פרדוקס הגיל והתרגיל בארה"ב: הצעירים בעד הסבא הסוציאליסט – הקשישים בעד ההומוסקסואל הצעיר

אילו מערכת בחירות לנשיאות היתה יכולה לעצור לאיזה שלוש שעות, ולהפוך את עצמה לתרגיל בתרפיה קבוצתית, ויכוח הטלויזיה בין שבעה טוענים דמוקרטיים לנשיאות בליל שבת היה מוכרז למאבק דורי בין סב לנכד על הירושה.

בין אי-ההסכמות עתירות הניואנסים על תפקיד ארה"ב בעולם, על ביטוח בריאות, על מימון בחירות, על חלוקה צודקת של משאבים ועל דה-קרימינליזציה של סמים, מפלגת האופוזיציה הראשית באמריקה שאלה את עצמה ביום שישי אם הביולוגיה צריכה להשפיע על התודעה, בפרפרזה קלה על קרל מרקס (הוא דיבר כמובן על "ההוויה" לא על הביולוגיה).

הוויכוח של ליל שבת (שעון ארה"ב) נערך בקונקורד, עיר הבירה הקטנטנה של מדינת ניו המפשייר הקטנטנה, בצפון החוף המזרחי של ארה"ב. שם יהיו ביום ג' הבחירות המקדימות הראשונות לנשיאות.

זה קצת מבלבל, מפני שבחירות כלשהן התקיימו עוד ביום ב' שעבר במדינת איווה, במערב התיכון של ארה"ב. אבל באיווה לא היו בחירות חשאיות, אלא "אסיפות" (caucuses), ורק 15% מבעלי זכות הבחירה טרחו להשתתף בהן.

יתר על כן, המפלגה הדמוקרטית באיווה נכשלה באופן מחפיר במניין הקולות ובפירסום התוצאות. רק שלושה ימים לאחר ההצבעה שמענו שהיא הסתיימה בתיקו סטטיסטי בין צעיר המתמודדים לזקן המתמודדים, וזה כמובן מקור ההשראה של הNשוואה הביולוגית על סבא נגד הנכד.

35 היה די זקן ב-1788

הסבא הוא ברני סנדרס, אשר יהיה בן 79 ביום השבעתו לנשיא, והיה כי ינצח. הנכד הוא פיט בוטיג'יג', שיהיה בן 39 ביום השבעתו. חוקת ארה"ב קבעה, שרק בני 35 ומעלה יוכלו לכהן בנשיאות. היא עשתה כן לפני 230 שנה ויותר, כאשר תוחלת החיים הממוצעת בצפון אמריקה בין גברים לבנים היתה 36-37 שנה.

סבא ברני הוא הסנאטור הזוטר (ציון של ותק, לא של חשיבות) של מדינת ורמונט זעומת-האוכלוסים (מקום 49 מתוך 50). הנכד פיט הוא ראש העיר לשעבר של סאות' בנד הקטנה, במדינת אינדיאנה (מקום 306 בטבלת הערים הגדולות ביותר באמריקה).

ברני הזקן מסווג את עצמו כ"סוציאליסט" (היחיד בקונגרס של ארה"ב) וקורא ל"מהפכה". פיט הצעיר מטיף למתינות, לפרגמטיות ולחיפוש מכנים משותפים רחבים.

זה ניגוד מעניין, כמעט קונטרה-אינטואיטיבי. היינו מניחים את ההיפך: הצעיר יקרא להפיל את הסדר הישן, הזקן ינסה להאט את גאות ההורמונים של הצעיר. אבל זה מה שהופך את התרפיה הקבוצתית לכל כך מיוחדת במינה.

סנדרס, על סף יום הולדתו ה-80, נהנה מתמיכה מסיבית של צעירים. סקר אחד בחודש נובמבר (Economist/YouGov) הראה, כי 57% מבני 30 ומטה, המתכננים להצביע במקדימות הדמוקרטיות, שוקלים לתמוך בסנדרס. רק 21% מבני 65 ומעלה תומכים בו. פיט בוטיג'יג', שעתה זה חגג את יום הולדתו ה-38, נהנה מתמיכתם של 50% מבני 65 ומעלה - ורק 22% מבני 18 עד 29.

