הבעל חתם על הסכם תיווך והאישה לא - מי ישלם למתווך?

לאחרונה ניתן בבית המשפט השלום בתל-אביב פסק דין בנוגע למחלוקת שנתגלעה בין לקוח שחתם על הזמנת שירותי תיווך ורעייתו, שלא חתמה על ההסכם, לבין החברה העוסקת בשירותי תיווך.

הלקוח ורעייתו העלו שתי טענות עיקריות הפוטרות אותם מתשלום דמי תיווך. 1. שהנתבע בעל שיעור נכות נפשית של 100%, הוא נטול אחריות משפטית ולא היה רשאי לחתום על ההסכם, ולכן הוא פטור מתשלום. 2. שההסכם נחתם "מאחורי גבה" של רעייתו שלא חתמה על ההסכם, ולכן אף היא אינה חייבת בתשלום דמי התיווך.

בית המשפט הבהיר כי המתווך היה "הגורם היעיל" בעסקה, קרי הגורם שבזכות התערבותו ופועלו נרקמה העסקה, והפרט שהיה חסר בהזמנה (מועד חתימת ההסכם) ניתן היה להשלמה, ולא היה בו כדי לבטל את ההסכם.

בית המשפט תמה כיצד טוען הלקוח כי אינו כשיר לחתום על ההסכם אך היה כשיר אותה עת לחתום על הסכם המכר, ובהיעדר ראיות של ממש לאי-הכשירות דחה את טענת היעדר הכשירות של הלקוח.

בעניין מקומה של הרעיה, בית המשפט הוסיף ופסק כי רעייתו של הלקוח, על אף שלא חתמה על הסכם התיווך, לקחה חלק פעיל בפגישות עם המתווכים ולא התנגדה להסכם התיווך, אולם בשל היעדר חתימתה לא ניתן לחייב אותה מכוח הסכם התיווך; והתביעה נגדה נדחתה.

לבסוף פסק בית המשפט כי הוא מחייב את הלקוח בדמי תיווך מופחתים בשל אשם תורם מצד המתווכים שלא החתימו את רעיית הלקוח על ההסכם, וחייב את הלקוח לשלם לחברת התיווך רק כמחצית מהסכום, לרבות הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך דין.

בית המשפט מחזק אומנם את משמעותה המחייבת של החתימה על הזמנת שירותי תיווך, אך למסקנתו הסופית עלולה להיות השלכות קשות. בעבר נפסק כי חתימת בן זוג מחייבת את בן הזוג השני מכוח דיני השליחות, קרי שבן הזוג שחתם על ההסכם הוא בפועל גם שלוח של בת הזוג, ולכן חתימתו מחייבת גם אותה. מסקנה זו מתחזקת גם במקרה זה, לאחר שבית המשפט קבע כי הרעייה העלתה טענות סותרות הנגועות בחוסר תום-לב. ייתכן כי בית המשפט מצא לנכון להקל על הבעל בשל נסיבותיו האישיות המיוחדות, אולם בהיבט המשפטי, נראה כי המתווך קופח על לא עוול בכפו. 

ת"א (ת"א) 52882-05-16 ארמון שיווק ויזמות נדל"ן בע"מ נ’ גמזו ואח’

ע"א (מחוזי ת"א) 2216-09 זינגר נ’ סטולר.

הכותב מתמחה במקרקעין ובדיני תיווך מקרקעין