דעה: המפתח ליוקר המחיה מצוי בידיו של בית המשפט העליון

בקרוב ידון בית המשפט העליון בערעורן של שתיים מהחברות הגדולות במשק הישראלי, תנובה וקוקה-קולה, בנוגע לתביעות ייצוגיות העוסקות בגביית מחיר מופרז. אם יתקבלו הערעורים של שני המונופולים הללו, צפוי להתחולל שינוי דרמטי ומשמעותי בעולם המסחר בכלל ובתחום התביעות הייצוגיות בפרט.

חוק התחרות הכללית קובע כי "קביעה של רמת מחירי קנייה או מכירה בלתי הוגנים" הוא ניצול לרעה של מונופול. במרבית העולם מקובלת גישה לפיה המונופולים מציגים מחירים נמוכים (גישה המכונה "מחירים טורפניים"), על-מנת למנוע ממתחרות קטנות יותר להיכנס לשוק. בישראל, לעומת זאת, התפתחה גישה אחרת, לפיה המונופולים גובים מחירים מופרזים, והדבר מהווה על-פי החוק עילה לתביעה ייצוגית.

בשנת 2014 קיבלה עילה זו חיזוק משמעותי עם פרסומה של חוות-דעתו של פרופ' דיויד גילה בתפקידו כממונה על ההגבלים העסקיים, אשר תמך בהגנה על הצרכנים, לקוחות המונופול. בעקבות חוות-דעתו הוגשו מספר תביעות ייצוגיות בעילה של מחיר מופרז, נגד חברות גדולות ביניהן קוקה-קולה ותנובה. בהיעדר הלכה עקבית מנחה של בית המשפט העליון, בתי המשפט המחוזיים אישרו חלק מהתביעות, וחלק אחר נדחה.

התפנית חלה עם כניסתה של הממונה החדשה ברשות התחרות, עו"ד מיכל הלפרין, אשר פרסמה ב-2017 גילוי דעת בו היא מאמצת ודוגלת בגישה מתונה יותר לעילת המחיר המופרז, על-ידי קביעת עקרונות ושיקולים שמוגבלים אך ורק למקרים חריגים. לעמדתה של רשות התחרות, יש להשאיר את עילת המחיר המופרז למקרים חריגים בלבד, לנוכח התפיסה של כלכלה חופשית וצמצום התערבות הרגולטורים.

חוות-הדעת של הממונה משמעותית עוד יותר על רקע פסקי דין שניתנו בבית המשפט העליון, שקבעו כי ככלל יש לאמץ את עמדת הרגולטור (רשות התחרות) כשזו מתבקשת בתביעה ייצוגית, ולבית המשפט ישנו שיקול-דעת מצומצם האם לחרוג מהמלצות הרגולטור (אך ורק במקרים קיצוניים בהם ייחשד כי עמדת הרגולטור לוקה בניגוד עניינים).

לאחרונה פורסם כי בית המשפט העליון הורה ליועץ המשפטי לממשלה להתייצב לדיון בתיקים של קוקה-קולה ותנובה. השאלה המרכזית בדיון תהיה: כיצד רואה היועץ המשפטי את פרשנות החוק; האם הוא רואה עין בעין עם עמדת רשות התחרות - או שהוא מאמץ את הפרשנות לפיה תכלית החוק היא בהגנה על הצרכנים.

ההגנה על הצרכנים והמאבק ביוקר המחיה הם בין הנושאים המסוקרים ביותר בישראל בשנים האחרונות, וייתכן כי היועץ המשפטי יאמץ פרשנות מרחיבה של החוק ופיקוח של מונופולים, הנוגדת את עמדת רשות התחרות. אם תאומץ הגישה המצמצמת, תחילה על-ידי היועץ המשפטי ובהמשך על-ידי בית המשפט העליון, המשמעות היא כי תביעות ייצוגיות בעילה של מחיר מופרז לא יאושרו יותר על-ידי בתי המשפט השונים.

אין צורך לומר כי גישה זו אינה נוגעת רק לקוקה-קולה ולתנובה, אלא יש לה השלכות על כלל התאגידים והמונופולים דוגמת הבנקים, חברות הביטוח חברות המזון ועוד. הפסיקה הצפויה גם תשליך על דמותו ועל תפיסת עולמו של בית המשפט העליון, המסר אותו הוא מעביר לחברה בישראל והערכים עליהם הוא בא להגן.

כיו"ר ועדת תביעות ייצוגיות בלשכת עורכי הדין, התרעתי בעבר על המגמה לפיה שלוש הרשויות נוטות לצמצם את המוטיבציה לשימוש בכלי התביעה הייצוגית כהרתעה נגד השתוללות המחירים של התאגידים הגדולים. הצמצום בא לידי ביטוי בהטלת אגרה מצד הרשות המבצעת על הגשת תביעות כאלה, בתיקון לחוק בכל הנוגע לאפשרות מתן גמול ושכר-טרחה בהסתלקות מתביעות (הרשות המחוקקת) ובדחייה של מרבית התביעות (הרשות השופטת).

אם העליון יקבל את הערעור של תנובה וקוקה-קולה, הנפגעים העיקריים יהיו צרכני הקצה, הלקוחות, אשר יאבדו את אחד הכלים החשובים במאבק על יוקר המחיה בישראל - התובענה הייצוגית. אין ספק כי מתן אפשרות לתאגידים הגדולים לקבוע רמת מחירים גבוהה עד חזירית, תוך ניצול כוחם והיותם משפיעים, לא תסייע להורדת יוקר המחיה, עליו מדברים הרבה אך ממעטים לעשות. 

הכותב הוא יו"ר ועדת תובענות ייצוגיות בלשכת עורכי הדין