תוכניתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ טומנת בתוכה שקר גדול. היא מדברת על פתרון שתי המדינות, ולכאורה מעניקה לפלסטינים שטח הדומה בהיקפו לשטח שעליו השתלטה ישראל בשנת 1967, אך בפועל היא נותנת שליטה ביטחונית מלאה לישראל בשטח שבין נהר הירדן לים התיכון לפרק זמן בלתי מוגבל. והרי מי ששולט ביטחונית, שולט על כל דבר.
המדינה הפלסטינית המוצעת בתוכנית חסרה את המרכיבים הבסיסיים לשלטון אוטונומי ותהיה אסופת מובלעות מקושרות בגשרים ובמנהרות. ישראל, בסיוע ארה"ב, תשלוט בדרכי הגישה למדינה הפלסטינית ותפקח על זכויות האדם והמאבק בשחיתות במדינה החדשה, פיקוח שבאופן פרדוקסלי יבוצע על ידי שני אנשים הנתונים להליכים משפטיים במדינותיהם - נתניהו מכאן וטראמפ מכאן.
מעבר לזה, התוכנית דורשת הכרה ב"ירושלים המאוחדת", הכוללת את מזרח ירושלים ומסגד אל אקצא, כעיר הבירה הבלתי מחולקת של ישראל. כלומר, התוכנית מוחקת את כל זכויות הפליטים, כולל זכות השיבה. כך גם אלו שיוכלו לחזור ל"מדינת פלסטין" יצטרכו לקבל את הסכמתה של ישראל לאשר את חזרתם על פי שיקוליה הביטחוניים.
הכרה ב"מדינה לאומית של העם היהודי" משמעה קבלת האידאולוגיה הציונית ושלילת הנרטיב ההיסטורי האמיתי של הסכסוך. בעבר הדרישה הייתה להכיר בזכותה של ישראל לחיות בשלום; אך כעת אנו הפלסטינים מתבקשים להכיר ב"ישראל הגדולה" ולנרמל את היחסים איתה על בסיס מתן זכויות מסוימות למי שאינם יהודים. כך ניתן גושפנקה לחוק הלאום הגזעני, ובאופן מסוים גם להצהרת בלפור.
התוכנית ישראלית
ממשל טראמפ מנסה להחיל את חוק הג'ונגל במקום את החוק הבינלאומי. זוהי פגיעה בוטה בקונצנזוס הבינלאומי בנוגע לזכויותיו של העם הפלסטיני. האמריקנים נותנים לישראל אור ירוק לספח את הבקעה ואת ההתנחלויות, למעלה ממחצית מהגדה המערבית. הם מבטלים לחלוטין את הצד הפלסטיני, ואחת ממטרות התוכנית היא להאשים את הפלסטינים במיתוס השקרי "שהם לא מפספסים הזדמנות לפספס הזדמנות". ההפך הוא הנכון: הפלסטינים לקחו סיכון עצום כשהסכימו לפתרון על בסיס קווי 67', אך לא קיבלו שום הצעה - אמריקנית או ישראלית - שעומדת בתנאי המינימום הזה.
התוכנית של טראמפ מחקה את הזכויות הלאומיות הפלסטיניות. חשוב להדגיש כי את התוכנית הזאת הציגו לי אישית נתניהו וצוות המשא ומתן שלו ב-2011 וב-2012, ואני בספק אם קושנר, גרינבלט או דיוויד פרידמן כתבו בה ולו אות אחת. היא נכתבה על ידי נתניהו והמתנחלים ומטרתה לחסל את הלאומיות הפלסטינית.
הפיתוי הכספי המוצע לפלסטינים, 50 מיליארד דולר שיינתנו בפרק זמן של עשר שנים, הוא חסר משמעות. הכלכלה הפלסטינית תוכל להתפתח רק אם העם הפלסטיני יוכל לשלוט על הנכסים ועל משאבי הטבע שלו, אך אלו, לפי התוכנית, יהיו נתונים לשליטה ישראלית; כלומר, הכלכלה הפלסטינית לא תוכל להתפתח. שום שגשוג לא יתרחש אם לעם הפלסטיני לא תהיה אדמה שהוא יוכל להתקיים בה, ליהנות ממשאביה ולייצב את עתידו על אדמתה.
אם כך, ברור מאליו שהפלסטינים והערבים יסרבו לאשליה שמכונה "תוכנית השלום", וזוהי עמדתה הנחרצת של הליגה הערבית. לטענתה, התוכנית פוגעת במאמצי השלום הנמשכים כבר שלושה עשורים, עומדת בניגוד לחוק הבינלאומי ואינה מעניקה לפלסטינים זכויות מינימליות ובראשן זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית במדינה בגבולות 67' שבירתה מזרח ירושלים. עמדת הליגה הערבית מוכיחה שהמאבק למען פלסטין הוא מאבק של כלל הערבים ולא של הפלסטינים בלבד.
עלינו להודות לכל מי שעמד לצד פלסטין, לכל מי שהגן על החוק הבינלאומי, ובמיוחד למדינות הערביות שתמכו בנו. אנו מודים לכל מי שהגן על זכויותיו של עמנו, למוסדות, לאישים הבינלאומיים, לחברי הקונגרס האמריקני ולעוד אנשים אמיצים בעולם. הסוגייה הפלסטינית היא היום אבן הבוחן של זכויות אדם שבשמן יש להיאבק נגד רודנות.
אבני העיר ירושלים נושאות את שמות בני פלסטין השורשיים, ולא את שמותיהם של קושנר וגרינבלט. רק תושבי העיר האמיתיים ששמם חקוק באבן יקבעו את גורלה.
הכותב הוא מדינאי פלסטיני וראש צוות המו"מ מטעם הרשות הפלסטינית. המאמר המלא התפרסם בעיתון א־שרק אל־אווסט, הרואה אור בלונדון. גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק, מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. מערבית: רוני ברדה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.