מדינת ניו המפשייר מגישה: הסנאטורית איימי

תהליך ההצבעה בבחירות המקדימות לנשיאות ארה"ב נמשך ארבעה חודשים: מתחילת פברואר עד תחילת יוני. במהלכו מצביעות 50 מדינות, ועוד כמה "טריטוריות" שאינן מדינות.

מה יכולה לעולל מדינה קטנטנה, המצביעה בשלב המוקדם מאוד של ההתמודדות? האם היא מסוגלת להכריע את הכף? לא, מובן שלא. האם היא מסוגלת לטרוף את הקלפים? לפעמים. האם היא מסוגלת להשפיע על מצב הרוח? קצת.

מה מייצגת בדיוק ניו המפשייר, בקצה הצפון־מזרחי של ארה"ב, עם אוכלוסייה המעמידה אותה במקום ה-40 בין 50 המדינות, עם פחות משני אחוזים של שחורים (לעומת שיעור ארצי של 12%), עם פחות מארבעה אחוזים של היספאנים (18%)? תשובה על השאלה הזו אין ברירה אלא לחפש בהיסטוריה.

ברני סנדרס, שנחל אתמול ניצחון דחוק בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית בניו המפשייר, ניצח גם לפני ארבע שנים. לא סתם ניצח, אלא מחץ את הילרי קלינטון, בהפרש של 20% ויותר. לא עזר לו. היא זכתה במועמדות המפלגה לנשיאות. שמונה שנים קודם, הילרי קלינטון גברה על ברק אובמה, אם גם בהפרש קטנטן. אבל הוא זכה במועמדות המפלגה.

האסוציאציות של 1992

ניו המפשייר חשובה לאו דווקא מפני שהיא מניחה את הכתר על ראשו של המנצח. היא חשובה מפני שהיא מסוגלת להאריך את תוחלת החיים של מועמדים, או לחשוף את חולשותיהם.

ב-2008, הילרי קלינטון נחלה תבוסה מרה באיווה, ומכל רחבי המערכת הפוליטית נשמעו הערכות שהיא מחוסלת. ניצחונה בניו המפשייר הציל את מועמדותה, ובסופו של דבר היא כמעט גברה על אובמה.

ב־1992, מועמדותו של ביל קלינטון לנשיאות הייתה תלויה על בלימה. גילויים על אהבותיו ועל בגידותיו, וכן על התחמקותו מגיוס למלחמת וייטנאם, מילאו את התקשורת. הוא הגיע למקום השני בניו המפשייר, הכריז ניצחון, ונשאר בחיים. אני זוכר אותו עומד על הבמה ומכריז בקול צרוד מן הרגיל, שהוא יזכור לניו המפשייר את חסד נעוריה "עד שימות אחרון הכלבים".

מעניין להיזכר מה קרה למנצח של 1992. הוא היה סנאטור ממדינה שכנה. שמו היה פול סונגאס, והוא ייצג את מסצ'וסטס, שרוב תושבי ניו המפשייר מתגוררים סמוך לגבולה, קוראים את עיתוניה וצופים בטלוויזיה שלה. סונגאס גבר על קלינטון בהפרש של 8% ויותר, גדול בהרבה מהפרש ניצחונו של סנדרס אתמול. גם סנדרס חב את ניצחונו להיותו סנאטור של מדינה שכנה, ורמונט.

צריך להודות שהדמיון מוגבל. בניגוד לסנדרס, סונגאס לא עמד בראש תנועת המונים, עם רשת רחבה של תומכים בכל רחבי ארה"ב. הוא ניצח רק בשבע מדינות, ומועמדותו דעכה עד מהרה.

להרים מן הקרשים

אף על פי כן, חשיבותה הגדולה ביותר של ניו המפשייר היא התפקיד שהיא ממלאת במשחק הציפיות. כפי שהוכיח ביל קלינטון, המקום הראשון יכול להיות חשוב פחות מן ההפתעה שמנחיל המקום השני, או אפילו השלישי. ההפתעה היא המרימה מועמדים מן הקרשים, ומפיחה בהם רוח חיים.

זה פחות או יותר הסיבה שבגללה אני מציע לראות בסנאטורית איימי קלובוצ'אר את הנשכרת העיקרית מן ההצבעה בניו המפשייר. היא הגיעה למקום השלישי, עם 19.7% של הקולות. שבוע אחד קודם, רוב הסקרים חזו לה בין שליש לרבע השיעור הזה. הציפיות היו שהיא תעמוד היום בפני שוקת שבורה. תחת זאת היא יוצאת מניו המפשייר עם רוח גבית עזה.

קלובוצ'אר, בת 59, המייצגת את מדינת מינסוטה בסנאט בוושינגטון, חייבת את זינוקה להופעה מבריקה בוויכוח טלוויזיה בליל השבת שעבר. אני מתקשה להיזכר אימתי הצלחה בוויכוח שיפרה באופן כה דרמטי את מצבו של מועמד, שהיה שולי לחלוטין עד הוויכוח.

