דעה: איפה הנשים ברשימות לכנסת?

בסבב הבחירות הקודם פניתי לעיתונאית בכירה כדי שתסקר את נושא "מצב הנשים" עם סגירת הרשימות. התשובה שקיבלתי הייתה פשוטה: "זה כל-כך חבוט, שאין לי מה לחדש". העיתונאית צודקת, אבל הניסיון מלמד כי עצם העובדה שנושא מסוים הוא חבוט, לא אומר שהוא הגיע לתיקונו - טופל או השתפר.

בשנה האחרונה, על שלושת הסבבים של הבחירות, ראינו כרסום מדאיג מאוד בייצוג הנשים לכנסת. הרשימות מציגות פחות נשים, שנמצאות בעיקר במקומות לא אטרקטיביים. בליכוד יש שלוש נשים ב-20 המקומות הראשונים. בכחול לבן הסתפקו בשתי נשים בעשירייה הראשונה, אבל בשש נשים ב-20 המקומות הראשונים.

גם בימינה, ברשימה המשותפת ובישראל ביתנו, נמצאות נשים בעיקר בירכתי הרשימה. שלא לדבר על המצב המחפיר שבו ישנן מפלגות - ש"ס ויהדות התורה - שמסרבות לשבץ נשים ברשימה, מטעמים אידאולוגיים.

העבודה-גשר-מרצ היא הרשימה היחידה שצפויה לעבור את אחוז החסימה, שיש בה שלוש נשים בששת המקומות הראשונים, אבל גם שם, בתרחיש סביר שהרשימה תגרוף תשעה מנדטים, נשים יאיישו רק שליש מתוכם.

אם בעבר היו מפלגות שהצדיקו את "אין מספיק נשים" (בכלל ובמקומות גבוהים בפרט) בעובדה שהרשימה נקבעת במסגרת פריימריז, כיום התירוץ הזה נהיה חלש במיוחד. ברוב המפלגות היו אלה ראשי המפלגות שקבעו את ההרכב לכנסת.

רוב המפלגות השונות, לרבות שתי הגדולות שמחזיקות יחד יותר ממחצית המושבים בכנסת, שימרו רשימה דומה בסבבי הבחירות השונים. אבל גם מעט השינויים שנעשו מצביעים על העובדה שייצוג נשים לא נתפס כעניין חשוב במיוחד.

כך, למרות ייצוג הנשים הנמוך בשתי המפלגות הגדולות, בליכוד בחרו לשריין במקום ה-20 את גדי יברקן; וכחול לבן החליפו את יברקן במקום ה-33 באנדריי קוז'ינוב.

ייצוג נשים גבוה ואיכותי חשוב כדי שילדות ונערות יוכלו להסתכל על מוקדי קבלת החלטות ולראות שיש בהם נשים, ובכך לדמיין שם גם את עצמן ולשאוף לכך. וגם לא פחות מכך - חשוב לבחור נשים לכנסת, מכיוון שיש נושאים שחברי כנסת גברים ממעטים לעסוק בהם.

הנה סוגיה רגישה - בימים אלה נרצחו עוד שתי נשים, ילנה יצחקבייב ושאדיה אבו-סריחאן. רצח נשים ואלימות נגד נשים הם נושאים שבאופן היסטורי עסקו בהם בעיקר נשים, מכל קצוות הקשת הפוליטית. כך למשל, בשנת 1995 עמדה חברת הכנסת לשעבר לימור לבנת מהליכוד בראש ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת רצח נשים בידי בני זוגן, יחד עם עמיתתה, חברת הכנסת יעל דיין ממפלגת העבודה.

מובן שזה לא אומר שגברים פטורים מטיפול ומפיתוח מדיניות בתחום, ובכל תחום אחר לטובת כולנו, והתעלמות מהמציאות הפוליטית כנראה לא תוביל לכך.

אומנם הרשימות לכנסת נסגרו, אבל זה לא סוף פסוק. מיד אחרי הבחירות, המפלגות צריכות לוודא שיש נשים מרכזיות בצוותי המשא-ומתן, ולשריין סעיף בהסכמים הקואליציוניים שיעגן בניית מנגנון לייצוג נשים ברשימות לכנסת.

הניסיון בעולם מלמד כי זאת הדרך האפקטיבית ביותר להגדלת ייצוג הנשים. כמובן, עדיף שתהיה הסכמה כמה שיותר רחבה בקרב נבחרי/רות הציבור, אבל זה צעד שחייב להיעשות גם אם לא כל המפלגות יסמכו את ידיהן עליו - בין שמתוך התנגדות אידאולוגית, כמו המפלגות החרדיות, או מטעמים אנוכיים. זאת, בגלל שייצוג בכנסת הוא אכן משחק סכום אפס.

מכיוון שבכנסת יש 120 מקומות, הגדלת מספר הכיסאות שיאוישו על-ידי נשים, תבוא בהכרח על חשבון ייצוג גברים. זאת גם הסיבה שמנגנון כזה חייב להיבנות בסמוך לכינון כנסת חדשה, ולא בפתח מערכת בחירות.

ולא די בזה. המפלגות השונות, בקואליציה ובאופוזיציה, צריכות לוודא שבאיוש תפקידים בכירים יוצבו נשים, באופן שיפצה על הייצוג הנמוך בכנסת. בין היתר מדובר בתפקידי שירות, מנכ"ליות משרדים ותפקידי רגולציה בכירים וכן כיו"ריות ועדות בכנסת.

אם הכנסת והממשלה ישכילו לאמץ את הצעדים האלה, נראה בשנים הקרובות קפיצת מדרגה בקידום זכויות נשים ובשוויון מגדרי. 

הרשימות לכנסת כבר נסגרו, אבל זה לא סוף פסוק. מיד אחרי הבחירות המפלגות צריכות לוודא שיש נשים מרכזיות בצוותי המשא ומתן, ולשריין סעיף בהסכמים הקואליציונים שיעגן בניית מנגנון לייצוג נשים ברשימות לכנסת.

הניסיון בעולם מלמד שזאת הדרך האפקטיבית ביותר להגדלת ייצוג הנשים. עדיף, כמובן, שתהיה הסכמה כמה שיותר רחבה בקרב נבחרי ונבחרות הציבור, אבל זה צעד שחייב להיעשות גם אם לא כל המפלגות יסמכו את ידיהם עליו, בין אם מתוך התנגדות אידיאולוגית, כמו המפלגות החרדיות, או מטעמים אנוכיים, בגלל שייצוג בכנסת הוא אכן משחק סכום אפס.

מכיוון שבכנסת יש 120 מקומות, הגדלת מספר הכסאות שיאויישו על ידי נשים, תבוא בהכרח על חשבון ייצוג גברים. זאת גם הסיבה שמנגנון כזה חייב להיבנות בסמוך לכינון כנסת חדשה, ולא בפתח מערכת בחירות. ולא די בזה.

המפלגות השונות - בקואליציה ובאופוזיציה - צריכות לוודא שבאיוש תפקידים בכירים יוצבו נשים, באופן שיפצה על הייצוג הנמוך בכנסת. בין היתר מדובר בתפקידי שרות, מנכ"ליות משרדים ותפקידי רגולציה בכירים, וכן כיו"ר ועדות בכנסת. אם הכנסת והממשלה ישכילו לאמץ את הצעדים האלה, אנחנו נראה בשנים הקרובות קפיצת מדרגה בקידום זכויות נשים ושוויון מגדרי.

הכותבת היא מנכ"לית שדולת הנשים בישראל