דעה: הסטארט-אפים לא צריכים לחשוב רק על בעלי המניות

הנושא של ייצוג נשים בדירקטוריונים של חברות עסקיות עלה באחרונה לכותרות בעקבות נאום של מנכ"ל גולדמן זאקס, לפיו הבנק יקדם הנפקות רק אם יהיו נשים בדירקטוריון החברות. למעשה, החוק הישראלי מחייב זאת כבר מתחילת שנות ה-90, אולם נשאלת השאלה למה להיצמד רק לחברות ציבוריות? על פניו ההיגיון ברור - מהרגע שבו החברה שייכת גם לציבור, הדירקטוריון צריך לשקף את הרכבו ולדאוג לייצוג הולם של כלל האוכלוסיות, ובטח לנשים שמהוות יותר מ-50% מהאוכלוסייה. אולם הראייה הצרה הזאת אינה מספיקה בעידן הנוכחי.

● נשים נדירות כמעט כמו חד קרן: המספרים המביכים של ההייטק הישראלי | פרויקט מיוחד

הייצוג של ציבור המשקיעים הוא כבר לא ה-סיפור, מכיוון שחברות עסקיות לא שמות דגש רק על השורה התחתונה והאינטרסים של המשקיעים, אלא מסתכלות יותר ויותר על מחזיקי עניין (Stakeholders). אלו כוללים את כל הקבוצות שמושפעות מהחברה ובאות עמה במגע - עובדים, ספקים, לקוחות, משקיעים, הציבור הרחב ועוד.

לכך מצטרפת גם מגמה נוספת - חברות נשארות פרטיות זמן ממושך יותר. זאת בניגוד למה שהיה נהוג בעבר, אז סטארט-אפ שהיה הופך לחברה מעט יותר בשלה, היה ממהר לגייס כסף בשוק ההון, כלומר לעשות הנפקה. באותה תקופה הייתה משמעות גדולה יותר לחברה ציבורית, אך מהרגע שהחברות הפרטיות הפכו להיות גדולות יותר, אי אפשר להתעלם מההשפעה הציבורית שלהן.

האם Airbnb לא משפיעה על ציבור רחב וצריכה לקחת אחריות על כך? האם ל-Gett אין השפעה על מערך התחבורה בגוש דן? ומה עם סוגיות פרטיות של כל אחת מהחברות הפרטיות? ובכלל, טכנולוגיה משנה את העולם - האופן שבו אנחנו צורכים, שומרים את המידע שלנו, מתקשרים אחד עם השני, מנהלים את הארגונים וכו'. האתגרים הם לא רק טכנולוגיים, אלא גם אתיים ותרבותיים. לכן, הטיעון של הצורך בייצוג רק בחברה ציבורית אינו מחזיק מים.

חברות פרטיות נוהגות, כשנוח להן כמובן, להסתתר מאחורי היותן פרטיות ולהתחמק ממתן דין וחשבון. אולם הן לא יכולות להתעלם יותר מהעובדים, למשל. החברות צריכות להפסיק להיצמד לפרוצדורות או לחפש תירוצים למה אין להן נשים בדירקטוריון. הן פשוט צריכות להתחיל לקדם נשים, לא כי הן חייבות, אלא כי זה הדבר הנכון.