מצב האומה: פלוסי קרעה את נאומו של טראמפ לעיני המצלמות

בנאומו הרביעי על מצב האומה הדגיש דונלד טראמפ את "הקאמבק הגדול" של ארה"ב בתקופת כהונתו. 24 שעות לפני זיכויו הוודאי במשפט האימפיצ'מנט בסנאט, פרש נשיא ארה"ב חזון של אופטימיות נחושה וקרא למחוקקים משתי המפלגות לפעול יחדיו בזירה הכלכלית. זה כנראה לא יקרה, לנוכח העוינות המודגשת של המחוקקים הדמוקרטים לנשיא במהלך נאומו.

אם בשני נאומיו הראשונים על מצב האומה ישבו מאחורי טראמפ סגן נשיא רפובליקני ויו"ר בית נבחרים רפובליקני, הפעם, כמו בנאום הקודם, השלישי, ישבה מאחוריו ננסי פלוסי, היו"ר הדמוקרטית של בית הנבחרים. הבעות פניה והתנהלותה במהלך הנאום - היא נמנעה מלהריע לנשיא, בניגוד למקובל - הבהירו כי שלום בין טראמפ לדמוקרטים לא ייכון בקרוב.

יתר על כן, לפני הנאום נמנע טראמפ מללחוץ את ידה של פלוסי. זו חייכה בנונשלנטיות ומשכה בכתפיה. ככל הידוע, זו הפעם הראשונה שנשיא נמנע מללחוץ ידו/ה של יו"ר בית הנבחרים לפני נאום על מצב האומה. פלוסי גמלה לו במחוות הזלזול האולטימטיבית: היא קרעה את נוסח הנאום, שטראמפ הגיש לה קודם לכן, והשליכה את הקרעים בבוז מופגן על השולחן, בידיעה ברורה שמצלמות הטלוויזיה מתמקדות בה. כשנשאלה לאחר מכן מדוע עשתה זאת, השיבה פלוסי: "זה מסמך גדוש בשקרים".

"עתידה של ארה"ב בוהק. שנות הריקבון הכלכלי חלפו להן"

למעשה, הדרמה האמיתית במהלך הנאום הייתה הדינמיקה בין דמוקרטים ורפובליקנים באולם הגדול והמפואר של בית הנבחרים. בעוד שהרפובליקנים קמו ממושביהם להריע לנשיא אחרי כל כמה משפטים, המחוקקים הדמוקרטים נותרו לשבת, בהבעת פנים קפואה, וכעשרה מהם עזבו את האולם במחאה על התבטאויות הנשיא. הניגוד בלט במיוחד לאור העובדה שהמחוקקות הדמוקרטיות היו לבושות בלבן. הרפובליקנים זעקו "עוד ארבע שנים, עוד ארבע שנים". בצד הדמוקרטי שררה דממה.

באיפוק בלתי אופייני, לא התייחס טראמפ לתהליך האימפיצ'מנט נגדו והעדיף לפרט את ההישגים שנרשמו בשלוש שנותיו בבית הלבן. "עמיתיי האזרחים, לפני שלוש שנים השקנו את הקאמבק האמריקאי הגדול; הערב, אני ניצב פה כדי לחלוק עימכם את התוצאות שלא יאמנו", הכריז טראמפ. "התעסוקה עולה ופורחת. העוני בשקיעה. הפשע הולך ופוחת. ביטחון האזרחים (בכלכלה) גואה. ארצנו משגשגת והעולם מכבד אותה... עתידה של ארה"ב בוהק. שנות הריקבון הכלכלי חלפו להן".

"בשלוש שנים בלבד הצלחנו לנפץ את המנטליות של הידרדרות ארה"ב ואנו מסירים את המגבלות מעל עתידה של אמריקה", הוא אמר. "... אני מדווח להם בהתרגשות שמצבה הכלכלי של ארה"ב מעולם לא היה טוב יותר. הצבא שוקם לגמרי. לעוצמתו אין אח ורע בעולם. אין צבא שאפילו מתקרב אליו. גבולותינו בטוחים. המשפחות בארה"ב פורחות. הערכים שלנו זכו בתחיה מחודשת. אנו שוב יכולים להיו גאים. בגלל כל הסיבות האלה, אני יכול להצהיר: מצב האומה מעולם לא היה טוב יותר".

את "עסקת המאה", אגב, הזכיר טראמפ כבדרך-אגב, במשפט קצר אחד, נטול הילולים וקילוסים.

בקטעים רבים, נשמעו דברי הנשיא נשמעו כנאום בחירות. כך, למשל, ברמז ברור להישגו של ברני סנדרס בבחירות המקדימות באייווה אמש, הכריז טראמפ: "לכל אלה שרואים אותנו בבית, אני רוצה שתדעו - לעולם לא נניח לסוציאליזם להרוס את מערכת הבריאות האמריקאית". ובפניה לפלח האוונגלי הגדול בבייס שלו, התגאה טראמפ שממשלו הצליח למנות 148 שופטים חדשים ש"יגנו על החוקה" (ובתרגום חופשי: יסוככו על האג'נדה השמרנית, לרבות הצבת מכשולים רבים ככל האפשר על גישה להפלות).

נאום שהוא כמו תוכנית ריאליטי

במידה לא מעטה, הדיף הנאום הנשיאותי ניחוח של תוכנית ריאליטי בטלוויזיה, כנראה בהשראת טראמפ עצמו, שהפיק בעבר תוכניות כאלה ושמבין היטב שאזרחים בבית יתחילו לנמנם בעת נאום פוליטי ללא זריקת דרמה. וכך, באחד מקטעי הנאום, הכריז הנשיא על נוכחותו ביציע המבקרים של שדרן רדיו ידוע, ראש לימבו, יקיר הימין האמריקאי, שהודיע לפני כמה ימים כי הוא חולה בסרטן הריאות בשלב מתקדם. טראמפ הודיע בדרמטיות כי החליט להעניק ללימבו את מדליית החירות, אות הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארה"ב, וביקש מאשתו, מלניה, לכרוך את המדליה סביב צווארו. האגף הרפובליקני געש בתשואות אדירות. פלוסי ועמיתיה באגף הדמוקרטים ישבו כנציבי קרח.

כעבור כמה דקות, הודיע טראמפ על "הפתעה": הסמל טאונסנד וויליאמס, שאך זה חזר מאפגניסטן, הופיע מאחורי הקלעים והפתיע את אשתו ושני ילדיו הקטנים שישבו ביציע האורחים, בלי לדעת מה מצפה להם. לאשתו נאמר כי היא הוזמנה לאירוע כאות הוקרה על עבודתה כמתנדבת למען משפחות חיילים בשירות פעיל. הפעם, גם הדמוקרטים, ובכללם פלוסי, קמו והריעו.

חלק נכבד מנאומו הקדיש טראמפ למתקפה נוקבת על תנועת ההתנגדות (בעיקר של דמוקרטים) למגבלות שממשלו הטיל, ומוסיף להטיל, על אנשים שמנסים לחדור לארה"ב דרך גבולה עם מקסיקו ללא ניירות. במיוחד יצא קצפו על מעוזים דמוקרטים כניו-יורק וקליפורניה, שבהם פורחות "ערי מקלט" - ערים שמסרבות לשתף פעולה עם שלטונות ההגירה. כאשר משטרות מקומיות בערים כאלה עוצרות אדם ללא ניירות בגלל חשד לעבירה פלילית, הן אינן מסגירות את העצור לרשויות ההגירה המתאימות, בניגוד לדרישת ממשל טראמפ, אלא מטפלות בעצור בערוצים מקומיים ומשחררות אותו בערבות אם מדובר בעבירות בלתי אלימות.

הנשיא הפליג בסיפורים על פשעים מזוויעים, כגון אונס ורצח של אשה בת 92, שביצעו מהגרים בלתי חוקיים שנעצרו ושוחררו בערי מקלט. "ארה"ב צריכה להיות מקום המקלט של אזרחים אמריקאים שומרי חוק, לא של עבריינים זרים", הכריז טראמפ. וכאן, הוא שלף מהשרוול עוד שני אורחים: מפקד בכיר במשמר הגבול (במדים), ואחיו של אדם שנרצח בתחנת דלק ע"י מסתנן שחצה את הגבול ממקסיקו.

עוד כשהנאום היה בעיצומו, החלו בודקי העובדות בעיתונים הגדולים לבדוק את אמינותו. אחד מהממצאים העיקריים שלהם: לטראמפ יש סיבה להתגאות בכלכלה הלאומית, אך טענתו כי המצב הכלכלי בארה"ב עתה מעולם לא היה טוב יותר, פשוט אינה נכונה. למשל: צמיחת התמ"ג בכמה רבעונים בשלוש שנות טראמפ בבית הלבן עברה במקצת את רף 3%, אך ברוב הרבעונים נעה הצמיחה סביב 2%, בדיוק ברמת הצמיחה בשנותיו האחרונות של ברק אובמה בבית הלבן.