העתיד הוא בשיפור הממשק עם שירות קיים: "האפליקציה כמוצר מתה ב-2015"

"אפליקציית בריאות דיגיטלית זה דבר שכבר לא קיים", אומר רוברט פרישקו, מנכ"ל זמינגו, חברה לתכנון, עיצוב ופיתוח באאוטסורסינג, המתמחה בפיתוח מוצרים עם ממשקי מובייל לחברות סטארט-אפ. החברה היא מקבוצת אמת מיחשוב הבורסאית. "אף אחד כבר לא מפתח אפליקציה ומעלה אותה לחנות האפליקציות בחינם, עם אפשרות שדרוג לפרימיום שממנה צפויות לבוא ההכנסות. המוצרים האלה לא מחזירים את ההשקעה. עלויות הפיתוח הן כבר לא מה שהיה לפני כעשור. האפליקציה כמוצר מתה ב-2015".

במקום זאת, אומר פרישקו, האפליקציה היא היום חלק מממשק שתומך במוצר פיזי או בשירות כולל. "זה נכון לא רק בתחום הרפואי. גם בתחומים אחרים אנחנו נוטים היום פחות לצרוך אפליקציות כמוצר בודד ויותר כדרך לצרוך שירותים קיימים, כמו בנק, פיננסים, וכדומה. למשל, אפליקציה לניהול המזגן לא מנסה להמציא מחדש את המזגן, אלא לשנות את האינטראקציה של האדם עם המכשיר.

"לשינוי הזה יכול להיות ערך רב. לדוגמה, אם המשתמש אומר למזגן 'תעשה לי נעים' והמזגן מנסה ומקבל פידבק, כך שלבסוף הוא לומד ויודע באיזו טמפרטורה, עוצמה וכיווניות לפעול בהתאם לתנאי הסביבה, אז שינית את החיים של הצרכן בלי לשנות את המזגן מהיסוד. בהמשך אפשר גם לומר לצרכן, '90% מהאנשים סביבך הדליקו עכשיו מזגן. רוצה גם?'"

מוצר שנותן ערך לכולם

בתחום המכשור הרפואי והתרופות, המטרה היא להביא לשינוי באמצעות שיפור הממשק בין האדם לשירות הרפואי (גם נטילת תרופה יכולה להיות שירות רפואי בהקשר הזה) או למכשיר הרפואי, אבל החיבור מורכב יותר מכמה סיבות, לדברי פריקשו. ראשית, ההמצאות בתחום הזה מגיעות לרוב מרופאים, והם מנותקים יחסית מהעולם הדיגיטלי, כך שלקח זמן עד שעולם הרפואה הבין שצריך ליצור את החיבור. שנית, פתרונות דיגיטליים בעולם הרפואה הם מורכבים מבחינה אסטרטגית ושיווקית, כי המטופל אינו המשלם וגם לא תמיד זה שמקבל את ההחלטה על הצורך להשתמש במוצר, כך שהמוצר חייב לתת ערך לכולם. שלישית, אומר פרישקו, קשה לפעמים להוציא את עולם הרפואה מהתפיסה שהמטופל הוא בסך הכול אוסף של מדדים. אנשים מעולם העיצוב, לעומת זאת, חושבים כל הזמן על חוויית המשתמש ולא רק על התוצאה.

"כאשר מגיעה חברת מכשור רפואי אל זמינגו, אנחנו שואלים שתי שאלות: מהם היעדים העסקיים, כלומר, מה רוצים שיקרה, ומיהו קהל המטרה", אומר פרישקו. "בשלב הבא מציירים ממש את תנועת המטופל בתוך התהליך, כמו סטוריבורד לסרט או לפרסומת. על בסיס זה אנחנו מתכננים את הממשק, שהוא כמו הצמיג של האוטו - לא הרכיב הכי יקר באוטו ולא הכי טכנולוגי, אבל אם הוא לא יהיה טוב, האוטו לא יאחוז בכביש. אם הממשק יהיה לא טוב, המוצר לא יאחוז את הלקוח".

זהירות ממשחקים

פרישקו נותן כדוגמה מוצר שאושר לאחרונה על ידי ה-FDA (רשות המזון והתרופות בארה"ב) של חברת תראניקה. היא פיתחה מערכת גרוי חשמלי למניעה מוקדמת של מיגרנה, המבוססת על מדבקה לגוף המתקשרת עם ממשק דיגיטלי. "בתכנון מוצר כזה יש שיקולים מיוחדים לתחום הרפואי שאין במוצרים אחרים. למשל, אתה לא יכול ליצור מוצר שמבוסס אך ורק על ניהולו מהטלפון, אחרת מה עושים אם נגמרת הסוללה או שהחיבוריות בין הרכיבים כושלת? חייבים למצוא דרך שבה גם אם הטלפון מאתחל את הפעולה ומנטר אותה, השבב שעל המדבקה הוא זה שמנהל את הפעולה מתחילתה ועד סופה, ואפשר גם לכבות אותה בלי הטלפון". אז מה עושה האפליקציה חוץ מלאתחל את הפעולה? היא מתעדת את הטיפול, ממליצה על שיפורים, בודקת את רמת ההתמדה, מדווחת לרופא.

אחת הדרכים ליצור ערך למשתמשים היא לתכנן ממשק שהוא כמו משחק, אבל לדברי פרישקו צריך להיזהר עם זה. "לא תמיד צריך לשים את המשחק בפרונט ולהפוך אותו למטרה הראשית של האפליקציה. זה יכול לפגוע בערכים של המוצר. למשל, בתראניקה לא הייתי עושה גיימיפיקציה, כי המטופל רוצה להרגיש שהוא בידיים רציניות, והוא ממילא מקבל ערך משימוש במוצר. אין משמעות רבה לגיימינג ביצירת המוטיבציה".