ישראלית בהסגר בסין: "עשו יותר עניין ממה שזה מרגיש באמת"

אולה לוקשין (28) ובן זוגה ג'ן גורביץ' (35) לא יצאו מדירתם בבייג'ינג' כבר חמישה ימים ברציפות. הזוג חזר בשבוע שעבר מטיול קצר לניו יורק, היישר לתוך שבועיים של הסגר, מחשש שנדבקו בנגיף הקורונה - שהדביק כבר מעל ל-20 אלף איש ברחבי העולם. "נסענו לניו יורק כדי להתחתן, והוויכוח הראשון שלנו בתור זוג נשוי היה אם לחזור לבייג'ינג' או לישראל. בסוף החלטנו לחזור בעיקר בגלל שלוש סיבות: נסענו רק לארבעה ימים, ולא הבאנו איתנו יותר מדי בגדים ולא חשבנו שהמצב יחמיר עד כדי כך. הסיבה השנייה הייתה כי בביג'ינג' יש פחות מ-1% חולים בעיר עם 22 מיליון תושבים (מספר החולים עומד על 212 איש, פ.ט.). אז מה הסיכוי להידבק כבר? בייג'ינג' רחוקה מאוד ממוקד ההתפרצות בוואהן. השיקול השלישי היה שאפילו אם נחזור לישראל, לכמה זמן זה יהיה? שבוע? שבועיים? יותר? יש לנו חיים בבייג'ינג'. עדיין לא ברור מה בדיוק חומרת המצב. השגרירות הישראלית באזור אספה פרטי קשר של הישראלים שנשארו פה למקרה של פינוי. אנחנו הכנו מזוודה שתהיה מוכנה לעזיבה מיידית".

 אולה לוקשין וג’ן גורביץ’ / צילום: תמונה פרטית

איך נראים החיים בהסגר?

"הגענו לעיר, לקחנו מונית משדה התעופה, חזרנו הביתה וזהו - אנחנו לא יכולים לצאת, לא לעבודה, לא למרחבים ציבוריים ולא להיפגש עם חברים. הבית שלנו היה ריק כשחזרנו מחו"ל, אבל בניגוד לישראל, שבה הולכים לחנויות, בסין מעטים עדיין עושים את זה. יש לנו אפליקציות של משלוחים. אנחנו מזמינים אונליין מחנות, מגיע שליח מתחת לבית, יוצאים למטה עם מסכה ואוספים את זה. אם קודם שליח היה מגיע תוך 30 דקות, הפעם הייתי צריכה לחכות שעתיים למשלוח. אבל זה אולי כי רוב השליחים חזרו הביתה לכבוד השנה החדשה הסינית ולא היה מספיק כוח עבודה".

יש מחסור במוצרים?

"חלק מהאנשים אומרים שהחנויות מלאות בכל טוב, וחלק אומרים שהמדפים מתרוקנים לאט לאט. אני הזמנתי לפני יומיים הרבה מאוד דברים, אבל כן ראיתי שיש מוצרים בסיסיים שחסרים, למשל ירקות. יש מחסור במסכות, שזה הדבר הכי נמכר כרגע בכל סין. לפי חלק מהמידע שאנחנו מקבלים, צריך להחליף מסכות כל ארבע שעות, ואין מספיק".

מה עושים כשאי אפשר לצאת מהבית תקופה כזו ארוכה?

"בגדול זה נראה כמו שבת טיפוסית, שבה אנחנו מכינים אוכל וצופים בנטפליקס. מה שבעייתי זה ששבת יש פעם בשבוע ואז זה כיף, אבל כשזה נמשך שבועיים בלי יכולת לצאת, זה כבר משגע. ג'ן קורא ספרים, ואני משחקת באותו משחק מחשב שוב שוב וקצת עורכת סרטוני וידיאו, ואנחנו גם עובדים מהבית. אני יודעת שיש אנשים שהחליטו שהם בעוצר בית ביום, אבל יוצאים לסיבוב בלילה כשאין אנשים".

יש אכיפה על ההסגר?

"אין אכיפה, ויש אנשים שגם יוצאים. אבל מי שיוצא החוצה, ובמיוחד בלי מסיכה, פשוט חסר אחריות. אפשר הרי להידבק בטיסה בחזרה, ואם את נפגשת עם חברים שלך, את יכולה להדביק אותם גם. וזה שאנחנו עכשיו בהסגר, לא אומר שאנחנו לא יכולים להידבק אחרי שנצא ממנו. אנחנו נמשיך להסתובב עם מסכות גם אחרי".

