דעה: קרלוס גוהן וספינת התענוגות של הקורונה ביפן

ספינת התענוגות שתקועה עכשיו מול חופי יפן השכיחה מאיתנו סיפור אחר שגם הוא טרם בא על קיצו. רק לפני כמה שבועות חזה העולם במה שיכול לפרנס סרט הוליוודי שובר קופות, או לפי כמות הדרמה שבו גם סדרה בנטפליקס. גיבור הדרמה הוא קרלוס גוהן, בן 65, יליד ברזיל, בן לאם צרפתייה ואב לבנוני, מי שהיה מנהל מוכשר ומצליח בחברת הצמיגים הצרפתית מישלן ואחר כך המנכ"ל המוערך של תאגיד הרכב הצרפתי רנו, הנמנית על שלושת יצרני הרכב הגדולים בעולם.

חייו של קרלוס היו מסע תענוגות, מסע של הצלחה, הערצה, סגידה. סופר סטאר של ממש, סלבריטי בכל קנה מידה. איש מוכשר, יגידו כוחני, במשמעות החיובית של המילה, אם יש כלל משהו חיובי בשימוש בכוח וגם אם הוא למטרות כלכליות או אישיות.

גוהן, האיש הרב תרבותי, דובר חמש שפות על בוריין: אנגלית, צרפתית, פורטוגזית, ספרדית וערבית שהיפנים מלאי הכבוד העצמי, מחלו על כבודם זה ומינו אותו לאחד התפקידים העוצמתיים ביותר בכלכלה היפנית - מנכ"ל תאגיד הרכב ניסאן, כדי שייחלץ את התאגיד ואיתו מאות אלפי עובדים מפשיטת רגל, מביזיון בינלאומי ומשיטות ניהול ישנות שאבד עליהם הכלח.

והנה עכשיו קרלוס גוהן, מי שהיה ביפן מעין שוגון בלתי מוכתר, הוא זה שנעץ שתי אצבעות מתוחות לעיניהם, ובדצמבר 2019 חמק, ברח, נמלט ממשפט ביפן, כשהוא מערים על היפנים, מגלה עוד טפח מערמומיותו וחוכמתו. תוך שהוא נתון במעצר בית מפוקח היטב, הוא הצליח לברוח מהאי הגדול, המאוכלס והמאובטח כל כך כשגופו הרחב, אך הלא גבוה (170 ס"מ בסך הכול), לחוץ בתוך תיבה של כלי נגינה (משהו כנראה בין קונטרבס או טובה), וכך הוברח כמו בסיפור הוליוודי מלווה במטוסי סילון, דרך כמה ערי בירה, שדות תעופה ומדינות שאולי סייעו לו, ונחת בחוף מבטחים בביירות - בירתה של לבנון שאין לה הסכם הסגרה עם יפן. מיד אחרי שנחת בעיר הולדתו, כיסו את הבירה הלבנונית שלטי חוצות ענקים עם הכיתוב "כולנו קרלוס גוהן". חברת ימאהה אגב, יצרנית כלי הנגינה כבר שיגרה אזהרת בטיחות ללקוחותיה שלא לעשות שימוש ב'שיטת גוהן' שאולי אפשרה לו לגוהן לחמוק כשהוא ספון באחת מתיבות כלי הנגינה שלה, הבנויים באיכות יפנית שאינה מוטלת בספק.

את הימים של סוף דצמבר 2019 בילה קרלוס גוהן בביירות עיר הולדתו ולא במסיבות המפוארות וחגיגות השתייה של הבוננקאיי היפני, כשאנשי העסקים שם במגדלים הגבוהים של גינזה טוקיו, ובעצם בכל יפן, יוצאים לשתות כדי לחגוג את סיום השנה ותחילתה של שנה אזרחית חדשה.

גוהן ברח כי הואשם בעבירה על חוקי ניירות הערך של יפן, ושורה של עבירות כלכליות, ובהם עבירות רכוש גם נגד מעבידתו לשעבר חברת ניסאן. גוהן העשיר כקורח, שאת יום ההולדת החמישים של אשתו השנייה חגג בפאר והדר בארמון ורסאי, הואשם כי לא דיווח על נכסים רבים שלו, אחוזות, בתים, מגדלים, וקרקעות במקומות רבים ביפן ובעולם כולו, בשווי של עשרות מיליוני דולרים. מעבידיו היפניים גמלו לו על מעשיו בשורה של תביעות משפטיות שאם יורשע בהם יבלה את אחרית ימיו בכלא היפני.

שרת המשפטים היפנית מאסאקו מורי מיהרה לצייץ בטוייטר שלה שהיא מצפה מקרלוס גוהן לחזור ליפן "ולהוכיח את חפותו". זמן מה אחר כך היא נאלצה למחוק את הציוץ הבעייתי הזה. מדוע? כי הציוץ הזה חשף משהו עמוק ופגום בתרבות היפנית. מורי בעצם אמרה כי קרלוס גוהן, אולי כמו כל חשוד ביפן הוא קודם כל נאשם שחייב להוכיח את חפותו ולא להיפך - בחזקת חף מפשע שמערכת המשפט צריכה להוכיח שהוא אשם. מורי לא היטיבה להשתמש בכלי הנפיץ הזה של הטוויטר וגם חשפה את חולשתם של היפנים בשימוש במדיה חברתית ואולי גם את כושר ההסתגלות הלוקה של הכלכלה היפנית והפיגור שלהם אחר הזדמנויות החדשות של הכלכלה העולמית.

ונחזור לקרלוס גוהן - כשהוא מוגן בביירות, הוא הסביר לעיתונאים כי נמלט מיפן משום שלא היה לו שום סיכוי לקבל שם משפט הוגן, וכי מעצרו וההאשמת נגדו הם תוצאה של מסע נקמה אישי של כמה קודקודים בתאגיד של ניסאן. הוא מפנה אצבע מאשימה, ולא תמיד שלא בצדק, ומלין על מערכת משפט יפנית שקפאה של שמריה, שבתי המשפט בה מתייחסים להודאה של נאשם כמלכת הראיות ולא ברור תמיד כיצד הושגה ההודאה. שבה 99% מאלה שמוגשים נגדם כתבי אישום מורשעים בדין, בה המשטרה רשאית להחזיק אנשים במעצר במשך 23 יום ולחקור אותם ללא נוכחות עורכי דין של העצורים ועוד כהנה וכהנה.

יפן עכשיו טרודה בטיפול בספינת התענוגות עמוסת הקורונות אבל כשזו תפליג חזרה, יהיה גם צורך דחוף לטפל בכל מה שפרשת קרלוס גוהן העלתה לפני השטח - והמלאכה רבה. 

הכותב הוא איש עסקים, שגריר של רצון טוב למשחקים האולימפיים טוקיו 2020 ונשיא כבוד של לשכת המסחר ישראל יפן