דעה: האם קטין זכאי "להתגרש" מהוריו?

כשמדברים על זכויות הילד, עלינו לשאול את עצמנו היכן עובר הגבול ועד כמה רחוק צריך ללכת בשם אותן זכויות. למשל, האם כשילד רוצה לצרוך סמים, צריך לאפשר לו כי הוא רוצה? האם קטין זכאי "להתגרש" מאביו או מאמו? האם ילד יכול להבין את שלל הנזקים שהוא גורם לעצמו בהחלטתו להתנתק מאחד מהוריו?

זו השאלה העומדת בפני בית המשפט העליון, במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה לו לאחרונה בשמה של אם מנוכרת. בית המשפט העליון מתבקש להכריע לראשונה בשאלה מהו ניכור הורי, כיצד יש לטפל בניתוק קשר בין קטין לאחד מהוריו, והאם יש לילד זכות להתגרש מאביו או מאמו.

"ניכור הורי" מתייחס למצבים בהם סכסוך גירושים בעצימות גבוהה מוביל קטין לבחור צד ולנתק קשר עם אחד מהוריו, ללא סיבה מוצדקת. מדובר בתופעה ידועה שהלכה והתרחבה עם השינוי בחלוקת נטל המזונות בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, שהגדילה את מספר סכסוכי המשמורת, כמו גם את עצימותם.

תופעת הניכור ההורי היא נחלתם של אימהות ואבות גם יחד. המענה לתופעה זו חייב להיות מוסדר עבור כלל בתי המשפט בישראל. עד אז, לצערי, מתווספים בכל יום עוד הורים שכולים לילדים חיים במדינת ישראל.

כפי שחובתו של כל הורה לדאוג לבריאותו הפיזית והנפשית של ילדו - כך גם חובתו לדאוג שכחלק מבריאותו הנפשית של ילדו, אביו ואמו יהיו נוכחים בחייו.

לפי מאות מחקרים שנעשו עד כה, לילד שמנותק מהורה ללא סיבה מוצדקת יש סיכוי רב לסבול משלל בעיות נפשיות, לרבות בוחן מציאות לקוי, חוסר אמפתיה לזולת, אכזריות ועוד שלל תופעות קשות שספק אם ניתן יהיה לרפאן ולהתגבר עליהן.

לכן גם למדינה צריך להיות אינטרס למנוע מקרים של "ניכור הורי", שכן המדינה נאלצת לממן יותר הוצאות על טיפול בילדים מנותקים והורים מנוכרים, אצלם שכיחות המחלות הפיזיות והנפשיות רק מתעצמת נוכח הניתוק הבלתי טבעי.

האחריות לגרום לקטין לפגוש בהורה האחר בהתאם להסדרי השהות שנקבעו מוטלת על ההורה אצלו נמצא הילד. בחירה של ילד להתנתק מהורהו אינה יכולה להתקבל כבחירה "טבעית" או "פנימית" או כ"זכות" של הילד, וברוב המקרים איננה תוצאה של שיקול-דעת או רצון חופשי, וזאת בכל גיל.

קטין לא "מתגרש מהוריו" סתם כך, אלא רק לאחר שניתנה לו "ברכת הדרך" מאחד ההורים. "ברכת הדרך" יכולה להיות אפילו הסכמה פסיבית של הורה לניתוק קשר בין הילד להורה האחר, או הסכמה לשמש לקטין "עיר מקלט" בביתו. במקרים רבים מדובר בתוצאה של פעולות סמויות ומתוחכמות של אחד ההורים, כגון הפיכת הילד לאיש סוד או ל"מרגל" בבית ההורה האחר, עירוב ילד בפרטי הסכסוך בין ההורים או אפילו העברת מסר פשוט לילד שרצונו גובר על כל החלטה שיפוטית.

ילד שגדל עם הורה טוב ומיטיב, אין ולא צריכה להיות בידו הזכות להתגרש מהורהו, ויש לנקוט במקרה זה גישה פטרנליסטית כדי להגן עליו, גם אם הוא חושב אחרת. זהו תפקידנו כהורים וכמדינה - לשמור עליו גם מעצמו. וכך, כשמגיע מקרה כזה של ניתוק קשר לפתחו של בית המשפט, תפקידו וחובתו של בית המשפט לפעול מיידית קודם כל לחידושו.

עם זאת, בתי משפט למשפחה בישראל לא תמיד נוקטים את כל הכלים העומדים לרשותם כדי למנוע "ניכור הורי". אם נשים את טובת הילד כערך עליון, וכך ראוי לעשות, הרי האופציה של הותרת ניכור הורי על כנו עד אשר יתרצה הילד, תוך הותרת הזכות בידו "להתגרש" מהורהו - איננה צריכה להימנות עם האופציות המונחות לפתחו של בית המשפט.

זכות הילד היא ליהנות משני הוריו בחייו, וזאת גם טובתו וזכותו, כמו גם זכותו של כל הורה להיפגש עם יוצא חלציו. שתי הזכויות הן טבעיות, מוכרות ומעוגנות ככאלה שמשרתות הן את טובת הילד והן את טובת ההורה. 

הכותבת היא עורכת דין ומגשרת, מומחית לדיני משפחה וירושה