איך נראה הרחוב הסיני?

"יש פחות אנשים ברחובות. אבל זה בגלל ראש השנה הסיני, שבמהלכו כולם חוזרים למשפחות בכפרים שלהם. החג היה אמור להימשך עד ה-30 בינואר, ובגלל שרצו לעצור את התפשטות הווירוס ולמנוע מאנשים לנסוע בתחבורה ציבורית חזרה לערים הגדולות, המשיכו את החג בהתחלה עד ה-31 בינואר, ואחר כך האריכו אותו עד ה-3 בפברואר. כרגע ממה שאני מבינה, החופש הרשמי בבייג'ינג' ובשנחאי הוא עד ה-10 בחודש. אז כל מי שאומר לך שהרחוב הסיני ריק ואין אנשים, זה קורה כל שנה בחגיגות השנה החדשה. הדבר היחיד ששונה כרגע, זה שכל מי שאכפת לו מהבריאות שלו, לובש מסיכה".

אפשר להאמין לנתונים ולתקשורת הסינית?

"הצוות הרפואי בוואהן לא מספיק לתעד את כל המקרים. הנתון מתייחס רק לחולים שנמצאים בבתי חולים, ואי אפשר לדעת אם יש יותר כי כל חולה היה בקשר עם אלפי אנשים לפני שאושפז. אין גם מספיק אנשים בצוותים הרפואיים ואי אפשר להגיע לכל החולים. אז כן המספרים יותר גדולים, אבל לא משמעותית.

אבל מכל השנים שאני חיה בסין ועם כל החששות שיש מהמדיה הסינית, דווקא במקרים כאלו הסינים משתדלים לתת תמונה יותר ברורה, כי המדיה הזרה מפיצה מספיק פאניקה בשביל כלום".

איך התקשורת הסינית מסקרת את הווירוס?

"ברדיו הבינלאומי של סין, שבו אני עובדת, כן מדווחים על הווירוס מדי יום, זה מה שנמצא בכל הכותרות. אבל לפחות ממה שאני רואה, בציבור יש הרבה פחות פאניקה ממה שיש בארץ. מדברים לא רק על הווירוס, אלא גם על האמצעים שננקטים כדי לעצור את ההתפשטות שלו".

מה הממשלה עושה כדי לשמור על בריאות הציבור?

דבר ראשון הממשלה עושה מאמצים במרחבים הציבוריים. ברכבת התחתית, למשל, אי אפשר סתם ככה להיכנס. יש אנשים בכניסה שבודקים לכל נוסע את טמפרטורת הגוף, ואם יש לך חום מעל ל-37.3 מעלות, לא מכניסים וישר מזמינים אמבולנס. הטיסה שלנו מניו יורק הייתה עם עצירה בהונג קונג, והיינו צריכים לחתום שם על טפסים לגבי זה שאין לנו סימפטומים ולעדכן לאן אנחנו נוסעים, וגם שם בדקו לנו חום. בנוסף, לגבינו, העובדים הזרים, בעבודה ביקשו מאיתנו לדווח על מספר הטיסה שלנו, ובאיזה מקום ישבנו, כדי שיוכלו ליצור איתנו קשר במקרה שהיה מישהו נגוע על הטיסה או הרכבת. חוץ מזה, אומרים לנו ללבוש מסכה, לשטוף הרבה את הידיים ולא לגעת עם הידיים בפנים".

את מפחדת?

"זו שאלה קשה. אני כן חוששת, ועדיין יש מחשבות שאולי צריך לחזור. אבל במקביל, אני מרגיעה את עצמי ואומרת שבסך הכל לא מדובר בהרבה חולים בעיר של 22 מיליון תושבים. החשש הוא גם לא כל כך בגלל הווירוס עצמו, אלא יותר מהפאניקה שאנשים יוצרים. עשו מזה יותר עניין ממה שזה מרגיש באמת. פה בסין אנחנו הרבה יותר רגועים מהאנשים בארץ. עוצר בית נשמע גרוע, אבל אם זו הדרך שלך לא להדביק עוד אנשים, אז למה לא?".