דעה: אל תהפכו את הכנסת לעיר מקלט

לפני כ-15 שנה, בעקבות ביקורת ציבורית כבדה, תוקן "חוק החסינות". טרם התיקון זכו חברי הכנסת לחסינות "אוטומטית", שעל-מנת להסירה היה על היועמ"ש לפנות לכנסת ולבקש את אישורה. היוזמה לתיקון (שהובלה בידי ח"כ מיכאל איתן מהליכוד) הגיעה לאחר מספר מקרים שבהם סירבה הכנסת להסרת חסינותם של חבריה שסרחו, בפרשת ההצבעות הכפולות ובפרשות נוספות, ולאחר שנדמה היה שחברי הכנסת מרחיבים את השימוש בחסינות מעבר לשיקולים הענייניים האמורים להנחותם, ותוך עירוב שיקולים פוליטיים וחבריים זרים.

בנאומו אז בכנסת, ציין איתן כי הוא מקדם את החוק כדי "לא להפוך את מוסד החסינות לקרנות המזבח שבהן נאחזים אנשים שעושים את זה שלא למטרות שלשמן ניתנה החסינות".

החוק עבר והגדיר מחדש את הליך הענקת החסינות, כך שמעתה היא אינה אוטומטית, ויכולה להינתן לחבר כנסת בעקבות בקשתו המפורשת,ומתוך רשימה של ארבע עילות בלבד שבחוק: העבירה שבה מואשם חבר הכנסת נעברה תוך מילוי או לשם ביצוע תפקידו; כתב האישום הוגש שלא בתום-לב או באפליה; התקיים הליך ענישה מקביל לאותה עבירה (ועדת האתיקה לדוגמה) שמאפשרת אי-קיום הליך פלילי; ייגרם נזק משמעותי לכנסת אם יתקיים הליך פלילי.

זהו. ארבע עילות. רשימה סגורה. וזה חשוב! כי תיקון החוק עיגן סמכות ברורה - בבואה לדון בהענקת חסינות, על הכנסת לדון אך ורק בעילות החסינות שלהן טען חבר הכנסת המבקש, ותו לא. הכנסת לא בוחנת ראיות, לא בודקת נסיבות מקלות, ומטרת הליך החסינות אינה לדון בשאלת זכאי או אשם - לאלה קיים בית המשפט שבוחן ראיות ושומע עדים.

ופה כשלו חברי ועדת הכנסת לפני כשבוע וחרגו מסמכותם. רוב הדיון בוועדת הכנסת נסוב סביב שאלות של חוזק הראיות, יסודות העבירה והליך החקירה. לקראת הסוף אף נשמעו אמירות בדבר גילו המתקדם של ח"כ חיים כץ ותרומתו הציבורית רבת-השנים - טיעונים שאמורים להישמע בבית המשפט בשלב הטיעונים לעונש, ככל שיורשע. בקיצור, בלגן שלם - וחברי כנסת שלא הבינו את הסמכות המוענקת להם, עשו בה שימוש שגוי ולא חוקי, כשהמליצו על הענקת חסינות לכץ. זאת, בטענה כי מעשיו נעשו תוך ביצוע תפקידו הפרלמנטרי, וכי נתן את הדין בפני ועדת האתיקה.

נזכיר, כץ מואשם בכך שקידם הצעת חוק שמשרתת את האינטרס הכלכלי שלו ושל חבר קרוב, משך את הדיון בה לוועדת הרווחה שבראשותו - במקום לאכסניה הרלוונטית לחקיקה כזו; הביא את החבר הקרוב לדבר בוועדה כמומחה, בלי לציין את הקרבה ביניהם ולא את היותו יוזם החוק; ובסוף גם שיקר בעניין לוועדת האתיקה. בוודאי לא מעשים שעושה חבר כנסת "תוך כדי מילוי תפקידו"; וראוי שבית המשפט יבחן את החומר הראייתי ויפסוק לפיו.

עוד נזכיר כי כתב אישום (ועוד נגד שר) במדינת ישראל אינו דבר של מה בכך. מדובר בהליך ארוך ומורכב, שראשיתו בבדיקה המבשילה לחקירת משטרה, שבסופה מוגשות המלצות לפרקליטות. גם היא חוקרת בטרם מחליטה אם להגיש כתב אישום, בכפוף לשימוע. ורק אחריו יוגש כתב האישום - והכול בליווי היועמ"ש ופרקליטיו. חברי הכנסת לא צריכים ולא אמורים לדון בחומר הראייתי - זה לא מסמכותם. לשם כך יש רשויות אכיפה ובתי משפט.

היום (ב') בצהריים אמורים להתכנס חברי המליאה כדי לדון בהענקת החסינות לכץ, לאור המלצות הוועדה. הם יוכלו להצביע על שליחתו - ככל אזרח במדינה - לתת דין וחשבון על מעשיו בפני בית המשפט, או שיוכלו לאפשר לחבר הכנסת להיאחז בקרנות המזבח, תוך שהם הופכים את הכנסת ל"מועדון חברים מיוחס", לעיר מקלט לנמלטים מהחוק. 

הכותב הוא ראש האגף המשפטי בתנועה לאיכות השלטון

*** חזקת חפות: גם לאחר ההחלטה על הגשת כתב אישום, חיים כץ לא הורשע בעבירה, ועומדת לו חזקת החפות.