"האינטרנט יעוצב בסופו של דבר על פי החזון של הממשלות, לא על ידי חברות הטכנולוגיה"

"יש כל כך הרבה בעיות מבניות גדולות שהטכנולוגיה והאינטרנט יכולים להיות חלק מרכזי מהפיתרון שלהן, אך החשש שלי הוא שלעולם לא תהיה לנו את האפשרות ליהנות מכך. למשל, האינטרנט יכול לשחק חלק מרכזי בריפוי הסרטן, אבל ייתכן שהוא לעולם לא יגשים את הפוטנציאל הזה".

את התרחיש הפסימי הזה מציג פרופ' אריק גולדמן האמריקאי. גולדמן משמש כמנהל משותף של המוסד למשפט ואינטרנט באוניברסיטת סנטה קלרה, אחד המוסדות הוותיקים בעולם לחקר התחום. את המאמר הראשון שלו על אינטרנט ומשפט פירסם עוד בתחילת שנות התשעים, והוא נחשב מומחה בעל שם לתחום הקניין הרוחני ברשת. בין השאר, הוא מנהל מחקר מתמשך ופורץ דרך על אימוג'יז בבתי משפט כבר מאז 2004 (ראו תיבה), הליך שזיכה אותו בהכרה ציבורית. כמה ממאמריו זכו לציטוטים בפסקי דין, וגולדמן עצמו מרואיין ומצוטט לעיתים קרובות בכלי התקשורת המובילים בארה"ב.

בחודש שעבר ביקר פרופ' גולדמן בישראל, כאורח של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בראיון ל"גלובס" הוא מדבר על שורה של סוגיות בוערות, כולל תקנות הפרטיות החדשות בקליפורניה, המאבק סביב חופש הביטוי באינטרנט, והסוגייה הנפיצה של תעמולת הבחירות ברשתות. לפני הכל, הוא מתריע כי בניסיון לפתור את הסוגיות האלה צריך להיזהר שלא לאבד את היכולת של הטכנולוגיה לשפר את חיינו. "אני מכיר בכך שיש אזורים שבהם יש מקום לשיפור", הוא אומר, "אבל הדאגה הגדולה שלי היא שאנחנו לא מאפשרים לטכנולוגיה לממש את מלוא הפוטציאל שלה לעזור לנו, לשפר את החברה שלנו. עבורי, זה המאבק".

בעמק הסיליקון נוהגים היזמים והעובדים לדבר על היכולת שלהם ושל הטכנולוגיה "להפוך את העולם למקום טוב יותר". "כמעט כל חברות ההייטק והאנשים שעובדים בהן, רוצים לעשות את הדבר הנכון. אבל אולי הם לא יודעים מהו, ואולי הם לא מסוגלים לעשות את הדבר הנכון", אומר גולדמן, שמתגורר בעמק הסיליקון ועבד מול רוב החברות הגדולות.

למה הכוונה?

"כשאנחנו מדברים על דברים כמו הפרעה בבחירות ודיסאינפורמציה בקמפיינים פוליטיים, בהרבה מקרים זה מגיע מכיוון שחקנים מדינתיים. כלומר, מול חברות האינטרנט ניצבות ממשלות, וזה אומר שהחבר'ה האלה נלחמים מול אנשים שיש להם יותר כסף וכישורים מהם באזורים האלה. כך שאפילו אם הם רוצים, הם לא יכולים לעשות את הדבר הנכון, כי מולם יש יריבים יותר חזקים ונחושים מהם.

"כפי שאתם אולי יודעים, עמק הסיליקון הצביע באופן גורף נגד דונלד טראמפ בבחירות 2016. עבור קהילת האינטרנט, העובדה שטראמפ היה מסוגל להשתמש באינטרנט בתור כלי נשק להשגת המטרות שלו היתה קריאת השכמה: בין אם אתם רוצים לעשות את הדבר הנכון או לא, ייתכן שאתם עושים דבר שמזיק ביותר לחברה (Society). חברות האינטרנט הפנימו את המסר הזה. הבעיה שאולי אין תשובה נכונה שתאפשר להן לפעול טוב יותר".

שלוש רשתות חברתיות, שלוש גישות

בבחירות הקודמות, חברת המחקר קיימברידג' אנליטיקה השתמשה במידע על משתמשים אותו שאבה מפייסבוק, על מנת להציג להם פרסומות מותאמות אישית שקראו להם להצביע לטראמפ. "הבעיה שראינו בבחירות 2016 הייתה שהחברות האלה לא היו מוכנות לאופן שבו ייעשה שימוש בפרסום כבנשק פוליטי. היום הן מבינות את זה טוב מאוד. יש לנו שלוש רשתות חברתיות שאימצו שלושה קווי מדיניות שונים: טוויטר אסרה על פרסום מודעות פוליטיות באופן גורף; גוגל אמרה שהיא תתחיל לבדוק עובדות במודעות; ופייסבוק אומרת שהיא לא תעשה כלום. כשאנחנו נתקלים בשלושה שירותים שכל אחד משהם עושה משהו אחר, זה כנראה סימן שאין תשובה נכונה. כל אחד מהם מגיע למסקנה שונה בגלל שהוא נותן משקל גדול יותר לשיקול אחר".

מה אתה היית בוחר?

"באופן אישי אני חושב שטוויטר הגיעה הכי קרוב לתשובה הנכונה. אני חושב שתחום הפרסום הפוליטי הוא מעבר לסט הכישורים של שירותים מקוונים. במקום שהם ינסו לנהל את זה, ובוודאי שבמקום שהתחום יהיה לחלוטין ללא פיקוח, הכי טוב שהם פשוט ייצאו מהעסק. זו ההשקפה האישית שלי. זו לא ההשקפה המועדפת על רגולטורים רבים בארה"ב, והסיבה לכך היא שזה יפגע במתמודדים שרצים נגד המועמד המכהן. לרשות מי שנמצא בשלטון עומדים מגוון אמצעים לתקשר עם הקהל שלו, ואילו יתר המתמודדים מתקשים להגיע לקהל. כך שהם ייפגעו מהפסקת הפרסום הפוליטי. למרות זאת, אני עדיין חושב שזו התוצאה הטובה ביותר, בהינתן שהפלטפורמות לעולם לא יוכלו לעשות את זה כמו שצריך".

כשאתה שומע את מארק צוקרברג מגן על המדיניות שלו, לאפשר פרסומות פוליטיות מטעות, בשם חופש הביטוי?

"כבר הבנתם שאני תומך בחופש הביטוי. אני מאוד פתוח למסר הזה - ובכל זאת צוקרברג בכלל לא שכנע אותי. אהבתי את תיאוריות חופש הביטוי שהוא הציג, אבל התאכזבתי מהדברים שלו כי הם לא משקפים את המציאות". גולדמן מסביר שהרעיון של חופש ביטוי נשען על הרעיון שתחרות בין נרטיבים מנוגדים בשיח הציבורי תוציא את האמת לאור. "ראינו שזה בכלל לא עובד ככה בשירותים מקוונים, ובמיוחד כשמדובר בפרסומות פוליטיות ממוקדות. יכול להיות שהנרטיב הנגדי בכלל לא יגיע לקהל הנכון. זה לא הולך לעבוד".

הביע תסכול כלפי הרגולטורים

בזמן שנראה שהקרע הפוליטי בין רפובליקנים לדמוקרטים בארה"ב גדול מאי פעם, ישנו דבר אחד שמאחד את שתי המפלגות: התבטאויות כנגד "סעיף 230". זהו סעיף קצר של 26 מילים בחוק ההגינות בתקשורת בארה"ב, שקובע כי "שום ספק או משתמש של שירות ממוחשב אינטראקטיבי לא ייחשב למו"ל או דובר של שום מידע שיסופק על ידי ספק תוכן אינפורמטיבי אחר". במילים פשוטות, הסעיף קובע שפלטפורמות אינטרנטיות לא ישאו באחריות לתכנים שמתפרסמים אצלן, אם אלו נוצרו על ידי צד שלישי. הסעיף, שנחקק ב-1996, הוא שעומד בבסיס המודל של כל פלטפורמה אינטרנטית, וכעת הבסיס שעליו בנויה הכלכלה של עמק הסיליקון והאינטרנט המודרני נמצא בסכנה.

הפוליטיקאים מעלים טענות שונות נגד הסעיף הזה, ויש ביניהן קווי דמיון אך גם שוני. הטענה הרווחת בקרב הרפובליקנים היא שהסעיף מאפשר בפועל לפלטפורמות לשלוט בתכנים מבלי לשאת בהשלכות חוקיות, וכך הן מסוגלות להפלות לרעה נגד דעות שמרניות ולדחוק אותן לשוליים. הדמוקרטים טוענים שהחברות לא שולטות בתכנים מספיק, דבר שגורם לפייק ניוז ופרסום תכנים אלימים.

