דעה: העונש הכפול על הגשת צוואה מזויפת

העיקרון המקודש של מילוי רצון המת לגבי הנעשה ברכושו, ומאידך היעדר היכולת לברר עימו בזמן אמת מה היה רצונו המדויק, במקרים שבהם עולות מחלוקות לגבי אופן חלוקת העיזבון, הביאו את המחוקק להתייחס בחומרה יתרה לניסיונות של יורשים לתבוע רכוש על בסיס צוואות מזויפות.

ברמה הפלילית נכללת העבירה של זיוף צוואה בעבירה הכללית של זיוף מסמכים. החוק קובע כי המזייף מסמך - דינו מאסר שנה; אם זייף את המסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר - דינו מאסר שלוש שנים; ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות - דינו מאסר חמש שנים. ברמה האזרחית קובע חוק הירושה פסלות של מזייף הצוואה מלרשת את המנוח, לא רק על בסיס הצוואה המזויפת, אלא גם מכוח כל צוואה אחרת של המנוח או מכוח כללי הירושה על-פי דין.

הבעיה גלומה בניסוחו המסורבל של סעיף החוק, הקובע כי פסול לרשת "מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על-פי צוואה מזויפת".

ברור מלשון החוק שכדי לפסול את היורש מלקבל את הירושה המגיעה לו נדרשת הרשעה פלילית אם הטענות נגדו הן על כך שהעלים, השמיד או שזייף צוואה, אך נותרה מחלוקת משפטית סביב השאלה, מהי רמת ההוכחה הנדרשת כדי לפסול יורש רק על סמך הטענה שהגיש תביעה על בסיס צוואה מזויפת. האם מספיקה קביעתו של בית משפט אזרחי שהצוואה מזויפת במאזן הסתברויות רגיל - או שנדרשת הרשעה פלילית הקובעת זיוף של הצוואה ברמת הוכחה מחמירה הרבה יותר, כלומר מעל לכל ספק סביר? 

שאלה זאת עומדת בלב הליך משפטי קשה המתנהל בימים אלה בין בנה של מנוחה לבין שלושת נכדיה מבנה השני, סביב עיזבון בשווי עשרות מיליוני שקלים. למורישה המנוחה היו שני בנים, ולאורך השנים היא דאגה להכין מספר צוואות, שכולן נועדו לשמור על חלוקת עיזבון שוויונית ומאוזנת בין האחים. בשנת 2015 הלך לעולמו במפתיע אחד האחים, וזמן קצר לאחר מכן ערכה המנוחה צוואה חדשה, שבמסגרתה נישלה לגמרי את האח המנוח ואת צאצאיו, כלומר את נכדיה, והפכה את בנה השני ליורש הבלעדי, תוך שהיא מותירה בידיו שיקול-דעת מלא אם לסייע כלכלית לנכדים בהתאם לרצונו.

לאחר מותה של המנוחה הגיש בנה לקיום את הצוואה משנת 2015, שעל-פיה כאמור הוא היורש היחיד, ואילו הנכדים הגישו צוואה מאוחרת יותר של המנוחה משנת 2016, על-פיה מתחלק הרכוש בינם לבין הבן. בעקבות טענות הבן על זיוף הצוואה, בית המשפט מינה מומחה, שקבע כי הצוואה אכן מזויפת, והיא נפסלה, תוך שבית המשפט חייב את הנכדים לשלם לבן 100 אלף שקל כהוצאות משפט לשלב זה. עתה חזר בית המשפט לסוגיית קיומה של צוואת 2015, ובעיקר את שאלת זכותם של הנכדים להעלות בכלל טענות נגד צוואה זאת, כגון שנכתבה תחת השפעה בלתי הוגנת.

בית המשפט קבע כי בשלב זה רק הוגשה תלונת הבן במשטרה על זיוף הצוואה, אך טרם הוחלט אם יוגש נגד הנכדים כתב אישום, ובוודאי שהם טרם הורשעו בעבירה זאת. לאור דברים אלה, ועל אף שבית המשפט משוכנע כי הצוואה מזויפת, לא ניתן לדעתו לפסול את הנכדים על הסף מלרשת את סבתם.

מאידך, אם ההליכים הפליליים יתקדמו, והנכדים אכן יורשעו בעבירת זיוף הצוואה, עונשם יהיה כפול: הם גם יידונו לעונש מאסר, וגם יהיו פסולים מלרשת את סבתם המנוחה; בעוד שאלמלא ניסיונם להגיש צוואה מזויפת, פסילת צוואת 2015 הייתה מזכה אותם במחצית מירושת המנוחה בשווי עשרות מיליוני שקלים. 

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il