"מאבק על חלוקת האחריות לטרגדיה": הממשל האיראני מנסה לאחד שורות

הממסד האיראני פועל כדי להפיג את המתחים הפנימיים שפרצו בעקבות התלקחות נוספת של זעם ציבורי, כשהוא ניצב בפני הלחץ הגדול ביותר עליו מאז המהפכה המוסלמית של 1979.

בצל הזעם על ניסיונות הצבא לטשטש כל אחריות להפלת מטוס הנוסעים האוקראיני ב־8 בינואר באמצעות ירי טילים, הממשלה האשימה בפומבי את הכוחות המזוינים בהסתרת מידע על האסון במשך שלושה ימים.

התקרית התרחשה כאשר מערכת ההגנה האווירית של איראן הייתה בכוננות גבוהה, שעות לאחר התקפת הטילים האיראנית על בסיסי הצבא האמריקאי בעיראק, בתגובה לחיסול המפקד הבכיר האיראני קאסם סולימאני ב־3 בינואר.

הנשיא חסן רוחאני אף איים להתפטר אם הכוחות המזוינים לא יישאו באחריות להפלת המטוס, כך לפי דיפלומט מערבי ויועץ למשמרות המהפכה האיראנים. אחרי תפילת יום שישי בהובלת המנהיג העליון עלי חמנאי ששודרה בטלוויזיה, רוחאני נראה קם ממקומו ומתכוון לעזוב בתום הטקס, במה שנראה לאיראנים רבים כסימן של אי הבעת כבוד לחמנאי. עוד לפני התפילה, מטיף במסגד האשים בגלוי את ממשל רוחאני בסיוע לשחיתות במדינה.

חילוקי הדעות הציבוריים הם קטנים, אבל בולטים יחסית למה שהייתה עד כה אחדות כוללת ברוב סיעות המשטר האיראני. הם באים על רקע המאמצים של ממשל טראמפ להפעלת לחץ מרבי על המשטר לקראת הבחירות לפרלמנט שיתקיימו בחודש הבא.

לפני הפלת המטוס האוקראיני, המדיניות הזו של עיצומים כלכליים כואבים הפכה את טהרן לאסרטיבית יותר, ואיחדה את השורות בהנהגת המדינה. אולם, לדברי מומחים, למרות הזעם הציבורי הגואה הממסד יודע שכל עוד יישאר מאוחד הרפובליקה המוסלמית תשרוד כנראה. "פיצולים בצמרת ממוטטים מדינות, תנועות חברתיות לא ממוטטות מדינות", אמר קיבן הריס, סוציולוג היסטורי ומומחה לאיראן באוניברסיטת קליפורניה לוס אנג'לס.

איראן הקשיחה את עמדתה הצבאית בתגובה לעיצומי ארה"ב שנועדו לכפות עליה לצמצם את פריסתה הצבאית ברחבי המזרח התיכון. היא השקיעה יותר בתמיכה במיליציות נאמנות לה בעיראק, לבנון, סוריה ותימן. היא תפסה מיכלית בריטית במפרץ הפרסי, יירטה מל"ט אמריקאי, ולפי ארה"ב גם פגעה במיכליות במפרץ עומאן ותקפה מתקני נפט וגז סעודים.

איראן גם נסוגה בהדרגה מהתחייבויותיה להסכם הגרעיני עם המעצמות, זאת אחרי שארה"ב נסוגה ממנו ב־2018 בניסיון ללחוץ על המדינות שנשארו מחויבות להסכם, בייחוד צרפת, גרמניה ובריטניה.

אבל השגיאה של הפלת מטוס הנוסעים האוקראיני שינתה את התמונה, וגרמה להתמקדות בתמרונים הפנימיים במדינה. הריב בין הנשיא רוחאני והכוחות המזוינים הוא "מאבק על חלוקת האחריות לטרגדיה", אמר הריס. הצבא טוען שהאסון היה באשמת קצין אחד, ואילו "רוחאני והביורוקרטיה שלו רוצים לגלגל את האחריות לכל הצבא כמוסד, כדי להרוויח קצת הון פוליטי מהאסון".

מומחים אומרים שלחץ אמריקאי נוסף יקשיח את הנחישות האיראנית ואת ההתנגדות לניהול מו"מ על עסקת גרעין חדשה, בייחוד מפני שמרחב התמרון הפוליטי של רוחאני הצטמצם כאשר עסקת הגרעין מ־2015 קרובה להתפוררות מוחלטת.

"הקריסה של עסקת הגרעין והאיומים הגוברים של ארה"ב מצדיקים לכאורה את גרסתו של המנהיג העליון חמנאי שאי אפשר להאמין לוושינגטון", אמר חוסיין מוסביאן ששירת בממשלת איראן עשרות שנים בין היתר כנושא ונותן במו"מ על הסכם הגרעין, וכעת הוא חוקר מבקר באוניברסיטת פרינסטון.

בינתיים צפוי בחודש הבא גל חדש של פוליטיקה בעלת קו נוקשה, לפני יציאתם של האיראנים לקלפיות בבחירות לפרלמנט ב־21 בפברואר. כדי לאחד את הכוחות השמרנים, מועצת המהפכה שמסננת את כל המועמדים והמפוקחת על ידי חמנאי בעצמה, כבר פסלה מספר גדול של רפורמיסטים ומתונים מהתמודדות בבחירות, חלקם משרתים בפרלמנט הנוכחי.

ארוונד אברהמיאן, היסטוריון שמתמחה באיראן המודרנית, טען שהבחירות לפרלמנט יחזקו בסבירות גבוהה את "הפופוליסטים מהימין הקיצוני, שמעולם לא אהבו את עסקת הגרעין". אם אכן הם ינצחו בבחירות, איראן תפרוש כנראה מהעסקה לתמיד ותאיץ את התחמשותה הגרעינית.

אבל ההערכות לבחירות מדגישה גם את המתחים הפנימיים, כאשר רוחאני מאשים את מועצת המהפכה בפגיעה בדמוקרטיה האיראנית. "הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה ולריבונות הלאומית היא היום שבו הבחירות יהפכו להליך פורמלי", אמר רוחאני אתמול (ב') במפגש עם מושלי מחוזות, ששודר בטלוויזיה. "חשוב מאד שאנשים ירגישו שהם יכולים לבחור בין כמה אופציות". בהתייחסו לשמרנים הוא אמר: "לכל הפחות הם צריכים לאפשר התמודדות והשתתפות".

אבל בסך הכל, רוחאני נשאר במידה רבה מתואם עם הממסד הרחב. בדרך כלל הוא תומך גדול בדיפלומטיה בינלאומית, אך הוא תמך באיומי הצבא לסגור את מצר הורמוז, ודחה כל חידוש של שיחות הגרעין לפני הסרת העיצומים של ארה"ב. הוא גם נשאר שקט כאשר כוחות הביטחון דיכאו בכוח את המחאה ההמונית נגד המשטר במחיר של כמה מאות הרוגים.