דעה: ברווז צולע הוא מסכן אך מסוכן

ב-6 במרץ 2012 הופיע ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס איפא"ק בוושינגטון ונשא את "נאום הברווזים" נגד תוכנית הגרעין האיראנית. נתניהו השתמש בנאום בביטוי מפורסם באנגלית "אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, אז מה זה?". היום, בתיקון קל, ניתן לתאר את נתניהו כברווז צולע - או "אם זה מדבר כמו ברווז צולע, הולך כמו ברווז צולע ונוהג כברווז צולע, אז מה זה?".

"ברווז צולע" ("Lame Duck") הוא מושג מתחום הפוליטיקה המודרנית המתאר נושא משרה/מנהיג שכהונתו עומדת להסתיים, שמתנהל בצליעה, לקראת הסוף. מקור השם "ברווז צולע" הוא במשלי הפילוסוף היווני איזופוס, שהשתמש במשל על מי שהוציא קוץ מרגל של ברווז שצלע. כוונתו הייתה לתאר ברווז שאינו יכול להתקדם עם להקתו עקב צליעתו, ושהוא חלש וחשוף לטורפים.

בתחום הפוליטי הופיע הביטוי במאה ה-19 בארצות-הברית, כשהמונח ציין חבר קונגרס שנכשל בניסיונותיו להיבחר שנית לקונגרס בבחירות בנובמבר, אבל פרש רק במרץ. משוחרר מהתחייבויותיו לבוחריו, החבר היה חופשי לנהוג בחוסר אחריות. גם נשיא אמריקאי שלא נבחר שנית, ושכהונתו מסתיימת, ידוע כברווז צולע.

ברווז צולע הוא מסכן ומסוכן. תחושת סוף הדרך היא גם חופש מאחריות, שמאפשר לקבל החלטות לא פופולריות. כך, נשיא ארצות-הברית השני, ג'ון אדאמס, ערב סיום כהונתו חוקק את "חוק שופטי החצות" וסידר משרות לשופטים פדרליים שאדאמס אייש. דוגמה נוספת היא הנשיא ביל קלינטון, שביום כהונתו האחרון העניק חנינות ל-140 איש, בהן כמה חנינות שנויות במחלוקת.

נתניהו, לאחר עשר שנות כהונה, הוא "ברווז צולע", והקוץ נעוץ בשתי רגליו - המשפטית והפוליטית. צליעתו המשפטית נובעת משלושה כתבי אישום כבדים, מגובים בעדים ובעדי מדינה. הצליעה מכבידה עליו, מביאה לשקרים, לתקיפת המשטרה, הפרקליטות, היועמ"ש, פרקליט המדינה, יועמ"ש הכנסת והתקשורת. צליעתו הפוליטית נובעת מכישלונו בשתי מערכות הבחירות ב-2019 להקים ממשלה למרות הבלוקים והדילים.

צולע - אך לא מחוסל. כברווז צולע נתניהו רק פגיע, סחיט ונואש יותר, זהיר פחות ולחיץ מאוד. לדוגמה, הניסיון למנות את דוד ביטן לשר. הרי ביטן ייאלץ להתפטר כשיוגש נגדו כתב אישום, כך קובע החוק לגבי שרים. נתניהו יודע שמינוי כזה של חשוד בשוחד על-ידי מי שמואשם בשוחד, אינו פופולרי. אבל ברווז צולע הוא ברווז חושש ולחיץ. הוא חושש מביטן, מפחד לאבד את מחנה ביטן.

גם מהלכיו של נתניהו לבקשת החסינות היו של ברווז צולע: בתחילה הכחיש שיבקש חסינות, אחר-כך תיאר אותה כ"אבן-יסוד בדמוקרטיה", התלבט אם לבקשה או לא, וברגע האחרון הודיע לעם כי למען העם הוא מבקש חסינות.

אבל מי שצולע קשות, צליעתו נראית גם למרחוק, מעבר לגבול ולים. האויבים מעבר לגבול ערים לחולשתו של נתניהו, וגם בעיני ידידים כמו ולדימיר פוטין או דונלד טראמפ הוא מאבד את חינו. כי מי רוצה לחבור לברווז צולע ובמיוחד למי שימי תהילתו דומה שחלפו ואינם.

אבל זה המצב שבו הצליעה היא גם הסכנה: נתניהו, כברווזים צולעים אחרים בהיסטוריה הפוליטית, הוא גם מסוכן: התקיפה הנואשת את מערכת החוק ובמשפט, האשמת התקשורת, החיבור בין שמאל לבגידה במדינה, האמירות הבוטות נגד ערביי ישראל, המינויים הכושלים (כמו מינוי ביטן), הם צעדי "תמות נפשי עם פלישתים".

והדברים נכונים גם לגבי מדיניות החוץ, מערכת הביטחון ויחסי ישראל עם שכנותיה. ברווז צולע מספח בהבל-פה את בקעת הירדן ויוצר משבר עם ירדן. מודיע לאומה כי הוא מחזיר את נעמה יששכר מהכלא הרוסי, וגורם לרוסים להקשיח את היחס אליה. נוסע בבהילות עם 11 מזוודות ל-31 שעות בפורטוגל, כדי להשיג הסכם שיתוף-פעולה עם מרוקו, בתיווך מייק פומפאו, מזכיר המדינה האמריקאי - ונכשל!

הגבלת כהונה לשתי קדנציות הנהוגה במספר חברות מתקדמות, והומלצה בשעתה גם על-ידי נתניהו עצמו, היא מנגנון שבא לחסן חברות מפני ברווזים צולעים מסכנים, אך מסוכנים. אם היינו שומעים בקול נתניהו ומפעילים בישראל את הגבלת הכהונה בתפקיד - היינו חוסכים ממנו ומהחברה-האזרחים את מחיריה הקשים של צליעת המנהיג. 

הכותב מתמחה בחקר תקשורת פוליטית, באוניברסיטת חיפה ובמרכז הבינתחומי הרצליה

*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירות, ועומדת לו חזקת החפות.