דעה: הליברליזם לא מת, הוא רק בתרדמת

האידיאולוגיה הליברלית שמציעה לשלב עקרונות של חירות הפרט והגנה על זכויותיו, עם נורמות גלובליות והסדרים בינלאומיים הדדיים, אותה אידיאולוגיה שמטילה מגבלות על המדינה הריבונית, ומבקשת להסדיר את כוחות השוק, נמצאת תחת מגננה. האליטות החדשות המחזיקות בשלטון, מבקשות לפרק את המוסדות הליברליים, כמו הממסד המשפטי, משום שהן רואות בהם את מרכזי כוח של האליטה הישנה. לאומנים, מגובים בסנטימנט דתי, מסמנים את הליברלים כ"גלובליסטים" חסרי נאמנות הששים למסחר את הנכסים המקומיים, ולהפקיר את האזרח הקטן לכוחות השוק הגלובליים. תנועות שמאל פרוגרסיביות רואות באידיאולוגיה הליברלית את מפלטו של החזיר הקפיטליסטי, הפריבילגי והלבן. מבקרים מסכימים שהליברליזם מייצר ומצדיק את התנשאות האליטה על הדמוס.

לידי המבקרים, משחקים הליברטריאנים - או "הליברלים החדשים" - שניכסו את המותג הליברלי והגחיכו אותו. הליברטריאנים משתמשים במונחים כמו "ליברליזם", אך שפתם מבוססת על כוח יותר מאשר על תבונה. על בסיס משנתה המפוקפקת של איין ראנד, מבקשים הליברלים החדשים להשתחרר מנטל הסולידריות החברתית עם השכן היהודי, אך בו-זמנית לשמר את הלגיטימציה, לאמץ את אותו שכן למאבק על הטריטוריה הלאומית ועל דמותו היהודית של המרחב הציבורי.

הליברטריאנים הלאומיים שכלולו את מה שכלכלנים עושים כבר שנים: צמצום האידיאולוגיה הליברלית לכדי נגזרת רעיונית של ציוויים כלכליים. נייר הלקמוס המוסרי של הליברליזם הזה פשוט: יעילות וצמיחה כלכלית של האומה. השפה ליברלית, אבל המטרה לאומית: צמיחה והצלחה כלכלית.

לאור הביקורות, המוצדקות בחלקן, שסופגת האידיאולוגיה הליברלית מצד אחד; ומצד שני, ניכוסה על-ידי ליברטריאנים-לאומיים וכלכלנים, האם לא הגיעה העת להודות שהגיע זמנו של הליברליזם לרדת מבמת ההיסטוריה?

האידיאולוגיה הליברלית נמצאת במצב של מגננה, אך עדיין מוקדם להכריז על מותה. מסיבה פשוטה: התנאים הפוליטיים והכלכליים שיצרו את הביקוש לאידיאולוגיה הליברית, לא השתנו. האידיאולוגיה הליברלית נולדה בעולם שבו מתקיים מתח בין שתי עובדות: העובדה שמערכת הייצור הכלכלית, היא גלובלית; והעובדה שהמערכות הפוליטיות מתנהלות על בסיס לאומי. המתח היסודי הזה בין המקומי לגלובלי יצר את התנאים להופעת הליברליזם. האידיאולוגיה הליברלית עוצבה בעולם שבו מדינות טריטוריאליות וריבוניות הנתונות בקונפליקטים, תלויות זו בזו כלכלית; והיא מגשרת בין מה שאינו ניתן לגישור: הבסיס הגלובלי של הכלכלה והבסיס הלאומי של הפוליטיקה.

מתייגי הליברלים כ"גלובליסטים" המהווים סוכנים זרים בלב האומה, זיהו זאת נכונה: הליברלים הם אכן סוכנים זרים. זהו תפקיד האידיאולוגיה הליברלית: הנכחת הגלובלי בזירה המקומית. הליברליזם נועד להזכיר למי שלוקח ברצינות-יתר את מיתוס הריבונות, כי התלות של מדינות זו בזו היא מהותית ויסודית. לכן, האידיאולוגיה הליברלית מציבה גם מגבלות בפני הריבון. גם אם הריבון הוא העם. והעם, כריבון, יכול להיות קפריזי כמו מונארך. העקרונות הליברליים נועדו להקשות על הקפריזיות הזו להפוך למדיניות, לא למנוע.

באותה עת, רבים במבקרים משמאל שוכחים זאת, המוסדות הליברליים הם חלק ממה שמסדיר ומגביל את כוחות השוק הגלובליים, ומאפשר שיתוף-פעולה בין ממשלות. הסדרה שבלעדיה מדינות, בפרט הקטנות, יתקשו להתמודד עם כוחות השוק הגלובליים, ולשמור על איזון בין המקומי לגלובלי.

שיווי המשקל בין המקומי-הלאומי לגלובלי, הוא עדין. הניסיון ההיסטורי מלמד, שבתקופות שבהן כוחות השוק הגלובליים הצליחו להחליש מדי את המדינה, ולמנוע ממנה להגיב לצורכי הדמוס, התוצאה הייתה משברים כלכליים ופוליטיים. קארל פולאני מתאר זאת בספרו על "התמורה הגדולה". מנגד, כאשר המגמות השוביניסטיות מתחזקות, ופוליטיקאים לוקחים ברצינות רבה מדי את "מיתוס הריבונות", התוצאה היא מלחמות סחר, קונפליקטים צבאיים, ופגיעה במערכת הכלכלית הגלובלית, שבסופו של דבר פוגעת ברווחת האזרחים.

העולם כיום אינו שונה מהותית מהעולם שבו נולדה האידיאולוגיה הליברלית; ועדיין קיים הצורך בתפיסת עולם שתגשר בין הגלובלי למקומי. אך ניכוס האידיאולוגיה הליברלית על-ידי כלכלנים וטכנוקרטים, חיזק את הניכור כלפיה, ושיחק לידי המבקרים. אבל הנסיגה אל הלאומי, הריבוני והמקומי, לא תבטל את העובדה שאנו חיים בעולם המאופיין במתח יסודי ומתמיד בין המקומי לגלובלי. ובעולם כזה, הליברליזם, בגרסה כלשהי שלו, ימשיך להתקיים במרחב הרעיוני שלנו.

אולי יגידו, "הבנו בומר". אבל הבומרים זוכרים טוב יותר מהמילניאלס לאן מובילה המיתיזציה של המקומיות והריבונות בעולם שהוא ביסודו חומרי-גלובלי.

הכותב מרצה בכיר לכלכלה פוליטית וליחסים בינלאומיים במכללה האקדמית של תל-אביב-יפו