דעה: אסור לשופטים לפחד מאיומים

מעת לעת אני נשאלת באירועים שונים על מה שמכונה בפי השואלים "ירידת אמון הציבור במערכת בתי המשפט". נוצרה מעין אקסיומה שלפיה אמון הציבור במערכת בתי המשפט נמצא בירידה. גם עיתונים שונים מתייחסים לירידה כזו כאל עובדה קיימת וידועה.

כשלעצמי אני מרשה לעצמי לפקפק בנכונות הטענה. אם נתמקד בנתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה לגבי מידת האמון בבית המשפט העליון, נמצא כי הנתון גבוה מעט יותר היום מאשר לפני עשור, אם כי העלייה היא זניחה. ככלל, בעשור האחרון יש תנודתיות באמון הציבור, יש עליות קלות וירידות קלות, אך אין להצביע על מגמת ירידה דווקא כפי שנטען לא אחת.

נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה מבודדים את בית המשפט העליון משאר ערכאות השיפוט. בכך יש לדעתי חיסרון מסוים. אך חיסרון לא פחות יש לשיטתי לסקרים אחרים הכורכים בנשימה אחת את מערכת בתי המשפט עם מערכות אחרות - המשטרה והפרקליטות' משל היו כל גורמי אכיפת החוק עשויים מקשה אחת.

כדי למנוע אי-הבנה: לי אישית יש אמון בדרכי פעולת המשטרה והפרקליטות. איני סבורה כי נכונה הטענה בדבר "תפירת תיקים" כביכול. אולם אין לכרוך יחד מוסדות אכיפה שהם חלק מהרשות המבצעת יחד עם הרשות השופטת. בסופו של דבר, ובזהירות המתבקשת, אני מציעה שלא לדבוק באקסיומה בדבר ירידת האמון בבתי המשפט.

בלי ספק, אמון הציבור הוא נכס חשוב למערכות השלטון בכלל ולמערכת המשפט בפרט. עם זאת, אני מבקשת להבחין בין ההתייחסות לאמון הציבור בכל הנוגע לפעולות שפיטה לבין השמירה על אמון הציבור בנוגע להתנהלות המערכת ולהתנהלותם של השופטים בבית המשפט וגם מחוץ לכתליו.

בכל הנוגע לשפיטה - וזו מלאכתם העיקרית של השופטים בכל הערכאות - על השופטים להכריע בדין רק על-פי הבנתם את הדין ועל-פי מיטב הכרעתם ומצפונם, גם כשברור להם שהכרעתם תעורר מורת-רוח בקרב חלק מן הציבור.

אביא כדוגמה בלבד מקרים של פינוי בתים או התנחלויות שנבנו על קרקע פרטית פלסטינית. איני מבקשת לעסוק כאן בשאלת תוקפו של חוק ההסדרה המתבררת בעצם ימים אלה בבית המשפט העליון. התפיסה המשפטית השולטת בכיפה מאז פסק הדין הנודע בפרשת אלון מורה היא שאסור לבנות על קרקע פרטית. לא מעט פסקי דין הורו לפנות יישובים או חלקים מהם, והשופטים שהורו כך ידעו שהכרעתם עשויה לעורר ביקורת, והמפונים עשויים להציג אותם כחסרי רגישות לסבלם, במיוחד לסבלם של ילדיהם הנאלצים לעזוב את בתיהם.

לא אחת הושמעה הטענה כי פסקי דין אלה נועדו לשרת השקפת עולם המתנגדת להתיישבות בארץ ישראל, נשמת אפה של הציונות, משום שהשופטים "שמאלנים" כביכול. אין שחר לטענה הזאת. מפעם לפעם מורים בתי המשפט על פינוי מסוים משום שהקרקע נתפסה באורח בלתי חוקי. כאשר זה המצב העובדתי, על בית המשפט לצוות על פינוי הבית, או השטח, נשוא המחלוקת. זהו הדין, ואסור לשופטים לנהוג אחרת. מרות הדין חלה עליהם, ומחובתם לפסוק בהתאם לדין החל על המצב העובדתי, תהא אשר תהא ההשלכה - גם אם כרוכה בה פגיעה באמון הציבור, או חלק ממנו, במערכת המשפט. אם השופטים לא יעשו כן, הם יימצאו מועלים בתפקידם.