חשיבות הישגה של קלובוצ'אר אינה קשורה רק באישיותה, כי אם בתוכן מועמדותה: היא חותרת אל המרכז הפוליטי. היא הייתה היחידה בוויכוח שהרימה את ידה, כאשר המנחה שאל מי מן הנוכחים מוטרד מן התווית "סוציאליסט", שעונד הסנאטור סנדרס. "אינני חושבת שאנחנו נצליח להכות את טראמפ, אמן הפילוג, באמצעות פילוג... הסיוט הגדול ביותר של טראמפ הוא מועמד שימשוך מצביעים מן המרכז. מצביעים שקצה נפשם ברעש ובשטויות של ציוציו ושל שנאותיו".

את הדגל הזה הניף מלכתחילה ג'ו ביידן, סגן הנשיא בממשל אובמה. במשך חודשים ארוכים, סקרי דעת הקהל חזו לו ניצחון קל על יריביו במפלגה - ועל פני טראמפ עצמו. סימני החולשה ניכרו בביידן מלכתחילה. הופעתו בוויכוחי הטלוויזיה הייתה בדרך כלל חיוורת ועתירת מעידות. הוא גם נקלע לעמדת התגוננות בגלל החשדות (הלא מבוססים כשלעצמם) שהוא התערב כדי להעניק טובות הנאה פיננסיות לבנו האנטר, כאשר החזיק בתיק אוקראינה בממשל אובמה.

טקטיקה או רעיונות

המאבק על מועמדות המפלגה הדמוקרטית מתנהל בשני מישורים. אחד הוא המישור הטקטי: איך להוציא את דונלד טראמפ מן הבית הלבן; שני הוא המישור הרעיוני: מה יעשו הדמוקרטים אם יחזרו אל הבית הלבן.

סנדרס דיבר על "טרנספורמציה", ואפילו על "מהפכה", בעניינים כמו ביטוח בריאות כללי, חלוקה מחדש של המשאבים, "כלכלה ירוקה", חינוך גבוה חינם, קיצוץ דרסטי של תקציב הביטחון וכדומה.

אי הצלחתו של ביידן להציב משקל נגד התחוורה בשבוע שעבר באיווה. הוא הגיע למקום הרביעי. אתמול בניו המפשייר הוא הגיע למקום החמישי, עם 8%. גורלו תלוי עכשיו בהצבעה במדינת דרום קרוליינה, בעוד שבועיים. שם, 60% מן המצביעים הדמוקרטיים הם שחורים, והסקרים מראים שביידן הוא מועמדם המועדף.

השיא המוקדם של פיט

המנצח המפתיע באיווה היה פיט בוטג'ג', בן 38, לשעבר ראש עיר קטנה במדינת אינדיאנה. אתמול, הוא חזר ונחל הישג יוצא מגדר הרגיל בניו המפשייר, 24.4%, רק אחוז וחצי פחות מסנדרס. רק לפני חצי שנה הוא היה בחזקת בן בלי שם. גיחתו מאלמוניות לסף ניצחון תירשם בספרי דברי הימים.

בוטג'ג', כמו קלובוצ'אר, מחפש מקום טוב באמצע, ומזהיר מפני תפיסה מרובה אידיאולוגית בנוסח סנדרס. הוא עושה כן בכישרון ניכר: בליטוש לשוני, בהיגיון צרוף, באיפוק ובחן. אבל...

אבל הרושם הוא שניצחונותיו המבריקים בשבועיים האחרונים הביאו אותו אל שיא מוקדם. אמנם יש לו בסיס כספי איתן, והוא יוכל להמשיך לפחות עד סוף החודש הבא. אולם הסקרים מראים שאין לו שום תמיכה בין שחורים או היספאנים. ב"שום תמיכה" אנחנו מתכוונים בדיוק לזה: אפס. מכאן ואילך אי אפשר לסמוך רק על קולותיהם של לבנים בעלי הכנסות גבוהות, או גבוהות יחסית.

בלומברג, הנה הוא בא

אם לא ביידן ואם לא בוטג'ג', נשארו רק שניים: איימי קלובוצ'אר - ומייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק, המיליארדר היוצק כמויות עצומות של הונו הפרטי אל תוך קופת הבחירות שלו.

בלומברג עדיין לא עמד בשום מבחן. הוא השתמט מן הבחירות של איווה ושל ניו המפשייר; הוא עומד להשתמט מן הבחירות בנוואדה (בשבוע הבא) ובדרום קרוליינה. הוא מטיל את יהבו על "יום שלישי הגדול": 15 מדינות שיצביעו ב־3 במרץ.

בלומברג ישתתף בוויכוח הטלוויזיוני הראשון שלו ביום ד' הבא. זה יהיה מבחן מעניין מאוד לכל הנוגעים בדבר. לנוכח סימני קריסתו של ביידן, הוויכוח הזה יהיה לא רק בין שמאל למרכז, אלא גם בין מרכז למרכז: בוטיג'יג', קלובוצ'אר ובלומברג ינסו לשכנע את הצופים שכל אחד מהם ראוי יותר לאסוף את שברי ביידן.

מוטב שייזהרו, כי אפשר שהם יסיימו בפיזור שבריה של המפלגה הדמוקרטית. כמות שהיא כרגע, היא ממלאת את רוב ציפיותיו של דונלד טראמפ.

____________________

רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny