בריטניה טרם פרשה רשמית מהאיחוד האירופי, אבל הקרב הכלכלי בין הצדדים כבר החל. הדלפה מכוונת-היטב בסוף השבוע העלתה את האפשרות שלונדון תטיל בעתיד מכסים של 10% על כלי רכב גרמניים ו־30% על גבינות צרפתיות, ותתחיל את המשא-ומתן על הסכמי סחר דווקא עם ארה"ב, אוסטרליה וסין, לפני שתתפנה לדון בהם עם האיחוד האירופי. התשובה מבריסל לא איחרה לבוא: "איומים לא יגרמו לנו להציע יותר ממה שצריך", אמר מישל ברנייה, האחראי למשא-ומתן עם בריטניה. ברוח הזמן, 47 שנות החברות באיחוד האירופי, שיסתיימו ביום שישי הקרוב, התחלפו בין־רגע בכיפופי ידיים ובאיומים בתעריפים.
● 5 ימים לברקזיט ובאיחור של שנה: המרחב הפוליטי והכלכלי באירופה עומד להשתנות
בריטניה נכנסה לאיחוד ב־1973, כשהיא מצטרפת לקהילת הפחם והפלדה שנוסדה אחרי מלחמת העולם השנייה כדי להבטיח ששני המשאבים המלחמתיים הללו יהיו מבוזרים באירופה, ולמנוע מלחמה נוספת. מאז, הרטוריקה של המנהיגים הבריטיים שתמכו בו - הית', תאצ'ר, מייג'ור, בלייר ובראון - תמיד דיברה גבוהות על חשיבות בריטניה בתוך האיחוד, אבל המציאות שקידמו בפועל הייתה שונה.
מרגרט תאצ'ר אולי הצהירה כי "אף אחד לא יוכל להוציא אותנו מאירופה, משום שזה המקום שבו אנו נמצאים ושתמיד היינו בו", אבל דאגה במקביל לקבל החזרים כספיים מהאיחוד ואפשרויות לא לאמץ חלקים מחוקיו. ג'ון מייג'ור אולי הצהיר כי הוא שואף "להציב את בריטניה בלב אירופה", אבל הממלכה פרשה בתקופתו ממנגנון שער החליפין האירופי (ERM). כך גם לגבי הסכם שנגן, הסכמי חקלאות ועוד. בריטניה התייחסה תמיד לאיחוד האירופי כמעין תפריט "אה־לה־קארט", ודאגה להישאר עם רגל אחת מעבר לתעלה.
גם ההיסטוריה שיחקה תפקיד מרכזי בכך. בעוד איחוד אירופי גדול בעל אינטגרציה עמוקה היה מעין הכרח בעבור שכנותיה של גרמניה אחרי האיחוד מחדש בין מערב למזרח גרמניה - כדי למנוע ממנה לשוב ולאיים עליהן - בריטניה הייתה מחוץ למועדון. במקביל, התקשורת הבריטית, במיוחד הצהובונים אבל לא רק, פמפמו כל העת רגשות אנטי־אירופיים. הגישה האירוסקפטית הזו היא שגרמה לדייוויד קמרון להבטיח משאל־עם למי שיתמוך בו במרוץ לראשות המפלגה השמרנית. קמרון רצה אולי לאיים על האיחוד, להשיג תנאים טובים יותר לבריטניה, אבל התוצאה הייתה הצבעה בעד ה"ברקזיט" - ראשית במשאל־העם ביוני 2016 ושנית בבחירות האחרונות בדצמבר 2019 - ויציאה של בריטניה מהאיחוד.
הדגל יירד בחצות ויועבר למוזיאון
וכך, דגל בריטניה יורד בחצות (שעון בריסל) ביום שישי הקרוב מהרחבה שמול בניין הפרלמנט האירופי בבריסל, ויעבור למוזיאון ההיסטוריה האירופית, אבל עדיין נותרת השאלה איך ייראו היחסים ביניהם בעתיד? 47% מהיצוא הבריטי ו־53% מהיבוא הבריטי הוא מול האיחוד האירופי, שהוא שותף הסחר הגדול ביותר של הממלכה המאוחדת.
במרכז: האחראי על המו"מ מטעם האיחוד, מישל ברנייה / צילום: LORRAINE O'SULLIVAN, רויטרס
לבריטניה יש גירעון מסחרי של 66 מיליארד ליש"ט בשנה מול האיחוד. נתונים אלה היו במרכז נבואות הזעם של המתנגדים ל"ברקזיט", שראו בפרישה מהאיחוד התאבדות כלכלית. אלא שבינתיים, התחזיות השליליות לא התאמתו. מצד שני, גם התחזיות החיוביות של תומכי הפרישה על שגשוג כלכלי - לא התרחשו. בשל העובדה כי תקופת ההסתגלות רק מתחילה ביום שבת הקרוב, מוקדם מדי להכריע מי צדק.
כדי לשדר לאיחוד האירופי כי בריטניה אינה תלויה בו, הודיעה ממשלתו של בוריס ג'ונסון בימים האחרונים כי תפתח מיד לאחר הפרישה בקמפיין עולמי בשם "מוכנים לסחור" (Ready to Trade). הקמפיין יעלה ב־17 ערים ב־13 מדינות מחוץ לאיחוד האירופי, ביניהן ברזיל, אוסטרליה, קנדה, סין, הודו, יפן, דרום אפריקה וטורקיה.
חילוקי דעות גם מעבר לאטלנטי
על המסר לפיו בריטניה תשים דגש על שיחות בזק בתחום הסחר עם ארה"ב, כפי שהבטיחו ג'ונסון והנשיא האמריקאי טראמפ, דווקא מעיבים בשבועות האחרונים חילוקי דעות בין שני הצדדים. בריטניה נחושה לאפשר לחברה הסינית וואווי ("Huawei") להתמודד במכרזי 5G, בניגוד לאזהרות ארה"ב, וגם להטיל "מס דיגיטלי" על ענקיות טכנולוגיה אמריקאיות. נדמה שבריטניה, ברוח העצמאות המוחלטת המתקרבת, אינה מהססת לנסות ולשפר את מצב הפתיחה שלה במשא-ומתן בכל אחת מהחזיתות.
אין לה זמן רב לעשות זאת. החל מתחילת פברואר צפויים האיחוד האירופי ובריטניה להתיישב למשא-ומתן על שורה של נושאים - משיתוף פעולה אקדמי דרך זכויות תושבים ועד למכסים ותעריפים על סחורות. "אנחנו מתכוונים לפתוח עשרה שולחנות למשא-ומתן ונדון בהכול במקביל", אמר הנציג האירופי ברנייה, "עלינו לבנות את היחסים עם הממלכה המאוחדת מן היסוד".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
