דעה: הרפורמה בהליך האזרחי תפגע בהליכי פשרה

בחודש ספטמבר הקרוב, אם לא יהיו דחיות נוספות, אמורה להיכנס לתוקפה "הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי", שצפויה להשפיע באופן דרמטי על ניהול המשפט האזרחי בישראל.

הרפורמה אינה אהודה בלשון המעטה על עורכי הדין, שמתלוננים על ביטול הסדרים שונים ועל העומס שיוטל על חשבונם ועל חשבון המתדיינים, כדי לייעל את המערכת. אבל כדאי לשים לב לזווית נוספת שהיא לא פחות חשובה - השפעת הרפורמה על הסדרי פשרה וגישור בבתי משפט ב"יום שאחרי".

ממחקר של הרשות השופטת עולה כי אחוז ניכר מהתיקים האזרחיים מסתיימים בהליכי פשרה וגישור, ולא מגיעים בכלל להכרעה שיפוטית. יותר מ-40% מהתיקים האזרחיים בבבתי המשפט המחוזי והשלום (בסדר דין רגיל) מסתיימים בפשרה. 15% בלבד מתיקי בית המשפט בכל הערכאות מסתיימים בפסק דין.

גישור נתפס לא פעם כהליך שנכון למצותו, כדי לחסוך בהוצאות משפט ובזמן שיפוטי יקר, לפני שההליך המשפטי מתחיל. זו הסיבה שהפניית הצדדים לפגישת היכרות עם מגשר, הידועה גם כפגישת מהו"ת, נעשית בשלבים המאוד מוקדמים של ההליך המשפטי, לפני דיון ראשון אצל שופט.

הנחת העבודה היא שבשלב מוקדם זה של המשפט, ההוצאות המשפטיות הן עדיין זניחות, ולצדדים יש תמריץ לסיים את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט, כדי לחסוך בהוצאות המשפט ולקבל החזר של אגרת בית המשפט.

בפרקטיקה שנוהגת כיום, בתי המשפט מעודדים מתדיינים לנהל הליכי פשרה, עד כדי כך שהדיונים המקדמיים לא פעם מוקדשים לניסיונות פשרה של השופטים עצמם; כך גם מקובל שפעולות שמצריכות השקעת זמן מצד עורכי הדין (ומן הסתם גם עולות כסף ללקוחות), כמו גילוי מסמכים ושאלונים, נדחות בהסכמה לתקופת המשא-ומתן, כדי לא להכביד על הצדדים בהוצאות שיהפכו את מאמצי הפשרה ללא כדאיים.

במודל החדש של התקנות, התמונה משתנה. השיטה החדשה מרכזת את פעולות ההכנה של התיק לשלב המקדמי. הפעולות שיש לבצע לפני דיון ראשון הן קשיחות, ובתי המשפט יגלו מעט מאוד סובלנות לניסיונות לדחותן. מעתה לא ניתן יותר לדחות ישיבת הוכחות בשם משא-ומתן או הליך גישור שמתנהל בין הצדדים; ועורכי הדין נדרשים להגיע לדיון ראשון אצל שופט כשהם מוכנים לניהול המשפט. המשמעות האופרטיבית היא שעורכי הדין ישקיעו שעות עבודה מרובות בתיק כבר מהרגע הראשון, והתמריץ שהיה קיים קודם לכן - להתפשר כדי לחסוך בהוצאות המשפט - כבר לא קיים.

הפרדוקס הגדול הוא שהתקנות החדשות דווקא מעודדות מאוד את המתדיינים לפנות למנגנונים חלופיים ליישוב סכסוכים, כמו גישור או בוררות. כך לדוגמה, התוכנית שמחייבת מתדיינים להיפגש עם מגשר בתחילת ההליך המשפטי הפכה במסגרת התקנות החדשות לתוכנית קבע והורחבה לכל בתי משפט השלום בארץ. יחד עם זאת, קשה לתאר הליך גישור מוצלח, כשבמקביל אליו מתנהלת מערכה משפטית ערה, מוגשות בקשות לבית המשפט, ועורכי הדין מתקוטטים בעניינים שונים. 

בשורה התחתונה, זו סיטואציה שנידונה לכישלון ועלולה להביא לתוצאה הפוכה, שבה העומס על בתי המשפט רק יגדל כתוצאה ממיעוט הסכמי פשרה. 

הכותבת היא עורכת דין, מגשרת ומומחית ליישוב סכסוכים