דעה: שיטת מינוי השופטים אינה בעייתית, אלא הפיקוח הרופף

הרצח שביצע גיבור הספר "הזר" של אלבר קאמי, פקיד בשם מרסו, לא הטריד את השופט, כפי שהטרידו חוסר האמונה שלו באלוהים והעובדה שלא הזיל דמעה בלוויה של אמו. תגובותיו המוזרות של מרסו, תשובותיו הלאקוניות, האותנטיות שלו ואמונותיו (או חוסר אמונתו), קראו תיגר על הסדר החברתי כפי שתפש אותו השופט והציבור הצרפתי, ומשכך נשפט מרסו לעונש מוות בתלייה.

שופטים הם בני אדם, יצירי כפיה של החברה בה הם חיים. יש להם תפיסות עולם, דעות ואמונות סובייקטיביות. הם אפילו בעלי דעות פוליטיות ואג'נדות חברתיות. הללו מהווים חלק בלתי נפרד מהאישיות שלהם ומשפיעים באופן טבוע על הדרך בה הם מכריעים בקונפליקטים.

לעתים ישנה ציפייה כי מערכת המשפט והחברים בה יפעלו כישויות נשגבות, שאינן מושפעות מדעות סובייקטיביות או פוליטיות. הצדק נתפס בעיני הציבור, מחד, כתחום שאמור להיות טהור, ללא רבב, כמעט מדעי. שופטי בית המשפט העליון מואשמים על-ידי הממשלה בשיתוף-פעולה עם אידאולוגיה שמאלנית ובשפיטה של נושאים שהם פוליטיים במהותם ("עתידו" של ראש הממשלה למשל); ואילו השמאל מאשים לא פעם את שופטי בית המשפט העליון בייצוג האינטרסים האידאולוגיים של רשויות הביטחון והממשל (כגון אי-התערבות בהריסת בתי מחבלים או איחוד משפחות).

כך או כך, לא משנה כיצד יכריע בית המשפט, ההכרעה בעניינים טעונים תהיה סובייקטיבית, לעתים פוליטית, ובוודאי שמושפעת מתפיסת עולמו של היושב בדין.

חברי הוועדה לבחירת שופטים אף הם יצורים חברתיים: שלושה שופטים (נשיאת בית המשפט העליון ושני שופטי בית המשפט העליון), שני שרים (אחד מהם שר המשפטים), שני חברי כנסת ושני חברים בלשכת עורכי הדין.

שיטת בחירתם של השופטים בישראל הושפעה מהשיטה הנוהגת בצרפת. מטרתה, בין השאר, להבטיח איזון בין עצמאות הרשות השופטת לבין ממלכתיותה ומחויבותה לערכי השלטון. השופטים נבחרים תוך השגת הסכמה בין רשויות השלטון השונות, במטרה שבסופו של דבר יביאו ל"שיקוף חברתי" ברשות השופטת - כלומר, לכך שבית המשפט ישקף את הקולות בשונים בחברה הישראלית.

לנוכח עובדות פשוטות אלה, לא ברור על מה ולמה הזעזוע שאנו עדים לו לאחרונה, משיטת מינויים של השופטים בישראל. קולות אלה התגברו במהלך השנה האחרונה עת נחשפה הברית בין שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, לבין לשכת עורכי הדין והיו"ר היוצא שלה, עו"ד אפי נוה, שנועדה לשנות את מאזן הכוחות ששרר בוועדה לבחירת שופטים במשך שנים ארוכות, ובו היו אלה שופטי בית המשפט העליון שקבעו באופן הגמוני מי יתמנה לכס המשפט (כאשר לשכת עורכי הדין תומכת בהם).

כאילו לנוכח שינוי מרכז כוח הכבידה של הוועדה לבחירת שופטים, הזדעזעו אמות הסיפים, והליך בחירת השופטים חולל ועורבב עם שיקולים פוליטיים זרים. כל זאת בשעה שמלכתחילה אמורה הוועדה להיות מושפעת משיקולים פוליטיים, על-מנת להגשים את היעד שהרשות השופטת תשקף לא רק עמדות אובייקטיביות מקצועיות אלא גם את הלכי הרוח בחברה הישראלית.

באותו הקשר, ניתן להעלות את השאלה אם יש פסול בכך שנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט איתן אורנשטיין, ביקש את תמיכתו של יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה, לצורך קידומו לתפקיד נשיא בית המשפט, בשעה שהשופט אורנשטיין מתחייב מצדו לקדם אינטרסים מקצועיים החשובים ללשכת עורכי הדין - הפועלת לייצוג האינטרסים של ציבור עורכי הדין המופיע באופן יומיומי בבתי המשפט ואף של ציבור המתדיינים. ייתכן כי אם לא היה נקשר שמו של נוה בפרשות פליליות, לרבות מין תמורת מינוי, לא היה בשיתוף-הפעולה האמור עם השופט כדי לעורר אנטגוניזם וביקורת ציבורית.

אין ספק כי פרשת אפי נוה הכתימה באופן חסר תקדים את מערכת המשפט, כך שכל קשר פוליטי, גם אם לגיטימי ורצוי, עלול להצטייר כמעשה נבלה ופגיעה בשלטון החוק והפרדת הרשויות.

לא בטוח ששיטת מינוי השופטים וקידומם היא בעייתית, אלא הפיקוח הרופף - כך לפחות נראה לכאורה ובדיעבד - על פעילותם של העומדים בראש המנגנונים הללו או החזקתם של שרת המשפטים לשעבר (והשר הנוכחי) בתפיסות לא דמוקרטיות - שבאו לידי ביטוי, בין השאר, בתשדיר בחירות שיש בו יותר מכדי לרמז על השפעות פשיסטיות או אמירותיה של שקד שלפיהן הציבור הישראלי נהפך ל"שבוי של בית המשפט העליון", ולפיכך יש להטיל על שר המשפטים את מלאכת בחירת השופטים ולפזר את הוועדה לבחירת שופטים. באותו הקשר ניתן לציין את קריאותיו של שר המשפטים המכהן אמיר אוחנה שלא לכבד פסקי דין של בית המשפט העליון.

במקום בו קיים מפגש בין יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר הנחשד בשחיתות עם פוליטיקאים המחזיקים בדעות המסכנות את הדמוקרטיה - הליך בחירת השופטים נראה כדבר שעלול להתממש לכדי איום על מערכת המשפט והדמוקרטיה. 

הכותב הוא עורך דין ומגשר, מומחה בליטיגציה מסחרית ומשפט חוקתי, שותף במשרד איתן מהולל שדות