תשואות גבוהות למשקיעים, עסקים פחות טובים למנהלי הקרנות

תעשיית קרנות הנאמנות, שנחשבת בישראל כמיועדת לניהול נכסים פיננסיים לטווח קצר ובינוני, מצויה בעמדת נחיתות טבעית ומובנית מול תעשיית קופות הגמל וקרנות הפנסיה שמיועדות לטווח ארוך, וגם מול קרנות ההשתלמות, שהן על פני השקעה לטווח בינוני של 6 שנים.

שלוש סיבות עיקריות יצרו את המצב הזה. ראשית, משום שהחיסכון לטווח ארוך זוכה לעידוד המדינה ונמצא תחת קביעה מנדטורית של חובת חיסכון פנסיוני, וכך, מידי שנה זורמים למכשירים השונים של חיסכון לטווח ארוך עשרות מיליארדי שקלים "על אוטומט". זה לא קורה בתעשיית קרנות הנאמנות.

שנית, קרנות הנאמנות סובלות מאפליית מס מול מכשירי החיסכון האחרים לטווח ארוך וגם מול קרנות ההשתלמות שהן לטווח בינוני, הן בשלב הכניסה למכשירים האלה והן בשלב היציאה מהם.

שלישית, קרנות הנאמנות סובלות מהיעדר חינוך פיננסי ראוי של הציבור בישראל, שפוגע בתעשייה הזו בדרכים שונות.

מעבר לכל אלה, תעשיית קרנות הנאמנות מוצאת את עצמה בשנים האחרונות מתמודדת בתחרות עם שורה של מוצרים תחליפיים, אם אלה הן קופות גמל להשקעה שיש להן פוטנציאל ליתרונות מס עתידיים, אם זה מול פוליסות פיננסיות שיש להן נכסים לא סחירים והמעבר ממסלול למסלול בהן לא כרוך בתשלום מס, ואם זה השקעות אלטרנטיביות דוגמת קרנות תשתיות, קרנות חוב ואחרות, שאמנם הן השקעות לא נזילות אבל מגלמות פוטנציאל תשואה גבוה יותר. גם תעשיית קרנות הגידור מציבה אתגר משמעותי בפני תעשיית קרנות הנאמנות בהתמודדות על כספו של הציבור, ובעיקר, כמובן, בפלח האמיד שלו.

ולבסוף, אין לשכוח שהרבה מאוד כסף היפנה הציבור בעשור האחרון לרכישת נדל"ן, והכספים הללו יצאו מפיקדונות וממכשירי חיסכון לטווח בינוני, ובראש וראשונה מקרנות נאמנות ומניהול תיקים.

גם במונחים של נתח השוק של תעשיית קרנות הנאמנות מתוך סך הנכסים הפיננסיים של הציבור (מדד מקובל לבדיקה), התמונה אינה מעודדת, ולכך נקדיש כתבה נפרדת.

ואף על פי כן, יהיה זה לא נכון להספיד את תעשיית קרנות הנאמנות, תעשייה של כ-350 מיליארד שקל. נכסים, שעומדים מול פקדונות ועו"ש הציבור בבנקים שמסתכמים בכמעט טריליון שקל. זהו מאגר כספים שחלקם יכולים לזרום לתעשיית קרנות הנאמנות. נכון, לא כולם, שכן חלק מהכספים הם כספי תאגידים שמיועדים לשימוש וחלקם כספי משקי בית שמיועדים אף הם לשימוש, אבל חלקם יכול להגיע לחיסכון בדרכים שונות, לרבות באמצעות קרנות נאמנות, והסיבה שהן לא הגיעו עד היום היא שוב אותה סיבה - רמה נמוכה מאוד של חינוך פיננסי שגורמת לציבור "לשבת" כבר מזה כ-5 שנים בפקדונות ועו"ש שנותנים לו בין 0% ל-1% בשנה, ולא להשקיע באפיקי השקעה "מסוכנים" שיכולים היו להעניק לו הרבה הרבה יותר.

מובן שמתן הטבות מס לחיסכון באמצעות קרנות נאמנות בדומה למה שניתן לקופות גמל להשקעה יכול לסייע, אבל לא נראה שזה מעשי בשלב זה.

התוצאה היא שהיקף הנכסים שמנהלת תעשיית קרנות הנאמנות כולה: קרנות אקטיביות, קרנות כספיות, קרנות סל (לשעבר - תעודות סל), וקרנות מחקות גדל אמנם בשנים האחרונות, אבל חלק ניכר מאוד מהצמיחה של התעשייה נבע מעליית ערך שנרשמה תודות לגאות בשוקי המניות והאג"ח בעולם ובישראל, ולא מכניסת כספים.

 התעשייה האקטיבית המסורתית

אם נכנסים לתוך הסוגים השונים של קרנות הנאמנות, הרי ששני המגזרים שצומחים בשנתיים-שלוש השנים האחרונות, ובעיקר - בשנה האחרונה, הם אלה של הקרנות המחקות ושל הקרנות הכספיות, שעלו מנקודת השפל שלהן בשנת 2016, בעוד שקרנות הסל נמצאות בנסיגה והקרנות המסורתיות המנוהלות מדשדשות במקום.

הצמיחה של הקרנות המחקות נובעת מההעדפה שנותנים יועצי המערכת הבנקאית למכשיר הזה, שהוא פשוט להבנה ומקל עליהם את ההתמודדות מול הלקוח. הנסיגה של קרנות הסל נובעת מהכבדה של מלאי גדול, היותו מכשיר מעט מורכב יותר מן הקרנות המחקות, ומעמדה רגולטורית שפגעה באפשרות להחזיק קרנות סל על ידי גוף קשור באותו בית השקעות.

ואשר לקרנות הכספיות. אלה משמשות תחליף משופר לעו"ש ברמת התשואה ולפקדונות ברמת הנזילות. חלק מהגידול המפתיע שלהן נובע מהפיכת תעודות סל פקדונות ג'מבו לקרנות כספיות בעקבות הרפורמה שנעשתה (תיקון 28) וחלק גם מרכישה מוגברת של קרנות כספיות דולריות.

התוצאה היא: ההכנסות של התעשייה מצויות בירידה למרות שסך נכסיה מצוי בעלייה. במגזר המוביל בנכסים של הקרנות המסורתיות האקטיביות, למשל, ההכנסות של מנהלי הקרנות ב-2019 ירדו בכ-4%, תוצאה של יציאת כסף מקרנות נאמנות עם דמי ניהול יותר גבוהים וכניסה של כסף לקרנות נאמנות עם דמי ניהול יותר נמוכים.

החלוקה בין מכשירי ההשקעה האלה משקפת את נטיית הלב של ציבור הלקוחות ובמידה לא קטנה את זו של היועצים, שלהם השפעה גדולה על החלטות הלקוחות. בתוך קטגוריות ההשקעה בכל אחד מן המגזרים האלה יש משקל גדול לייעוץ שמספקים היועצים והיועצות ללקוחות בהתאם לפרופיל ההשקעה שנקבע להם אחרי תהליך ארוך של איפיון.

 התעשייה הפסיבית

התעשייה האקטיבית המסורתית: דומיננטיות לאג"ח

התעשייה האקטיבית מתאפיינת בדומיננטיות מובהקת של איגרות החוב. סך נכסי כל הקטגוריות האג"חיות לסוגיהן מגיע לכ-160 מיליארד שקל, וזאת מתוך היקף נכסים כולל של 189 מיליארד שקל, 85%.

נכון אמנם שחלק מן הקרנות האג"חיות אינן קרנות אג"ח על טהרת איגרות החוב, וחלקן משלבות רכיב מנייתי שיכול להגיע עד 50% מנכסיהן, אבל גם אם נפרק אותן למרכיביהן, נגלה ששיעור איגרות החוב בתעשיית קרנות הנאמנות מגיע לכ-70%. כל זאת, בלי להביא בחשבון את הקרנות הכספיות שהן חלק מהתעשייה האקטיבית ורוב נכסיהן הן אג"ח קצרות (מק"מ, נע"מ) עם אופי שמדמה קרנות מחקות.

הקטגוריה הגדולה ביותר בתעשיית הקרנות המסורתיות היא, ובהפרש ניכר, הקטגוריה של אג"ח כללי (עם ובלי מניות) עם 84.2 מיליארד שקל, יותר מחצי מכלל נכסי הקרנות האג"חיות, ואחריה קבוצת הקרנות המתמחות באג"ח מדינה: 32.6 מיליארד שקל, והמתמחות באג"ח חברות: 26.8 מיליארד שקל.

גדלים אלה מייצגים, כאמור, בשורה התחתונה את העדפות הציבור, והחלק המעניין בכך הוא שמפת ההעדפות הזו של הציבור בתעשייה האקטיבית שונה לחלוטין ממפת ההעדפות של הציבור ככל שמדובר בתעשייה הפסיבית בכלל, ובקרנות המחקות בפרט, שמייצגות יותר את הציבור מקרנות הסל שבהן מעורב גם כסף גדול של הגופים המוסדיים.

 התעשייה האקטיבית מול הפסיבית

התעשייה הפסיבית: דומיננטיות למניות

הקטגוריה של המניות (ישראל וחו"ל), ולא זו של האג"ח, שולטת ללא עוררין בתעשייה הפסיבית, הן בקרנות המחקות: 16.7 מיליארד שקל מתוך סך נכסים של 40.9 מיליארד שקל, כ-41%, והן, ובמיוחד, בקרנות הסל: 63.8 מיליארד שקל מתוך סך נכסים של 93.3 מיליארד שקל, כ-68%. הקטגוריה המנייתית מרכזת, איפוא, יחד 80.5 מיליארד שקל מתוך סך נכסים כולל של התעשייה הפסיבית - 134.3 מיליארד שקל, כלומר, כ-60%. בתוך הקטגוריה הזו, בהקשר של החלוקה בין מניות ישראל לבין מניות בחו"ל, בקרנות המחקות, היחס הוא פי יותר משניים לטובת מניות חו"ל, ובקרנות הסל הוא עומד על כפי 1.5.

 קרנות סל וקרנות מחקות ראש בראש

הקטגוריה השנייה בגודלה בתעשייה הפסיבית היא זו של אג"ח חברות שסך נכסיה מסתכם ב-36.6 מיליארד שקל, כ-27% מסך הנכסים של התעשייה הפסיבית. נכסי קרנות הסל בקטגוריה זו (22.5 מיליארד שקל) גדולים מנכסי הקרנות המחקות בקטגוריה הזו (14.1 מיליארד שקל), אבל מבחינת המשקל היחסי הוא גבוה הרבה יותר דווקא בקרנות המחקות: 34.5% לעומת 24.1%.

אחרי הקטגוריה המנייתית, וזו של אג"ח חברות, נמצאות בהפרש ניכר, הקטגוריה של אג"ח מדינה עם כ-11.1 מיליארד שקל, אג"ח כללי עם כ-3 מיליארד שקל, ואחרונה, אג"ח חו"ל עם כ-1.8 מיליארד שקל בלבד.

הקטגוריה הגדולה היחידה שבה הקרנות המחקות גדולות יותר מקרנות הסל, היא זו של אג"ח מדינה. 

הכותב הוא בעלי בית ההשקעות מיטב דש. אין לראות באמור המלצה או תחליף לשיקול-דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק