בבית הנשיא ראובן ריבלין התכנס פורום נדיר של מנהיגים מן העולם. המשכן היפהפה ברחוב הנשיא בשכונת טלביה, מעולם לא ראה מפגש כזה של מנהיגות גלובלית צפופה. החל מהנשיא הצרפתי עמנואל מקרון, דרך הנשיא הגרמני פרנק וולטר שטיינמאייר, יו"ר הקונגרס האמריקאי ננסי פלוסי, נציגי בתי המלוכה של ספרד, הולנד, בלגיה, ועוד מספר מרשים של ראשי מדינות.

מטרת "פורום השואה" היא לדון בשימור הזיכרון ההיסטורי ובהגנה מפני אנטישמיות, ולא לנהל פסגה מדינית, שייצאו ממנה הוראות הפעלה או החלטות דיפלומטיות. אבל למרות זאת, המשמעות של הכינוס גדולה מהשיח היסטורי של השואה. התייצבותם של מנהיגים ברמות הבכירות ביותר בירושלים, בהם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, סגן הנשיא האמריקאי מייק פנס ויורש העצר הבריטי הנסיך צ'רלס, מלמדת על המעמד המדיני הבכיר של ישראל.

ראש הממשלה בנימין נתניהו לא היה ממארגני האירוע ולא שיגר את ההזמנות. עם זאת, לקראת סיכום האירוע ראוי להדגיש שמזה 11 שנה נתניהו לוחץ ומקדם ומטפח רשתות עמוקות של קשרים בעולם. מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. ההתייצבות הגלובלית הזו אינה מובנת מאליה, במיוחד בעת שבה ישראל נלחמת בגבול צפוני (חיזבאללה), בגבול הצפון-מזרחי (מיליציות איראניות שפועלות משטח סוריה) ובגבול הדרומי (חמאס).

ראוי לשים דגש מיוחד על הגעתו של פוטין, שנה וחצי אחרי שטיל נ"מ סורי, שניסה לפגוע במטוסים ישראלים, החמיץ ופגע במטוס אילושיין רוסי שעליו 15 אנשי צוות. כולם נהרגו. האירוע הקטלני יכול היה לחסל את הקשרים ואת התיאום הצבאי בין ישראל לרוסיה, אך נתניהו הצליח לגבור על כך. מאז ספטמבר 2015 נפגשו פוטין ונתניהו 14 פעמים. רק בחודשים האחרונים שוחח עמו בטלפון שבע פעמים.

גם שחרורה המיוחל של נעמה יששכר מלמד אותנו על עומק הקשר בין רוסיה לישראל, בין פוטין לנתניהו. לכל מי שעוקב אחר הפרשה, מובן שקשרים אישיים בין מנהיגים יכולים לפתור סבך דיפלומטי שכזה ויש מי שיאמרו, שמלכתחילה, רוסיה חרגה מן היחסים במעצר יששכר והחזקתה שם, אך את הפלונטר פותר מי שנמצא בירושלים ומדובר במשימה לא פשוטה בכלל.

הקפדה על הפרטים הקטנים

החשש הגדול בישראל הוא בשאלת המחיר והדברים לא ברורים בעת כתיבת שורות אלה. האם ישראל תשלם לרוסיה בהיבטים של מגבלות על חיל האוויר הישראלי בפעולה בלבנון ובסוריה? לאיזה הסכמות שקטות מגיע נתניהו עם פוטין בנוגע לנכסים רוסיים באיזור ירושלים, עד כדי השפעה על נתיב הרכבת הקלה בתוך ירושלים? הדברים הללו מוסתרים, לרוב, מן הציבור הישראלי ורק לאחר מכן, במסיבות עיתונאים ברוסיה, פוטין עשוי לשחרר את המידע בבוטות ובישירות.

כדי להכיל את גודל האירוע, נמתח ביום ד' אוהל אירועים לבן רחב ברחבת הכניסה לבית הנשיא. בשולי האוהל הועמדו תנורי חימום. עשרות דגלי מדינות נמתחו בהקפדה על במת צילומים רחבה. מרחבי דשא אחוריים במבנה הוסבו למטבחי קייטרינג עצומים ומאות עובדים, שומרים, מנקים, מבשלים התרוצצו שם בהכנות לארוחה החגיגית.

זה היה האירוע הכי קרוב שהגיעו אליו בישראל למוסד ה-State Dinner, שמקובל בוושינגטון ובבירות אירופיות. כאשר נכנסים לאירועים מן הסוג הזה באולם מוזהב בארמון האליזה, או בחדר האוכל הממלכתי בבית הלבן, שקירותיו שנהב והוא עטור נברשות, חשים מיד בפאר הגדול. בבית הנשיא, וטוב שכך, המראה עדיין צנוע ומקומי, עם הוויטראז'ים של האמן ראובן רובין ודלתות הארד של שרגא וייל.

