מסע של שבועיים בתוככי ארה"ב, בין המדינות "האדומות", קרי, מדינות שהצביעו לרפובליקנים בבחירות האחרונות לנשיאות, הצליח להבהיר לי את ההצלחה של הנשיא דונלד טראמפ מחד גיסא ואת עליית השיח הסוציאליסטי והסוציאל-דמוקרטי בארה"ב, מאידך גיסא.
אחד האירועים המרכזיים במסע המשפחתי הזה, כולו ברכב, משיקגו באילינוי (המדינה ה"כחולה", קרי דמוקרטית, היחידה במסע) ועד טוסון שבאריזונה, היה ביקור במיון בעיירה בשם טוקומאקרי, ניו-מקסיקו. ערב חג המולד, ילד עם 40 מעלות חום, ואנחנו במלון דרכים בעיירה שהאטרקציה המרכזית שלה זה שהיא ממוקמת על Route 66, כביש 66. הכביש הראשון שחצה את ארה"ב משיקגו ללוס אנג'לס.
על הכביש הזה הוקמו עיירות תעשייה ותיירות משגשגות אשר, בשל הגלובליזציה הכלכלית והמעבר לכבישים מהירים יותר, נותרו במצב של התדרדרות והתפרקות חברתית וכלכלית. בכל אופן, בטוקומאקרי יש בית חולים פרטי קטן ממנו מטיסים אותך לעיר הגדולה הסמוכה במצב חירום. לבית החולים הזה הגעתי עם ילד עם תסמיני שפעת וחום גבוה. היינו כמעט יחידים בבית החולים, הצוות היה נחמד ומסביר פנים. אחרי מדידת חום ולחץ דם הסביר הרופא התורן שאלו תסמינים דמויי שפעת ולא שפעת והמליץ על מורידי חום ושתיית נוזלים. מאחר שאין לנו ביטוח בריאות אמריקאי מוכר, אלא ביטוח בריאות כחלק מביטוח נסיעות לשנה שאותה אנחנו מבלים כאן בארה"ב, נדרשתי לשלם 100 דולר על המקום ונאמר לי שישלחו אליי את החשבון הסופי בדואר. לא עברו יומיים ובעודנו בטוסון, אריזונה התקשרו אליי מבית החולים לדרוש את התשלום המלא - כ-650 דולר נוספים. הנציגה הבהירה לי שהסכום הכולל של 750 דולר הוא אחרי 30% הנחה באדיבות ערב חג המולד. מה שנקרא בארה"ב Holiday Spirit - "רוח החג". אמרתי תודה ונתתי את מספר כרטיס האשראי.
לא כדאי להסתבך עם חובות בארה"ב, כפי שהסבירה לי בחורה צעירה שפגשתי מאוחר יותר בטיול בסדונה שבאריזונה. הבחורה, שחקנית צעירה, הגיע למיון בלוס אנג'לס אחרי שנפלה במדרגות. היא בילתה עשר דקות במיון אבל בגלל שהביטוח הפרטי שלה לא מכסה את "כל המקרים" קיבלה חשבון של 2000 דולר. היא איחרה בתשלום הראשון בגלל שניסתה להתווכח לגבי רוע הגזירה - התוצאה - דירוג האשראי שלה, אותו דירוג שבארה"ב מסמן אותך כבעל ערך או לא, נפגע, וכעת מלגה שקבלה ממשרד החינוך האמריקאי לפיתוח מחזה נמצאת בסכנה בגלל שהדירוג שנפגע מסמן אותה כאזרחית שלא כדאי להשקיע בה.