זה המקום לצטט הסבר מבודח, ששמעתי זה לא כבר לדיסונאנס הזה, המעמיד את הקשישים לצד הצעיר ואת הצעירים לצד הישיש. "הנכדים נכספים אל אהבת סבא", אומר ההסבר, "וסבא וסבתא מרעיפים אהבה על נכדם".

לסנדרס יש בעיה: אמריקאים קשישים מצביעים בשיעורים גבוהים בהרבה מן הצעירים. בבחירות לנשיאות של 2016 הצביעו 70% מן הקשישים ורק 40% מן הצעירים. בבחירות האחרונות של אמצע-הקדנציה לקונגרס הצביעו רק 33% מן הצעירים.

סנדרס טוען, שהוא מצליח להרחיב את מספר המשתתפים בהצבעה, ולדבריו באסיפות איווה היה גידול של 30% במספר הצעירים. רק הרחבה כזו תחלץ את הבית הלבן מידי דונלד טראמפ, הוא אומר. ניו המפשייר תראה לנו באיזו מידה הוא מצליח.

מחפשים את ג'ק

זה 60 שנה שאמריקה מחפשת ג'ון קנדי חדש, וחוזרת על המליצה המפורסמת מנאום השבעתו לנשיא, ינואר 1961, על "העברת השרביט" בין הדורות. קודמו של קנדי, דווייט אייזנהאור, הגנרל המהולל, היה בן 70 בסוף כהונתו השניה, זקן מכל נשיא לפניו. קנדי היה בן 43 ביום השבעתו, הצעיר ביותר מכל הנשיאים בזמן בחירתו (צעיר ממנו היה טדי רוזוולט, ב-1901, אבל הוא נעשה נשיא לאחר רצח קודמו, לא מתוקף בחירה).

בוטיג'יג' נזהר שלא לתבוע את שרביט קנדי. תמיד מוטב שלא להתמודד עם מיתוסים.

לפני 31 שנה, דן קווייל, המועמד הרפובליקאי לסגן נשיא, היה ללעג ולקלס. הוא היה בן 41, נראה צעיר בהרבה, וניסה לשכך את החששות מפני צעירותו וחוסר נסיונו. בוויכוח טלויזיה עם המועמד הדמוקרטי לסגן נשיא, לויד בנטסן, שהיה מבוגר ממנו ב-26 שנה,

קווייל הזכיר את קנדי. בנטסן חיכה לרגע הזה, ובחיוך של בן טובים טקסאני נעץ את שיניו בבשר החי.
"סנאטור", הוא אמר לקווייל, "אני הכרתי את ג'ק קנדי, ג'ק קנדי היה ידידי. סנאטור, אתה אינך ג'ק קנדי". זה היה אחד הרגעים הטלויזיוניים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של הבחירות בארה"ב. קווייל טבע בים הלעג, ולא התאושש עוד.

אבל בניגוד לקווייל, בוטיג'יג' אינו נופל מקנדי בכושרו הרטורי, בידיעותיו ובעומקו. הוא נודע לאמריקה בפעם הראשונה רק במארס שעבר, כאשר רשת סי.אן.אן אירחה אותו ל"אסיפת-עם", שעה של שידור חי. הוא עורר התפעמות מיידית, כוכבו דרך, וצ'קים התחילו לזרום אל מטה הבחירות שלו.

איש לא היה מאמין שהוא ינצח באיווה. הוא ניצח, אם גם בהפרש קטנטן. הוא היה האלמוני הראשון שעשה כן מאז ג'ימי קרטר, ב-1976. אז, איווה הזניקה את קרטר לנשיאות, או לפחות מילאה תפקיד חשוב בזינוקו.

"לוח קליעה למטרה"

אבל למנצח לא רק שיר מזמור. נצחון בוטיג'יג' הביא אל קיצו את עידן הסליחה. הוא נעשה אויבם המוצהר של כל יריביו, שמאל ומרכז. בלשון הפרשנים, "לוח קליעה למטרה סומן על גבו".