גולדמן לא מסכים עם ההנחה שיש בכלל צורך בשינוי הסעיף בחוק. "השאלה היא מהי הבעיה ומהי הדרך הטובה ביותר לפתור אותה. התסכול שלי לגבי הרגולטורים הוא שהם כל הזמן משנים את האופן שבו הם מגדירים את הבעיה שאותה מנסים לפתור. הם כועסים על הכוח הגדול של גוגל ופייסבוק, והם מאמינים שסעיף 230 הוא המפתח להסדרת כוחן של החברות האלה. זו טעות".

למה אתה חושב שזו טעות?

"עד לפני חמש שנים בערך, רוב הרגולטורים הכירו בך שהרגולציה יכולה לגרום לתוצאות שליליות בלתי מכוונות, וזה הדאיג אותם. היום לא איכפת להם מכך. כרגע, כל הרגולטורים מנסים להראות שהם הקשוחים ביותר בכל הנוגע לסעיף 230. צריך לזכור שהסעיף הזה מגן על כל השירותים המקוונים, מענקים כמו פייסבוק וגוגל ועד ה'הוביטים' הקטנים ביותר. כך שהרגולטור אולי רוצה להקטין את הכוח של פייסבוק, אבל בדרך הוא פוגע גם בשלל שירותים אחרים.

"לפייסבוק יש מספיק כסף כדי להתמודד עם מצב שבו יורידו את ההגנות של סעיף 230. לכן זה רק יחזק את פייסבוק וימחק את המתחרות שלה, שלא יכולות להרשות לעצמן את ההתמודדות המשפטית. ראינו את זה גם ב-GDPR (תקנות הגנת הפרטיות באירופה) שהיו ניצחון עבור החברות הגדולות. מי שסבלו מהחקיקה הזו ומהעלויות הגבוהות של ציות לה היו הסטרט-אפים. אנחנו רוצים לתקן את הפרות הפרטיות של פייסבוק? ה-GDPR מחק את המתחרים שלה, והיא אמרה תודה".

אתה מדבר על ההשלכות השליליות של שינויים בסעיף 230, אבל מה עם ההשלכות השליליות של הסעיף עצמו?

"אנשים נוטים להתרכז בצד השלילי, אבל בואו נדבר על כל הדברים הטובים, ואז נוכל לאזן ביניהם. אז מה הדברים שאנחנו אוהבים באינטרנט? יש לנו שירותים שמשפרים את חיינו כל יום, שעה אחר שעה, דקה אחר דקה - בחינם! משוגע! אנחנו מקבלים דברים כמו ביקורות צרכנים שעוזרות לנו לבצע בחירות טובות יותר עם הכסף שלנו, ודברים כמו סרטוני חתולים ביוטיוב, שהבת שלי חושבת שזה הדבר הכי טוב אי פעם. אלה דברים שלא קיימים במקומות אחרים, והם מגיעים עם עלויות, כמו כל דבר בחיים. זו בחירה חברתית שעלינו לעשות: האם עדיף להשיג סוג תוכן חדש שמעולם לא ראינו לפני כן, אבל במחיר, או שמא אנו מגבילים את סוגי התוכן שמיוצר? אני לא חושב שיש לזה תשובה נכונה אחת".

"בנוסף, ישנן קהילות של אנשים שפשוט לא מקבלים שירות מצד המדיה המסורתית, והאינטרנט יצר להן מקום להתפתח. זה שינה את חייהם של אנשים. למשל, אשתי חולה במחלה קשה מאוד, יש לה מוטציה נדירה, ובארה"ב יש רק 6,000 אנשים כמוה. אין דרך שבה הם יכלו ליצור קהילה ולדבר אחד עם השני וללמוד אחד מהשני, אלא על ידי השירותים המקוונים. שיחות כאלה פשוטו כמשמעו משפרות ומאריכות את חייהם של אנשים, והם יהיו הקורבן של שינוי במשטר האחריות של הפלטפורמות האינטרנטיות".

"מאז 2016 המצב שלנו בירידה"

הראיון עם גולדמן נערך רגע לפני תחילת העשור החדש, וברוח הרגע אנחנו מבקשים ממנו לנסות ולהעריך כיצד ייראה העשור הבא. לאן האינטרנט הולך? "אנחנו בארץ לא נודעת", אומר גולדמן. "ענקיות האינטרנט קיימות רק בערך עשור. כך שאין הרבה נתונים שאפשר להישען עליהם כדי לנסות לקבוע איך ייראה העשור הבא. אני כן יודע שהרגולטורים ממש מפחדים מהענקיות ומהכוח שיש להן, ורוצים לנצל את הכלים שיש בידיהם על מנת להוציא חלק מהכוח מידי חברות האינטרנט, ולהחזיר אותו לידי הממשלה. אני לא יודע אם זה יקרה בעשור הקרוב, אבל הכוח שיש בידי הממשלה תמיד הולך להיות גדול יותר, ולכן אני חושב שהיא תנצח בקרב הזה. האינטרנט יעוצב בסופו של דבר על פי החזון של הרגולטורים הממשלתיים, לא על ידי חברות האינטרנט".

באיזה חזית יתרחש המאבק עם הרגולטורים שאתה מדבר עליו - פרטיות, הגבלים עסקיים, בקרה על תכנים?

"למעשה, כל שלושת הדברים האלה הם כלים תחליפיים שיכולים לשרת את הרגולטורים. הם יכולים לפקח על התוכן ישירות. לא אכפת להם איזה משלושת הכלים יתקנו את גוגל ופייסבוק, הם רק רוצים לתקן אותן - אז קרוב לוודאי שהם ישתמשו בשלושתם".

לאור הניתוח שלך, עשר שנים קדימה, מה בעיניך התרחיש הטוב ביותר ומה התרחיש הרע ביותר?

"התרחיש הטוב ביותר הוא שהמצב לא ייעשה יותר גרוע. שהאינטרנט שאנחנו אוהבים ונהנים ממנו ייראה אותו דבר. התרחיש השלילי הוא שהאינטרנט לא יהיה דומה בכלל לאיך שהוא נראה היום. שהוא יהיה קטן הרבה יותר, שיהיו פחות דברים שאנחנו יכולים לעשות באינטרנט, ושנשלם יותר עבור השירותים האלה".

אין תרחיש של שיפור?

"לא. בכנות, אני חושב ש-2016 היה השיא, ומאז אנחנו בירידה". 

קריצה אחת יותר מדי: איך הגיע אימוג'י לביהמ"ש

"אני אוהב אימוג'י", אומר גולדמן כשאנחנו שואלים אותו על אחד המאמרים שלו בנושא. "זאת נקודת החולשה שלי".

מה האהובים עליך?

"לפני כמה ימים ביקרנו בעין הוד, ויצרנו שם הדפסי משי, ומאחר שאני לא אמן, בחרתי את ארבעת האימוג'י האהובים עלי והדפסתי אותם על תיק. בחרתי את הפרצוף עם עיני הלב, את אימוג'י "What ever" (דמות שמרימה ידיים), את הלייק, ואת אימוג'י הקקי המחייך. אלה הארבעה שאני משתמש בהם הכי הרבה".

מה לגבי עיני הכוכבים?

"אני מעדיף את עיני הלב. תקראו לי רומנטיקן מהזן הישן", צוחק גולדמן.

אם אנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו בבית משפט, מאיזה אימוג'י כדאי להימנע?

"למעשה חקרתי איזה אימוג'י מוצגים הכי הרבה כראיות בבית משפט. ובאופן לא מפתיע אלה האימוג'י של הפרצופים: סמיילי, פרצוף קורץ. הסיבה היא שהמקרים הכי נפוצים שבהם מופיעים אימוג'ים הם כאלה של גבר מבוגר יותר מחפש מין עם נשים צעירות יותר (ואף קטינות), או עם נציגי אכיפת החוק שמתחזים לנשים צעירות. ויש את כל התקשורת ביניהם, והסמיילי או הקריצה הם חלק מהפלרטוט בשיחה הזאת. אבל אני משתמש בסמיילי ובקריצה כל הזמן, לא צריך להרגיש מוגבלים. אלה שמכניסים אנשים לצרות הם אימוג'י כמו אקדחים (למרות ששינו את זה לאקדחי מים ברוב המקרים), פצצות, סכינים, אגרופים, כל אלה מופיעים בבתי משפט".

כי זה מאיים?

"זה איום באלימות. אבל בכנות, הבעיה היא לא האימוג'יז, אלא העובדה שמישהו מנסה לפלרטט, ובין אם זה הטרדות מיניות, תוקפנות מינית, או הפליה בהקשרי עבודה, רואים הרבה אימוג'י שנעשה בהם שימוש בשיחות שעדיף היה שלא היו מתקיימות".