יחד עם המפגש שלי עם מערכת הבריאות האמריקאית החולה נפגשתי בדרך עם העולם השלישי הפנים אמריקאי. קילומטרים על קילומטרים של שטחים ריקים ועיירות עזובות - בקנזס, טקסס, אוקלהומה, מיזורי, ניו מקסיקו ואריזונה. אנשים ללא שיניים, כי אין כסף לטיפולים, כמעט כולם באזורים הללו עם משקל עודף שהפך לסמן של עוני בארה"ב. מי ששמע שאנחנו מישראל התרגש לראות משהו כה אקזוטי או אמר לנו בצורה ברורה שאנחנו נראים, באופן מפתיע, רגילים לגמרי ו"בכלל לא יהודים".
בהתאם, כמעט לכל אורך הדרך נוכחנו לדעת עד כמה ארה"ב דתית ושמרנית בתוך תוכה. שלטי ענק עם הוכחה לקיומו של ישו, שלטים נגד הפלות, אין סוף כנסיות והברית החדשה בכל מלון דרכים. במדינות הללו, העניות, בהן לצעירים\ות אין כמעט סיכוי לצאת החוצה ולרכוש השכלה גבוהה נמצא הבסיס האיתן של מצביעי טראמפ. המצב שם קשה ומדכא אבל את הזעם הם מפנים כלפי זרים ושמאלנים ליברליים. הפתרון בעיניהם לעשיית אמריקה גדולה שוב הוא להסתגר, להתפלל ולהפסיק לבזבז כסף על הצלת העולם במלחמות מיותרות. תושבי המדינות הללו מאמינים אדוקים לא רק באלוהים אלא גם בקפיטליזם ובאינדיבידואליזם, המטרה היא חיים טובים לאינדיבידואל ולשם כך, הם מאמינים, צריך להתכנס פנימה ולא להתעסק בהצלת אינדיבידואלים מעבר לאוקיינוס.
באופן מפתיע או לא, המפלגה הדמוקרטית, שעסוקה בתיעוב טראמפ, בעצם מדברת גם היא בשפה של החזרת ארה"ב לגדולתה. אולם הפתרון של הדמוקרטים הוא קידום אג'נדות סוציאליסטיות וסוציאל-דמוקרטיות. בדיבייט הדמוקרטי האחרון לפני הבחירות המקדימות של המפלגה באייווה, דברו חלק מהמתמודדים על הלאמת תעשיות ועל ביטוח בריאות חינם לכל. שוב ושוב חזרו המילים שלא ייתכן שארה"ב תהייה המדינה היחידה בעולם שאין בה ביטוח בריאות ציבורי. עצם הדיון בסוציאליזם בפריים-טיים הטלוויזיוני הוא משהו שאי-אפשר היה לדמיין בארה"ב של עד לפני חמש שנים.
המצב שבו לצעירים יש חובות עצומים בשל ההלוואות שקבלו מהמדינה ללמודים אקדמיים והאופן בו שיעור גבוה מאזרחי ארה"ב יכולים למצוא עצמם מתחת לקו העוני בשל חובות למערכת הבריאות יוצר מצב שבו אף אחד לא מרגיש שאמריקה Is Great. מתוך המצב הזה האמריקאים מחפשים ישועה. הם מחפשים משהו שיציל אותם. זה יכול להיות אלוהים ביום ראשון בכנסיה, זה יכול להיות טראמפ ובפעם הראשונה בהיסטוריה האמריקאית גם הסוציאליזם הדמוקרטי הוא אופציה לגיטימית.
בחזרה לתוך שיקגו עם האופק המרשים שלה ובנייני הענק, העיר המשקפת את החזון של איאן ראנד, הרגשנו שבעצם זו הכל תפאורה של דיקט, מאחוריה בצבצו עיירות הרפאים של כביש 66 ומובטליהם. הפערים הקיצוניים האלו עשויים להוביל לשינויי עומק במדיניות הכלכלית של ארה"ב. שינויים אלו ישליכו גם על מדיניות החוץ שלה באופן חסר תקדים. אם לא בבחירות הקרובות, אז לבטח באלו שאחריהן.
הכותבת היא סוציולוגית וחוקרת טלוויזיה במכללה האקדמית תל-אביב-יפו ובאוניברסיטת שיקגו
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
