דעה: יש להגביר את אמון הציבור במערכת המשפט

סקרים שונים מלמדים כי בשנים האחרונות אנו עדים לכרסום הולך וגדל של אמון הציבור במערכת המשפט. ישנם לא מעט צעדים ופעולות שיש לנקוט כדי לטפל בבעיה הזו.

הראשון מבניהם הוא ריסון האקטיביזם השיפוטי. בשנים האחרונות אנו חווים תופעה של "משפטיזציה" בחיינו היומיומיים, שזלגה מזמן גם לחיים הפוליטיים. יש לכך השלכות, ואחת מהן, באופן טבעי, היא כרסום אמון הציבור במערכת המשפטית.

על-מנת להחזיר את המטוטלת למקומה הנכון והרצוי, עולה ומתחזקת המסקנה שהמסר של מערכת בתי המשפט צריך להשתנות ולהיות מסר עדכני שיצעק בקול חד וברור, לפיו ישנם נושאים שהמערכת המשפטית אינה מטפלת בהם. נושאים "לא שפיטים".

בהקשר זה, לעניות דעתי, בית המשפט העליון פספס הזדמנות-פז שהונחה על שולחנו ממש בעת האחרונה בעתירה שהוגשה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בנוגע לכשירותו להתמודד ולהקים ממשלה על רקע כתב האישום נגדו. בית המשפט אומנם דחה את העתירה בשל היותה תאורטית, אך אותת כי הוא רואה עצמו מוסמך לדון ולהחליט בנושא, אם וכאשר.

דווקא בסוגיה הרגישה הזו, שהנה פוליטית-מוסרית במהותה, היה על בית המשפט העליון לשדר לציבור שהוא מותיר לאזרחי המדינה לומר את דברם ולהחליט בעצמם על זהות ואופי הנהגתם. פסיקה כזו הייתה מאותת על תחילתו של עידן חדש, עידן בו "לא כל העולם משפט". בתקופה הרגישה הזו, ובכלל - יש לסגת מעט מהגישה "החינוכית" (יש כאלה שיאמרו פטרנליסטית) של בתי המשפט כלפי הרשויות והאזרחים.

צעד אפקטיבי נוסף יהיה הקמת בית משפט לחוקה. בית המשפט העליון של מדינת ישראל חובש שני "כובעים" עיקריים: האחד - בשבתו כערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר שדנה בערעורים על פסיקות בתי המשפט המחוזיים; השני - בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ), אליו מוגשות העתירות נגד פעולות והחלטות רשויות המדינה. כל אחד מ"הכובעים" הללו הוא בעל חשיבות והשפעה עצומה על כל אזרח במדינה.

מעבר לטענה שלא נכון להפקיד כל-כך הרבה כוח בידי קבוצה מצומצמת של שופטים, הפרדת "הכובעים" לשני בתי משפט שונים תיטיב את השירות המשפטי שיקבלו האזרחים מבית המשפט העליון. בשנים האחרונות חלק ניכר מהערעורים מסתיימים כבר בכניסה לאולם בית המשפט, כשבית המשפט העליון מציע למערער למחוק את הערעור, ובכך ייחסכו ממנו ההוצאות. אמירה כזו גורמת לאזרח תחושה קשה שלא מקשיבים לו, תחושה שאין ספק שגורמת לפגיעה באמון הציבור במערכת. תופעה לא חיובית זו נוצרה בעיקר בשל העומס והיקף התיקים העצום המונח על שולחנם של שופטי העליון בשל אותם "שני כובעים".

אם יוקם בית משפט של חוקה, הוא יוכל לדון בסוגיות חוקתיות עקרוניות ובעתירות האזרח נגד רשויות המדינה ולמלא את התפקיד של בג"ץ כיום. ההפרדה תחזיר את בית המשפט העליון לתפקידו הטבעי והעיקרי - הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר ש"שומעת" ומכריעה בסכסוכים ומחלוקות של בין אדם לחברו ובין המדינה לאזרחיה.

בנוסף לכך, הרעה החולה הגדולה ביותר של כל מי שנוקט או נקלע להליך משפטי היא התקופה הארוכה מדי של ניהול התיק. התמשכות הדיונים ו"מריחת" ההכרעה בסכסוך, לעתים במשך שנים ארוכות, גורמת גם היא לאזרח לאבד אמון במערכת השיפוטית.

מעבר לכל הרפורמות הניהוליות והחקיקתיות, דרוש בעיקר ויותר מכל דבר אחד ויחיד - תקציב גדול יותר, שיועד בעיקר להוספת תקנים ומשרות של שופטים, עוזרים משפטיים, מתמחים ועוד. במילים אחרות, עוד הרבה כוח-אדם. שופטי ישראל עובדים קשה מאוד ובמסירות יוצאת דופן, אלא שהעומס המוטל עליהם הוא קשה מנשוא, בלתי אנושי ממש, ובכך פוגם לעתים, שלא באשמתם, הן באיכות והן בתפוקת עבודתם. 

הכותב מתמחה בליטיגציה מסחרית, שותף מנהל במשרד בכר שבתאי עורכי דין