דעה: מתי מתנות מקרובים הופכות לטובות הנאה אסורות

קשישה ערירית אושפזה במוסד גריאטרי ומינתה שניים מאחיה לסייע לה לטפל בענייניה. אח אחד מונה בהסכמתה כאפוטרופוס לגוף עבורה, ואחות אחרת צורפה לחשבון הבנק שלה. מספר חודשים מאוחר יותר החליטה הקשישה להעניק את דירתה במתנה לאח. היא חתמה על ייפוי-כוח ועל כל הטפסים הנדרשים אצל עורך דין, ואף צולמה כשהיא עושה כן, כנראה כתרופה מקדימה להתנגדויות הצפויות מטעם יורשיה הפוטנציאליים.

טענות אלה אכן לא איחרו לבוא, וכאשר לאחר מות הקשישה האח פנה לרשום את הדירה על שמו בלשכת רישום המקרקעין, קרובי משפחתה האחרים פנו לבית המשפט וטענו כי הקשישה לא הייתה צלולה וכשירה משפטית כדי לתת את דירתה במתנה לאח.

בית המשפט לענייני משפחה מינה מומחה שבדק את מסמכיה הרפואיים של הקשישה, ועל-פי חוות-דעת זאת, וכן מתוך העדויות שנשמעו בפניו, השתכנע כי על אף מצבה המוחלש פיזית ונפשית, הקשישה התנהלה באופן עצמאי, ומהפן הקוגניטיבי היא הייתה כשירה ומסוגלת להבין את מהות עסקת העברת הדירה ללא תמורה, עליה חתמה.

מאחר שנטל ההוכחה הוא על המבקשים לפסול את חוזה המתנה ולהוכיח מרמה, עושק או ניצול מצד האח, ולא עלה בידם להוכיח זאת, בית המשפט פסק כי הדירה שייכת לאח.

בערכאת הערעור היורשים העלו טענה משפטית חדשה, לפיה גם אם הקשישה הייתה כשירה משפטית להעביר את הדירה לאח, הוא היה מנוע מלקבלה, מאחר שהוא מונה כאפוטרופוס לגוף עבור הקשישה, זמן מה לפני חתימת חוזה המתנה.

אין ספק כי אם האח היה ממונה כאפוטרופוס על רכושה של הקשישה, היה נאסר עליו על-פי חוק לקבל ממנה כל טובת הנאה חומרית, מחשש לניגוד עניינים. מי שאחראי על רכושו של אדם אחר כאפוטרופוס, מחויב לנהל את אותו רכוש אך ורק לטובת החסוי, והיחסים ביניהם מבוססי אמון. כעת קבע בית המשפט המחוזי ברמה העקרונית כי גם מינויו של אדם כאפוטרופוס לגוף בלבד, מציב אותו בעמדה שאינה מאפשרת לו לקבל טובות הנאה כלשהן מהאדם עליו הוא אחראי.

דווקא מקרה זה מדגים באופן ברור כיצד אפוטרופוס לגוף אכן יכול למצוא עצמו בניגוד עניינים, למרות שלכאורה לא הייתה לו כל נגיעה לנושא הרכושי של הקשישה. כאשר הקשישה סיימה את תקופת אשפוזה במוסד הגריאטרי, השאלה האם היא תשוב להתגורר בביתה עם עזרה סיעודית או תעבור להתגורר במוסד, נתונה להכרעת האפוטרופוס לגוף. לכן, ברגע שהקשישה העבירה לבעלותו של האח האפוטרופוס את דירתה, נוצר לו אינטרס מובהק שהיא לא תשוב לדירה אלא תעבור למוסד, והוא יוכל לעשות בדירה שימוש למגוריו או להשכרתה. העובדה שהוא לא פעל כך בפועל, אינה מבטלת את פוטנציאל הסיכון שגלום בעצם המעמד המציב אותו בניגוד עניינים אפשרי.

דומה כי מצב משפטי זה יוצר אבסורד מסוים, שכן הנטייה היא למנות כאפוטרופוסים את האנשים שהאדם המתקשה סומך עליהם, אוהב אותם, ושדואגים לרווחתו בצורה הטובה ביותר. האם פירוש פסק הדין הוא שדווקא לאנשים אלה, הקרובים לו מכל, אדם שמונה לו אפוטרופוס לא יוכל אף פעם להעניק מתנות? התשובה היא שהדבר בהחלט אפשרי, אך רק בפיקוח של בית המשפט.

במילים אחרות, אם האח והקשישה היו פונים לבית המשפט מראש ומבעוד מועד בבקשה להתיר לקשישה להעביר את דירתה במתנה לאח, ובית המשפט היה משתכנע כי צעד זה תואם את טובתה של הקשישה, אזי עסקת המתנה הייתה הופכת לכשרה; אך משלא פעלו כן, המתנה בוטלה, והדירה הפכה לחלק מעיזבונה של הקשישה וחולקה בין יורשיה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il