים, ובהם שוקי הפנסיה החדשה ושוקי הגמל וההשתלמות. בקרנות הנאמנות, המפוקחות על ידי רשות ניירות ערך, זה קורה רק בגלל התחרות, בעוד שבחיסכון הפנסיוני זה קורה במידה רבה גם בגלל התערבות רגולטורית מעמיקה ונמשכת.
נכון לסוף 2019 דמי הניהול הממוצעים, או בשמם הרשמי "שכר מנהל קרן בקרנות הנאמנות", היו בשיעור של 0.72%, לעומת 0.73% בסוף 2018, 0.83% בסוף 2017 ו-1.71% בסוף 2008 - שנה שממנה ועד היום נרשמה ירידה קבוע בכל אחת מהשנים.
ב-2019 דמי הניהול החציוניים עמדו על 0.65%. אגב, בקרנות המנוהלות (האקטיביות) דמי הניהול הממוצעים בשוק כולו עמדו בסוף 2019 על 0.97%, לעומת 0.98% ב-2018, כשדמי הניהול החציוניים בקרנות המנוהלות עמדו ב-2019 על 0.78%.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
