דעה: מי ישמור על שומרי הסף?

טענה חמורה נטענת במחוזותינו: מערכת אכיפת החוק שלנו מושחתת - היא תופרת תיקים כדי לסכל מינויים ולחסל קריירות, ולשם כך משתמשת באמצעי חקירה אסורים. אם כך הוא, מדובר במכה חמורה ביותר לדמוקרטיה ולשלטון החוק, אשר גוררת את אובדן אמון הציבור במערכות אלה ואשר יכולה להוביל בסופו של דבר לערעור יציבות המשטר הישראלי.

האם מערכת אכיפת החוק בישראל מושחתת? אינני יודע, ומכל מקום, אינני מאמין שהיא מושחתת בסדרי הגודל שמייחסים לה. אולם עלינו לשאול את עצמנו שאלה נוספת, חשובה לא פחות: האם זה אפשרי? בין אם מתרחשת או לא, ברגע המסוים הזה, שחיתות שכזו - האם המערכת שלנו, כפי שהיא בנויה, מאפשרת זאת? לו מספיק אנשים שם בצמרת מוכנים היו לעוות את הדין - מאיזו סיבה שתהיה: תאוות-בצע, אידאולוגיה, לחצים חיצוניים או כל סיבה אחרת - האם יכולים היו ליצור "פרקליטות בתוך פרקליטות" שכזו ולבצע את זממם? במילים אחרות: האם הדבר תלוי רק באם הם בוחרים לעשות או שלא לעשות זאת?

בעשורים האחרונים אנו עדים לתופעה בינלאומית, שעיקרה העצמת כוחם של אלמנטים בלתי נבחרים במשטרים דמוקרטיים. צריך לתת את הדעת למה גרם לכך, אך הולך ומתחוור שמתגבש מול עינינו גוף שהוא בגדר רשות רביעית. ייתכן כי זהו תוצר של התעצמותה של הרשות השופטת, שהולידה אפשרויות חדשות עבור גורמים מקצועיים ברשות המבצעת; ייתכן כי זה תוצר של אמצעים חדשים המאפשרים להם שימוש אפקטיבי יותר בכוחם. הדבר משונה בעינינו, שהרי הפקידות, לפחות מבחינה מבנית, שייכת לרשות המבצעת. אולם כל הסימנים מצביעים על כך שהיא חדלה לתפקד כשחקן אחד בתוך גוף קיים, והיא הולכת ונהפכת (אם לא הפכה כבר) לגורם עצמאי, לעומתי והכי חשוב - כזה המחזיק בכוח עצמתי בסדר גודל של רשות שלטונית.

כלל המערב נבוך אל מול הסוגיה הזו, אך גם בעניין הזה, נדמה כי ישראל נמצאת בקו הקדמי של האתגרים המונחים לרגליהן של המדינות המפותחות. עודף הכוח המצוי בידי היועמ"ש, המחזיק גם בתפקיד התובע הכללי; הסימביוזה לכאורה וההזדהות בין הפרקליטות, היועמ"שים, מבקר המדינה ובית המשפט, משל היו הראשונים חלק מהרשות השופטת ולא המבצעת; "שומרי הסף" המגבשים מיני תקדימים, נהלים ונורמות מחייבות מאחורי הקלעים - אלה סוגיות שמומחים מתריעים לגביהן כבר זמן רב, אך הציבור ונבחריו ממאנים לתת עליהן את הדעת.

זוהי אם כן השאלה הבוערת העומדת לפתחנו כעת: מה עוצמת והיקף הכוח שמחזיק בידיו היום הדרג הפקידותי, אילו מגבלות קיימות על השימוש בו, והאם הן מספקות? המתייצבים לצד המערכת המותקפת שבים וטוענים להגנתה כי מדובר באנשים איכותיים העושים מלאכתם נאמנה. 

שהרי זו התורה כולה על רגל אחת: אסור שאופן השימוש בכוח שלטוני משמעותי יהיה תלוי בעיקר באופיים של האוחזים בו. אם ישנה מוסכמה שעליה אין לחלוק, הנה היא. כל עוד האפשרויות שלפנינו הן או שנחתה עלינו מכה, כדברי המתקיפים; או שטרם נחתה עלינו מכה, כמשתמע מדברי המגינים - הרי שעל כולנו כאחד להתחייב ולהתגייס למציאת תרופה ולכונן איזונים מספקים. לו היו כאלה בנמצא, באמת לא היה שחר לתיאוריות קונספירציה ולמתקפה הקשה נגד המערכת, ולציבור הייתה סיבה מוצקה לתת בה את אמונו. ועל כן, יפה שעה אחת קודם. 

הכותב הוא סגן העורך של כתב-העת "השילוח"