פרשנות: דיוני החסינות של ח"כ חיים כץ: תקדים משפטי בעייתי

הדיון שנערך בימים אלה בבקשת ח"כ חיים כץ מהליכוד לקבל חסינות מפני העמדה לדין פלילי, הוא בעל היבט תקדימי בעייתי: נגד כץ, לשעבר שר העבודה והרווחה, הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים, ועד היום מעולם לא ניתנה חסינות פרלמנטרית לחבר כנסת שהואשם בעבירה הזאת. החלטה של הכנסת לקבל את בקשתו של כץ תהיה מרחיקת לכת, תרחיב את ההגנה המוענקת לחברי הכנסת מפני העמדה לדין ותאפשר גם בעתיד לחברי כנסת המואשמים במרמה והפרת אמונים לטעון לחסינות.

למעשה, הרעיון לתת לחת חסינות מפני העמדה לדין לחבר כנסת במצב שבו הוא מואשם בעבירה של מרמה והפרת אמונים, בנימוק שהעבירה בוצעה למען מילוי תפקידו, הוא כמעט אוקסימורון. שהרי אם חבר הכנסת הפר את אמון הציבור, איך יכול להיות שפעל למען מילוי תפקידו (למען הציבור)?

אם הכנסת תקבל את בקשת החסינות של ח"כ כץ, תפוח האדמה הלוהט יתגלגל כמו תמיד לפתחו של בג"ץ, שעשוי להתערב בהחלטה ולבטל אותה.

נתניהו והמסמך הסודי

הרעיון להעניק לחברי כנסת חסינות מפני העמדה לדין נולד בעיקרו מתוך רצון להגן על התבטאויות של חברי כנסת שנעשו בעת מילוי התפקיד, גם כשאלה מנוגדות לחוק. הדוגמה הקלאסית של חסינות שניתנה לחבר כנסת מכהן בגין התבטאות היא זו שניתנה לראש הממשלה בנימין נתניהו.

ביוני 1995, בעת שהיה יו"ר האופוזיציה, חשף ח"כ נתניהו מעל בימת הכנסת מסמך סודי שהוכן בצה"ל (מסמך שטאובר) ועסק במשא-ומתן לשלום עם סוריה. היועץ המשפטי של הכנסת המליץ להסיר את חסינותו של נתניהו ולהעמידו לדין פלילי; אך היועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן-יאיר, קבע כי לנתניהו תעמוד החסינות, שכן "נסיבות העניין שבו חשף נתניהו את המסמך, נושא נאומו, תפקידו כחבר כנסת וכראש האופוזיציה - כל אלה מצדיקים את החסינות".

לשם ההשוואה, במרץ 2005 קבע בג"ץ בעניינו של חבר הכנסת לשעבר מיכאל גורלובסקי כי לא ניתן להעניק חסינות פרלמנטרית לחבר כנסת שהצביע הצבעה כפולה במליאה, פעם אחת בעבור עצמו ופעם בעבור חבר כנסת אחר. גורלובסקי הורשע בהפרת אמונים במסגרת הסדר טיעון.

קידום חוק עבור חבר

אז למה רבים מחברי הכנסת רוצים להגן על ח"כ כץ ולקבל את בקשת החסינות שהגיש? הסיבות לכך הן פוליטיות, אבל לא רק. הן נעוצות בכך שלא רק בקשת החסינות של ח"כ כץ היא בעלת היבט תקדימי, אלא גם כתב האישום שהוגש נגדו.

כץ מואשם בכך שב-2010, ביוזמת חברו הקרוב מוטי בן-ארי, קידם הצעת חוק פרטית מטעמו - תיקון 44 לחוק ניירות ערך - שנועדה להביא לשינוי בסדר הנשייה של חברות המצויות בחדלות פירעון. לפי האישום, כץ ידע שבן-ארי אחז באינטרסים כלכליים מובהקים בנוגע לקידום הצעת החוק, ולמרות זאת החליט לקדם אותה. עוד נטען כי כץ הזמין את בן-ארי להופיע בוועדת הרווחה כמומחה אובייקטיבי לתחום, תוך שהוא נמנע מלספר לוועדה כי בן-ארי הוא יוזם הצעת החוק.

חלק מחברי הכנסת הדנים בבקשת החסינות של כץ סבורים כי כתב האישום שהוגש נגדו אינו צודק. חלק מהם חושש שאי-מתן חסינות לחברם עלול להביא גם אותם לסיטואציה דומה שבה הם מנועים מלקדם חוקים שלתפיסתם מועילים לציבור הרחב, בשל העובדה שהם מועילים גם למי מחבריהם הקרובים.

אולם לשאלה אם כתב האישום שהוגש נגד כץ יסתיים בהרשעה או בזיכוי, לא אמורה להיות השפעה על הדיון בבקשתו לקבל חסינות. חברי הכנסת אמורים לקבל הכרעה בבקשת החסינות מתוך הנחה שעמדת היועמ"ש בכתב האישום היא הנכונה. בכל מקרה, ראוי היה שכץ יוותר על בקשת החסינות וילך להוכיח את חפותו בבית המשפט.

בדצמבר 2012 הודיע היועמ"ש דאז, יהודה וינשטיין, כי החליט להעמיד לדין את ח"כ אביגדור ליברמן בגין מרמה והפרת אמונים. ליברמן הואשם כי קיבל משגריר ישראל בבלארוס, זאב בן-אריה, מידע מתוך בקשה לחיקור דין שהעבירה ישראל לבלארוס באמצעות השגרירות. הוא הואשם גם שבהמשך פעל לקידום מינויו של בן-אריה לשגריר בלטביה, תוך שנמנע מלגלות לחברי ועדת המינויים על פרשת קבלת המידע בבלארוס.

ליברמן ידע שאין לו טעם להיאבק על הותרת חסינותו הפרלמנטרית. הוא שכר את עורכי הדין הכי טובים בסביבה והלך למשפט. בנובמבר 2013 זיכה בית משפט השלום בירושלים את ליברמן מהאישום נגדו. כץ יכול לקוות שגורלו יהיה דומה.

*** חזקת חפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה על הגשת כתב האישום נגדו, ח"כ חיים כץ לא הורשע בכל עבירה, מכחיש את המיוחס לו על-ידי הפרקליטות, ועומדת לזכותו חזקת החפות.