אל לנו להירתע מהמאיימים, אך יש להפעיל ביקורת עצמית

לעתים נמצאים מי ש"מאיימים" על בתי המשפט, כי אם יפסקו באופן זה או אחר ובניגוד לעמדתו של מי שמעלה טענה מסוימת, יביא הדבר לידי פגיעה קשה במערכת בתי המשפט. אל הטיעונים לגופה של סוגיה זו או אחרת מתוסף טיעון משנה: אם תפסקו שלא כמצופה מכם - יירד אמון הציבור בכם. אל-לו לטיעון זה להסיט את היושבים בדין מלפסוק כפי שמה שנכון בעיניהם לפסוק.

שונים פני הדברים באשר להתנהלותם האישית של השופטים ושל ראשי המערכת: כל מערכת חייבת לבדוק את עצמה, וכשמתגלים "קלקולים" יש צורך בביקורת עצמית ובהפקת לקחים. כך יש לעשות לא רק כדי לשמור על אמון הציבור, אלא כדי לשמור על תקינות המערכת. כך נוהגת מערכת המשפט הלכה למעשה.

לא אתייחס לעניינים שהטיפול בהם לא הסתיים. אציין כדוגמה בלבד את מה שכונה "פרשת המסרונים" שהוחלפו בין שופטת ותובע. בעקבות פרשה זו הקימה נשיאת העליון חיות ועדה בראשות יוסף אלרון, שופט בית המשפט העליון. בעקבות המלצת הוועדה הוציאה נשיאת בית המשפט העליון ביום 1.7.2018 הוראת נוהל חדשה בעניין ממשק העבודה בין שופטים ובין גורמי התביעה והחקירה בבקשות לפני הגשת כתב אישום. ההוראה אסרה כל קשר ישיר ובלתי פורמלי של השופט עם גורמים מחוץ למערכת. הקשר חייב להיות רק דרך המזכירות. הוראת הנוהל לא שינתה את המקובל במערכת, אולם התנהגותה של אותה שופטת, שנגדה נקטה שרת המשפטים הליך משמעתי, הצריכה להעלות את הדברים על הכתב ולהפיצם לשופטים.

"קלקולים" פוגעים באמון הציבור במערכת. יש לטפל בהם. כך פועלת מערכת המשפט הלכה למעשה, כדי לצמצם, אם כי לא להעלים, את נזקיהם של קלקולים. גם אם יש מעת לעת תקלות - שופטי ישראל עושים מלאכתם הקשה נאמנה בתנאים קשים. ואכן לפי סקרים שונים שהתפרסמו, אמון הציבור בבתי המשפט הוא גבוה יחסית למערכות שלטון אחרות.

תקופה חסרת תקדים מבחינת מספר הנאשמים או החשודים בפלילים בצמרת השלטון

בשנים האחרונות אנו נתקלים, לצערי, בהתבטאויות לא ראויות של בכירי ממשל נגד מערכת המשפט. אנו נמצאים בתקופה חסרת תקדים מבחינת מספר הנאשמים או החשודים בפלילים בצמרת השלטון, שיש להם עניין אישי להביא לדה-לגיטימציה של המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. מטבע הדברים, התבטאויותיהם מהדהדות באמצעי התקשורת.

גם גורמים אחרים שאינם מרוצים מהחלטות בתי המשפט פועלים באותו כיוון. בתנאים אלה יש להעריך את מקומם הגבוה יחסית של בתי המשפט בסקרים השונים. אני משוכנעת כי שופטי ישראל יוסיפו לעשות את מלאכתם הנאמנה, ולא ייגורו מפני איש. 

הכותבת היא נשיאה (בדימוס) של בית המשפט העליון