מנכ"ל בית הנשיא הראל טובי, היועצת המדינית שולי דוידוביץ', הדוברת נעמי קנטל טולדנו וראשת הסגל רבקה רביץ, טרחו רבות בחודשים האחרונים כדי שאירוע זה יעבור בשלום. מדובר בפרטים קטנים: מי יושב ליד מי, היכן מצטלמים, מה יהיה בתוכנית האמנותית ומה יוגש בכיבוד. אלה פרטים חשובים.

כאשר התכנסו כל המנהיגים, ביום רביעי בערב, הטמפרטורה בחוץ צנחה לאפס מעלות. אחד מן הנוכחים שהגיע מצרפת סיפר שבפריז פחות קר. המדינה החמימה שלנו קיבלה את מנהיגי העולם באחד מהימים הקרים בשנה.

אפשר היה בקלות להבחין גם בקרירות שבין ריבלין לבין נתניהו. באוהל רחב הידיים, הנשיא קיבל את פני הנכנסים, הצטלם עם כולם והגיע לפטפט גם עם שר החוץ ישראל כ"ץ וח"כ בני גנץ, הידידים שגדלו באותו המושב, כפר-אחים. מי שאמורים להיות כיום יריבים פוליטיים נראו ביום רביעי בערב כצמד שנהנים זה מנוכחותו של זה. שניהם דור שני לניצולי שואה, בעלי היכרות מנוער, הוריהם קבורים בבית הקברות בכפר אחים, ורק החלוקה הישראלית למפלגות הציבה אותם משני צדדים של שנה פוליטית עכורה.

שיעור בפוליטיקה בלגית לנתניהו 

כתבים שניצבו במרחק של כמה מטרים מאחורי השניים, צפו בשיחה ממושכת, חיבה, נגיעות כתף. תוך שגנץ וכ"ץ ניצבים ביחד, הגיעה ראשת ממשלת דנמרק ודיברה שניהם, וכך גם אחרים.

כאשר נתניהו נכנס לאוהל קבלת הפנים, הוא לחץ רפות את ידו של גנץ, שעדיין עמד ליד כ"ץ, והמשיך פנימה לאגף האחורי של המרחב. שם שוחח ממושכות עם נשיא המועצה האירופית שארל מישל, ומי שהיה ראש ממשלת בלגיה עד מאי 2019. אולי מישל סיפק לנתניהו עצות בנושא משברים פוליטים מתמשכים. בלגיה מחזיקה בשיא המפוקפק של 541 ימים להרכבת הממשלה, אי שם בתחילת העשור הקודם. בסוף 2018, כאשר מישל היה ראש הממשלה, הוא איבד את הרוב הפוליטי, הקדים את הבחירות למאי 2019, עבר למועצה האירופית - ומאז אין לבלגיה ממשלה.

תוך כשעה לקראת סיום קבלת הפנים, נכנסו כל רמי הדרג לאולם בית הנשיא, לארוחת הערב וריבלין רץ הלוך ושוב, כדי לקבל אישית את פניו של הנשיא מקרון, שנכנס מעט באיחור. בשולחן המכובדים ישב מקרון לימינו של ריבלין. בין ריבלין לנתניהו חצץ נשיא גרמניה, פרנק וולטר-שטיינהאמר, ואחריהם בסדר האורחים ישב מלך ספרד פיליפה השישי, שגם היה הנואם המרכזי מקרב כל נציגי העולם.

האזנתי היטב לדברי הפתיחה של הנשיא ריבלין, כמו גם לדברי פרופ' באואר ולנאום מלך ספרד. נתניהו ישב שם כל העת, ולא היה אחד מבין הנואמים. עסק לא פשוט עבורו, שכן נתניהו אוהב להיות הדובר המרכזי בכל פורום שבו הוא נמצא. חדי שמיעה מצאו סגנון נאומים אחר מהמוכר לנו ב-11 השנים האחרונות, שבהן נתניהו מכהן כראש הממשלה. החיבור התמידי שעושה נתניהו בין הסיכון מאיראן לבין זוועות השמדת העם היהודי של מלחמת העולם השניה - נעדר הפעם.

ריבלין העדיף להתמקד באיזכור המחלוקות ההיסטוריות בין ראשי המדינות, תוך שהוא מתייחס בעקיפין למחלוקת בין פולין לרוסיה, על האחריות לזוועות השמדת העם היהודי. הוא ביקש בנאומו: "השאירו את המחקר ההיסטורי להיסטוריונים. תפקידם של מנהיגים ומדינאים הוא לעצב את העתיד. התכנסות זו היא ביטוי למחויבות משותפת להעברת העובדות והלקחים לדור הבא".