ביטויים של איבה התחילו להישמע מפעילי שטח של השמאל עוד בסתיו, כאשר התחוורה הצלחתו הפנומנלית של הפוליטיקאי בן בלי-שם בגיוס תרומות. במירוץ הכסף הוא היכה את הסנאטורית וורן ואת סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן. רק סנדרס אסף יותר תרומות ממנו.

הרדיקלים שקדו לעורר את הרושם שבוטיג'יג' סמוך על שולחנם של "מיליארדרים". בשבוע שעבר התחילו תומכות של וורן בניו המפשייר להאשים את בוטיג'יג', שהוא תובע לעצמו "זכות-יתר של גבר לבן", מפני שהקדים להכריז על נצחונו באיווה עוד לפני שנודעו התוצאות הרשמיות.

בוטיג'יג' לא היטיב בוויכוח הטלויזיה של ליל שבת. הרגע הקודר ביותר שלו בא כאשר נשאל על היחסים בינו לשחורי סאות' בנד, במהלך שמונה השנים שבהן כיהן כראש העיר.

פרשן רפובליקאי, מושל ניו ג'רזי לשעבר כריס כריסטי, אמר על הרגע ההוא, שבוטיג'יג' נראה בו כמו "צבי שנלכד באורותיו הצולבים של רכב מתקרב". עוד לפני הרגע הזה, כל הסקרים העידו על חולשתו הניכרת של בוטיג'יג' בין מצביעים שחורים. אין לו כל תקווה אם לא יצליח לשנות את מצב העניינים הזה.

"עד שימות אחרון הכלבים"

אבל הסקרים בניו המפשייר עצמה מוסיפים להחמיא לו. זה של 'בוסטון גלוב', העיתון הגדול ביותר המשרת את צפון החוף המזרחי של ארה"ב, הראה בימים האחרונים התחזקות מתמדת של בוטיג'יג'. אתמול הוא אפילו העניק לו יתרון זערורי של אחוז אחד על ברני סנדרס. תוצאה כזאת תהיה סנסציה פוליטית, מפני שלפני ארבע שנים סנדרס גבר על הילרי קלינטון בניו המפשייר בהפרש של 22% ויותר.

השאלה היא איזה תוקף ארצי יהיה לתוצאות כאלה. המקדימות רק התחילו, ועשרות מדינות יצביעו עד תחילת יוני. בכל המדינות האלה, הסבא נהנה מתמיכה מוצקה, מקום ראשון או שני. הנכד מזדנב הרחק מאחור.

בוטיג'יג' השקיע את עיקר מאמציו בשתי המדינות הפותחות, בתקווה שניצחון או הישג בולט בהן יעניק לו תנופה. כבר היו דברים מעולם. שורה של טוענים לנשיאות, בשתי המפלגות הגדולות, חבים את הצלחתם לניו המפשייר. ביל קלינטון, שקיבל בה מקום שני ב-1992, הבטיח במוצאי יום הבחירות, שהוא לא ישכח אותה "עד שימות אחרון הכלבים".

אבל לקלינטון היה בסיס פוליטי רחב במדינות הבאות בתור, רובן בדרום ארה"ב. הוא היה המושל רב-השנים של מדינה דרומית, ארקאנסו. בוטיג'יג' הוא זר ומוזר. קשה למשל להעריך איזו השפעה תהיה להומוסקסואליות הפומבית שלו על בוחרים שמרניים יותר. מקובל להניח שהיא תהיה לו לרועץ בין שחורים.

אבל סביר שהצלחה בניו המפשייר תבטיח את זרימת התרומות לקופתו של בוטיג'יג'. עם די כסף הוא יוכל להמשיך, לפחות עד מרץ-אפריל, ואולי אפילו עד יוני. או אז תינתן לו ההזדמנות להוסיף ולהקניט את הסבא ואת מעריציו הצעירים.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny