דעה: העודף הביורוקרטי בישראל עושה נזק לכולנו, והגיע הזמן לטפל בעניין

מי אוהב לעמוד בתור? אם לאחרונה עמדתם בתור להנפקת טופס, ניצבתם בפני זמני פתיחה לא אפשריים של משרד ממשלתי או נשלחתם למשרד במחוז אחר - כנראה שגם אתם מנפגעי הביורוקרטיה הישראלית. מדובר באותו תהליך מייגע שסוחט כוחות פיזיים ונפשיים מהרבה מאוד אזרחים, פוגע בהרבה דרכים גם בבריאות הכלכלית וגם באיכות החיים של אזרחי המדינה.

חשוב לומר שביורוקרטיה הנה הכרחית לצורך שליטה, שהרי נבחרי הציבור לא יכולים לפעול באופן ישיר ללא אנשי מקצוע שיבצעו את הוראותיהם. כשאנו מתקוממים נגד ביורוקרטיה, חשוב להזכיר שהבעיה אינה עצם הביורוקרטיה, אלא ההתרחבות העצומה שלה, כלומר: הסמכויות הגדולות שאנחנו נותנים לממשלה להתערב בחיינו. לכך יש חסרונות רבים, בוודאי כשסמכויות אלה מתנפחות לממדים הנוכחיים.

בראש ובראשונה הביורוקרטיה העודפת יוצרת "פקקים" עבור כל עסק המבקש להיכנס לשוק. בעל עסק יצטרך לעבור בין כמה משרדים, להמציא אישורים, להנפיק עותקים ולהגיש חתימות, ובאופן כללי לעבוד מול ממשק שאין לו שום אינטרס להתייעל או להיות זמין ונגיש אליו (זה לא שאפשר לגשת למתחרים). זמן, כידוע, שווה לכסף, ועיכובים אלו יחד עם התסכול שנוצר בהתמודדות מול הביורוקרטיה, יוצרים ליזמים חוסר כדאיות כלכלית, עולים למדינה באבדן הכנסות ממסים ולנו האזרחים במקומות עבודה ומסחר שלא נפתחים, ובהפסדים כלכליים נוספים.

באופן לא מפתיע ישראל נמצאת במקום 35 בעולם במדד קלות פתיחת עסקים של הבנק העולמי. בסעיפים מסוימים במדד היא אף מטיילת בין המקום ה-70 למקום ה-80, ומקדימות אותה מדינות שאנו רגילים לצייר כנחשלות.

כשיש ביורוקרטיה, יש גם עסקנים

בעיה נוספת שהביורוקרטיה מביאה איתה זה שחיתות. והרבה.

לכאורה, הביורוקרטיה אמורה להגן על הציבור, אך במקרה שלנו, ריבוי הפקידים והתקנות גורמים לכך שהפיתוי לעקוף את הביורוקרטיה, כלומר את החוק, הוא גדול. בפני הפקיד המחזיק בידו את הסמכות לפתוח או לסגור עסק ניצב פיתוי גדול להשתמש בכוח זה לרעה.

לא במפתיע קיים מתאם די גדול בין מדד קלות עשיית עסקים ובין מדד השחיתות העולמי. הרי לעתים קבלת היתר מסוים מותנית בעמידה בתקנות מחמירות ומופרכות הדורשות השקעה של עשרות אלפי שקלים. במקום זאת אפשר פשוט להשקיע בפקיד הנכון עשירייה אחת והכל מסתדר. מובן שהתמריץ לעסקאות שוחד הוא גדול מאוד.

כשיש ביורוקרטיה, יש מי שיודע לקצר הליכים למקורבים, יש גם עסקנים, ויש מי שיודע לעשות מזה כסף.

וכמובן, חייבים לדבר על הפגיעה באיכות החיים של התושב. התסכול והטרטור שנוצרים בכל מפגש עם הרשויות, גורמים לפגיעה קשה באיכות החיים ובמוטיבציה של התושבים לפתוח עסקים ולנהל אותם בצורה תקינה. זה נכון במעגל הארצי אך בוודאי בירושלים שנלחמת להשאיר בתוכה אוכלוסייה איכותית, ציונית, ועובדת, איכות חיים זהו צורך אסטרטגי. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו סחבת וביורוקרטיה מיותרת שתגרום לפגיעה באיכות החיים של התושבים מכיוון שכל פגיעה כזאת עלולה להיתרגם לירידה ולהגירה מהעיר.

מדינת ישראל עושה צעדים מדודים בכיוון החיובי. החלטת ממשלה שנתקבלה באוקטובר 2014 לפיה הממשלה תפעל לצמצום הרגולציה נותנת אותותיה ושיפרה את המצב, אך הנתונים מראים שיש עוד הרבה עבודה לעשות. מדינות העולם עוברות לרגולציה חכמה ומסתמכות יותר על הצהרות ובדיקות מדגמיות ופחות על רישיונות ובדיקות מדוקדקות.

בעידן התקשורתי המשוכלל בו אנו חיים, אין סיבה שאזרח יצטרך להנפיק אישור במשרד מסוים, להחתים אותו במשרד אחר ולחזור להגיש אותו במשרד שלישי אחרי שהגיש עותק במשרד רביעי (זאת כמובן בזמני הפתיחה הנדירים לפעמים או בהזמנת תור מראש). אין צורך להצהיר על הכנסות גם מול ביטוח לאומי וגם מול רשות המסים, ובאופן כללי הרשויות אמורות לשתף פעולה ולהיות נגישות ויעילות. עלינו לזכור ולהציב תמיד בראש מעייננו את המטרה הראשית - לעמוד לו לאזרח בשעת דוחקו ולא לנצל את חוסר האונים שלו. כך תהפוך ישראל למדינה שטובה לאזרחיה, חזקה בכלכלתה, ואטרקטיבית לעולים חדשים ולהשקעות חדשות. 

הכותב משמש כחבר מועצת עיריית ירושלים מטעם סיעת התעוררות