ההישג הגדול של משה קנטור 

יצירת כינוס פורום השואה היה מלאכת מחשבת של משה קנטור, איש עסקים רוסי, נדבן ונשיא הקונגרס היהודי האירופאי. קנטור, שהונו מוערך ב-3 מליארד דולר, הוא בעלים של חברת דשנים רוסית גדולה, אקרון, ונודע כמקורב של פוטין שנים ארוכות.

ראשי קהילות יהודיות במערב אירופה ובארה"ב מוטרדים לעיתים מן הגישה שלו, שמאשימה מדינות במערב אירופה בהתפתחויות אנטישמיות. בשנים שבהן הוא מכהן כנשיא הקונגרס, הדאגה מפני התעוררות האנטישמיות הופנתה בעיקר למדינות שפוטין רואה בהן אויבות סמויות.

קנטור בשיתוף עם יד ושם הוא גם המממן של הכנס. הכסף הגדול הגיע ממנו, באמצעות הקונגרס היהודי האירופאי. הוא משך בחוטים בהזמנת מנהיגים בכירים ובבית הנשיא הסתובב בין כל המנהיגים, מרוצה מההישג החשוב. 

להגיע בלי בני זוג?! לא אצל משפחת נתניהו

כצפוי באירוע מן הסוג הזה, אי אפשר שהכל יעבור חלק, בלי מתחים ולחצים מאחורי הקלעים. הציבור הישראלי התרגל לשמוע על התסכולים שמגיעים מהבית ברחוב בלפור, בכל פעם שיש טקס רם דרג, ובני הזוג נתניהו אינם ניצבים במרכז הבמה.

בבית הנשיא עבדו קשה מאוד כדי שהאירוע המורכב יתקתק וצלחו את המשימה בצורה מרשימה. מדובר היה במשימה לא פשוטה, צריך היה להכיל באולם אחד, קטן יחסית, מקומות ישיבה בארוחת ערב לכ-45 מנהיגים. לשכת בית הנשיא הקפידה להזמין את דרג א', שכולל את ראש הממשלה, שר החוץ, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, הרמטכ"ל אביב כוכבי, נשיאת ביהמ"ש העליון אסתר חיות, ח"כ בני גנץ (אף כי אינו נושא בתפקיד יו"ר האופוזיציה).

לפני כמה חודשים, כאשר בבית הנשיא קיבלו אישור השתתפות מכעשרה מנהיגים, תכננו את המפגש בנוכחות בנות הזוג של המנהיגים. אולם עם הצטברות התשובות חיוביות, החלו להבין שיאלצו לבקש בנימוס מהמנהיגים הזרים להגיע לארוחת הערב החגיגית בגפם. אין מספיק מקום לכולם.

במקביל פנו בבית הנשיא והודיעו לכל מוזמני דרג א' הישראלים, שגם בנות ובני הזוג של של כ"ץ, חיות, כוכבי, גנץ, אדלשטיין ואפילו נתניהו - מתבקשות ומתבקשים לא לבוא. אף אחד לא ערער על החלטת בית הנשיא, למעט לשכה אחת. לשכת ראש הממשלה.

אנשים שנכחו אתמול בבית הנשיא, ויודגש שלא מעובדי בית הנשיא, סיפרו ל"גלובס" על דרמות, מתיחות ואף צעקות בין הלשכות, שעלו לטונים רמים, עד כדי איום ממשי מצד לשכת ראש הממשלה שהארוחה החגיגית תוחרם.

הסיבה לכך הייתה הכעס בסביבת נתניהו על כך שלא אושרה השתתפותה של אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו. הדברים הגיעו עד כדי כך, שחלק מן המעורבים חשבו, שבבית הנשיא החליטו לצמצם את נוכחות בנות/בני הזוג בארוחה בכוונה, כדי שגם שרה נתניהו תהיה מחוץ להפקה.

השיח האגרסיבי הגיע עד כדי כך, שחלק מן האנשים הכינו את אנשי בית הנשיא לכך שהיא פשוט תופיע שם, צמודה לנתניהו, למרות שהיא מבינה שנשות מנהיגים אחרים התבקשו שלא לבוא. בין הלשכות נערך "משא ומתן". כדי להוריד לחצים אחד מן הצדדים הציע ששרה נתניהו תארח פורום נשות מנהיגים, שייערך במקביל לארוחת הערב. אך הדבר לא נרקם בסופו של דבר.