דעה: המדינה מעודדת עלייה, הרגולציה הבנקאית בולמת

י', עולה חדשה מצרפת, הגיעה אלינו כשהיא אובדת עצות. היא החליטה לעלות לישראל עם משפחתה ממניעים ציוניים, התמודדה בארץ המוצא שלה עם אנטישמיות והתנכלויות יומיומיות, וכשהגיעה לארץ הרגישה סוף-סוף "בבית". היא מחזיקה במקצוע מבוקש ובעלת ידע רב בתחומה, והחליטה לעלות לישראל למרות חיזורים ממדינות אחרות שהבטיחו לה הרים וגבעות. ועם זאת, ברגע שנכנסה למשרדנו היא הייתה על סף דמעות. מדוע? בגלל, שלדבריה - הרגולציה הבנקאית מסכלת מבעדה את האפשרות לרכוש דירה בישראל מכספים אותם חסכה בצרפת. כך, כדי לרכוש דירה בישראל נדרשה י' להעביר כספים מחשבונה בצרפת לחשבון בנק בישראל. אלא שהבנק הישראלי הציב בפניה שורה של דרישות מרחיקות לכת להוכחת מקור הכספים, בהן היא אינה מסוגלת לעמוד.

מאז הקמתה, מדינת ישראל חרטה על דגלה את ערך העלייה והקליטה. ערך זה הוגדר תמיד, על ידי כל ממשלות ישראל לדורותיהן, כיעד מרכזי שיש לשאוף אליו. גופים וגורמים רבים, בארץ ומעבר לים, מחזרים אחר עולים פוטנציאליים במרץ, ובצדק. העלייה לישראל, כבר הוכח, תורמת רבות למדינה בכל ההיבטים - תרבותי, ערכי, כלכלי, גיוון ההון האנושי ועוד. המאמצים הללו נושאים פרי; לפי נתוני הלמ"ס, מאז קום המדינה עלו לישראל כ-3.3 מיליון עולים, מספר שנמצא במגמת עליה וצפוי לעלות משמעותית (בעשרת החודשים הראשונים של 2019 חל גידול חד של 20% במספרם של העולים שהגיעו לישראל, לעומת התקופה המקבילה אשתקד).

אז היכן נכנסים הבנקים לתמונה? באופן טבעי, העולים החדשים מעוניינים להעביר לבנקים בארץ את חשבונות הבנק שלהם וא/ו חלק מן החסכונות שצברו במשך שנים רבות לטובת רכישת דירה למגורים בישראל וכיו"ב. מטבע הדברים, פוקדים העולים את הבנקים השונים בישראל, ומגלים כי ההליך הטריוויאלי והפשוט יחסית מעבר לים - אינו פשוט בישראל. הבנקים, שכפופים כמובן לחובות דיווח ורגולציה שונות לצורך מניעת החשש להלבנת הון, מימון טרור ולאחרונה גם העלמות מס, מקצינים מאוד את הוראות בנק ישראל ובפועל מערימים קשיים וחסמים רבים על העולים המחזיקים, לדבריהם, כספים לבנים וכשרים מעבר לים, ודורשים מהעולים לחתום על טפסים אינספור ולהציג הוכחות ומסמכים לגבי מקור הכספים שהם מחזיקים. אלא, שלא אחת מתקבל הרושם כי היקף המסמכים ומידת החשדנות עולים על הסביר.

החשש מפני הטלת סנקציות בגין אי-עמידה בתנאי הרגולטור, גורם לבנקים בישראל להקצין עמדות, אולי מעבר למתבקש, ולפעמים בצורה ניכרת יותר מהמקובל במערכות בנקאיות במדינות אחרות. במקרים רבים - מה שסיפק מוסד בנקאי במדינה אירופאית מערבית, רחוק מלספק את הבנק הישראלי. כך, כסף המתקבל ככשר ולבן עבור הבנקים הגדולים בעולם, נמצא לא אחת כחשוד בישראל וכל ניסיונות העולה לשכנע כי הכספים כשרים, לא אחת, כושלים.

התנהלות זו מעמידה לעתים תנאים בלתי אפשריים על העולה החדש, הנדרש להמציא מסמכים אותם טכנית הוא כבר לא יכול להמציא - אם בשל חלוף השנים, אם בשל פטירה של רואה החשבון או עורך הדין האישי במדינות אחרות - וזאת בעוד כל בקשת העולה היא להעביר את חסכונותיו הלבנים והכשרים לישראל. במקרים מסוימים מגיעים הדברים עד כדי התדיינויות בבתי המשפט והוצאתם של צווים המחייבים את הבנקים לקבל כספים מחשבונות זרים. כך יוצא שיש בנמצא מצבים בהם מתעורר הצורך לפנות לבית המשפט, מגובים במסמכים הקיימים, בטענה כי הכסף כשר, כי חששו של הבנק מיותר ומשכך - יש לאפשר את הכנסתו ארצה.

כך, נוצר מצב שאת כל העבודה הקשה שמבצעים שלל הגורמים מתוך שאיפה לקדם עלייה לישראל, כולל מתן "תמריצי עלייה" לעולים חדשים מצד מספר משרדים ממשלתיים במטרה להקל על ההגירה הקשה ממילא ממדינה למדינה, "מחרבת", לא אחת, הרגולציה הבנקאית הישראלית הנוקשה, בהטילה דרישות בלתי סבירות בהן העולה לא יכול לעמוד.

אנו חיים בעולם גלובלי מאי-פעם, וכמובן שהקשיים הללו מגיעים מהר מאוד לעולים ששוקלים עלייה ונכנסים למכלול השיקולים של העולים המתלבטים באופן הפוגע במאמצי המדינה להעלותם ארצה. חשוב לציין, כי חלק הארי של העולים החדשים הוא אנשים ממעמד הביניים - ונראה כי מערכת הבנקאות מתייחסת לכל אחד מהם בחשש כאילו מדובר במלביני הון של ממש. לעתים מתקבל הרושם כי הבנק מעדיף לוותר על ציבור העולים ככלל. המצב הנוכחי גורם למדינת ישראל לפספס, לא אחת, עולים בעלי הון כשר למהדרין לטובת מדינות אחרות - בגלל חסמים ביורוקרטיים מיותרים. 

הכותב הוא מומחה למיסוי ממשרד עורכי הדין דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות'