סנדרס מנצח בגדול בנבאדה, והממסד הדמוקרטי מרים ידיים

הסנאטור ברני סנדרס נחל אתמול (שבת) ניצחון גדול בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית בנבאדה, שנערכו במתכונת של הצבעות בכנסים קהילתיים (caucuses) ברחבי המדינה. בשני הסבבים הקודמים של הבחירות המקדימות נאלץ סנדרס להסתפק בהישגים צנועים. בניו המפשיר הוא זכה במקום הראשון ברוב זעום על פני פיט בוטג'ג' שהוצב במקום השני. באיווה נדחק סנדרס למקום השני, בהפרש זעיר לעומת בוטג'ג' במקום הראשון.

אך בנבאדה נהפך סנדרס למתמודד הדמוקרטי המוביל. על-פי תוצאות ראשוניות, הוא זכה בכ-46.6% מכלל נציגי המדינה לוועידה הארצית של המפלגה, שתיערך במילווקי, וויסקונסין, ב-16 ביולי, ושבה ייבחר המועמד הדמוקרטי לנשיאות. ג'ו ביידן, סגן הנשיא לשעבר, שספג מפלות קשות בשני הסבבים הקודמים, הגיע למקום השני עם 19.2% מכלל הנציגים; פיט בוטג'ג' קיבל 15.4%; הסנאטורית אליזבת וורן - -10.3%; הסנאטורית איימי קלובאצ'ר - 4.5%; המיליארדר טום סטאייר, שמממן את הקמפיין שלו מכיסו - כ-3.5% (נתוני אמת על-פי דיווחים ממחצית מחוזות הבחירה). המיליארדר האחר בנבחרת הדמוקרטית, מייקל בלומברג, לא התמודד בנבאדה.

בנאום ניצחון בסאן אנטוניו, טקסס, אמר סאנדרס: "טראמפ וחבריו סבורים כי הם יזכו בבחירות בנובמבר. הם חושבים שיעלה בידם לזכות בבחירות באמצעות פילוג הבוחרים על-פי צבע עורם, מקום הולדתם, דתם או מגדרם. אך אנו נזכה מפני שאנו מתנהלים בדיוק ההפך. אנו מאחדים את העם".

"בנבאדה הצלחנו להרכיב קואליציה רב-דורית ורב-גזעית, קואליציה שתזכה בארה"ב כולה, לא רק בנבאדה", אמר סנדרס. "היא תסחף את המדינה. אין קמפיין שמבוסס על תנועה שורשית כמו שלנו, וזו סיבה נוספת לניצחון שלנו בנבאדה".

"כאשר אני מסתבל על הקהל הזה, אני מבחין במגוונות שלו, ביופיו... אני משוכנע ללא שמץ של ספק שנוכל להקים ממשלה שתהיה מושתתת על חמלה, על אהבה, על אמת - בניגוד לממשלה הנוכחית שמבוססת על תאוות-בצע, שחיתות ושקרים", אמר סנדרס. "לעם נמאס מהשקרים של טראמפ". הקהל הריע ממושכות.

ואכן, פילוח הנתונים הראשוניים מראה שסנדרס קיבל דחיפה חזקה מהיספנים וצעירים. קצת יותר מ-50% מהבוחרים ההיספנים הצביעו בעדו, כמעט פי ארבעה משיעור ההיספנים שבחרו בביידן. סנדרס זכה בתמיכת 56% בקרב בני פחות מ-29. מזווית אחרת: יותר ממחצית בני 45 ומטה הצביעו בעדו. רק 20% בקבוצת גיל זו הצביעו בעד מתמודדים אחרים. כפי שאפשר היה לצפות, יותר מ-25% מהבוחרים שהגדירו עצמם כ"ליברליים מאוד" נתנו קולם לסנדרס.

ולנתונים האלה יש חשיבות בגלל האופי הדמוגרפי של נבאדה. מדינה זו היא אחת מארבע המדינות בארה"ב שבהן הרוב הלבן נשחק כמעט לחלוטין. על-פי תחזיות של משרד המסחר האמריקאי, שאחראי על עריכת סקרי האוכלוסין הכלל-ארציים, רוב תושבי ארה"ב ב-2045 יהיו לא לבנים.

כיום מורכבת אוכלוסיית נבאדה מ-48% לבנים, 29% היספנים, 10% שחורים וכ-7% אסייאנים. משרד המסחר מעריך שזה יהיה, פחות או יותר, ההרכב הדמוגרפי של ארה"ב כולה בעוד 25 שנה. בהתחשב בשיעור הילודה הגדול יחסית בקרב היספנים, הרוב הלבן בעשורים הקרובים יהיה נחלת העבר. וכך, ב-2000 וב-2004 הצביעה נבאדה בעד ג'ורג' בוש, אך בשלושת סבבי הבחירות הבאים היא בחרה בברק אובמה ובהילארי קלינטון.

אנליסטים מסוימים חוזים כי ניצחונו של סנדרס טומן את הזרעים לתוהו ובוהו פוטנציאלי בוועידה הארצית הדמוקרטית.

הניצחון בנבאדה מעניק לסנדרס רוח גבית חזקה לקראת הסבבים הבאים של הבחירות המקדימות ומחזק הערכות שהוא יצבור את מספר הצירים הגדול ביותר לקראת הוועידה הארצית. יחד עם זאת, אין כל ודאות שהוא יצליח להגיע למספר הקסם שיעניק לו את המועמדות הדמוקרטית - 1991 צירים (מחצית ממספר הצירים ועוד אחד). במילים אחרות: סנדרס עלול לזכות ברוב יחסי, אך רוב כזה לא יזניק אותו מעל רף מינימום הצירים שנדרש לזכייה במועמדות לנשיאות.

במקרה כזה, ועידת המפלגה תוכרז כ"ועידה במחלוקת" (contested convention). על-פי תקנון המפלגה, יתבטלו תוצאות כל הבחירות המקדימות, הצירים ישוחררו מהמחויבויות שלהם להצביע בעד מתמודד זה או אחר, וכלל הצירים (ועוד 700 צירי-על שמייצגים את ממסד המפלגה) יצטרכו למנות מועמד כלשהו לנשיאות - מישהו מבציר המתמודדים בבחירות המקדימות או מישהו מבחוץ. כבר מדברים על מועמדות אפשרית של מישל אובמה, אופרה ווינפרי וגם - איך לא - הילארי קלינטון.

כבר היו דברים מעולם. ועידות במחלוקת הן מתכון לכאוס, שיציג את המפלגה כגוף מפורר ומפולג, במיוחד עתה, לנוכח האחדות ההומוגנית שמפגינה המפלגה הרפובליקאית תחת יד הברזל של דונלד טראמפ. אך דיה לצרה בשעתה, וחסידיו של סנדרס, שקולם נשמע עתה ברמה, טוענים כי נבואות הזעם על ועידה במחלוקת הן תכסיס בזוי של הממסד הדמוקרטי, שמנסה להפחיד את חברי המפלגה שהצבעה בעד סנדרס היא הצבעה עקיפה בעד טראמפ.

תומכי סנדרס אומרים כי מועמדם נתקל תמיד ברוח נגדית של הממסד הדמוקרטי, שמניף תמיד את האיום, שסנדרס מצליח בקרב הבייס הדמוקרטי, אך הוא יספוג תבוסה קשה בבחירות הכלליות. באיום זה אין ממש, לדעתם, לנוכח השינויים הדמוגרפיים והדוריים שמתרחשים בארה"ב. לדבריהם, הממסד הדמוקרטי אינו מניח ידו על הדופק של החברה האמריקאית.

למעשה, סנדרס עצמו מכריז מלחמה לא רק על המפלגה הרפובליקאית אלא גם על הממסד הדמוקרטי. "יש לי חדשות לממסד הרפובליקאי", הוא צייץ בסוף השבוע. "ויש לי חדשות גם לממסד הדמוקרטי. אתם לא תצליחו לבלום אותנו".

הציוץ יצא בתגובה על דיווח, שלפיו מאמין המודיעין האמריקאי שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין תומך לא רק בבחירתו מחדש של דונלד טראמפ, אלא גם דוחף את הקמפיין של ברני סנדרס. בדיווח לא פורט כיצד באה לידי ביטוי התמיכה הרוסית. סנדרס אישר כי אכן קיבל תדרוך על כך. ברמז לעיתוי החשוד של הדיווח רמז סנדרס כי הקמפיין של טראמפ הדליף את הידיעה לתקשורת.

כמובן, הסאב-טקסט הוא שפוטין מקווה שסנדרס יהיה המועמד הדמוקרטי. השליט הרוסי כנראה מאמין שטראמפ ירמוס את המועמד סנדרס בלי להתאמץ, ולמען האמת זה גם החשש הגדול של חלק מהדמוקרטים.

בכל זאת, למרות חששות הממסד הדמוקרטי ממועמדות של סנדרס - המונולוג הכמעט קבוע של המתנגדים הוא שטראמפ יכתים את סנדרס בתואר "קומוניסט" ו"יטרוף אותו בעודו בחיים" - הממסד פשוט החליט להרים ידיים. על-פי ניתוח ב"ושינגטון פוסט", הממסד והתורמים הגדולים החליטו כי אין ביכולתם לעצור את התנופה של סנדרס. כל מאמץ לארגון קמפיין גדול נגדו בשלב זה עלול להביא לפילוג במפלגה. אפילו "דמוקרטים למען ישראל", גוף לאיסוף תרומות שמימן קמפיין נגד סנדרס, הודיע כי יחדל.

כמובן, לא כל המתנגדים הרימו דגל לבן. למשל, תורמת גדולה בשם סוזי טומפיקנס ביול אמרה באחרונה: "זה פשוט לא ריאלי שסנדרס יהיה המועמד שלנו. הוא יגרור את כולנו להפסד". החששות גדולים בייחוד בקרב דמוקרטים במדינות מתנודדות, שבהן מועמדים דמוקרטים גברו על רפובליקאים וסייעו בהשגת רוב דמוקרטי בבית הנבחרים. הדמוקרטים האלה זכו בתמיכת רפובליקאים מתונים שמאסו בטראמפ. אבל האם הרפובליקאים המתונים ירצו להצביע בעד מועמד שמכריז בגאווה שהוא "סוציאליסט"?

אריזונה היא דוגמה מובהקת. האסטרונאוט לשעבר מארק קלי, דמוקרט, ששואף לרשת את כסאה של הסנאטורית הרפובליקאית מרתה מקסאלי ממדינה זו, הכריז זה לא מכבר כי יתמוך במועמד הדמוקרטי לנשיאות, יהיה זה מי שיהיה. בתוך ימים ספורים העלתה מקסאלי תשדיר בחירות, שמקדיש יותר זמן לתקיפת "הסוציאליסט מוורמונט, שיעלה את המסים לכולנו", מאשר ליריב הדמוקרטי שלה באריזונה.

וזה הפחד הגדול של הממסד הדמוקרטי: האם ייתכן מצב שבו סנדרס לא רק יפסיד במרוץ לבית הלבן, אלא גם יחזיר את בית הנבחרים לרפובליקאים? פוליטיקאים מקצועיים מודעים היטב לתבוסה המשפילה של ג'ורג' מקגאוורן, המועמד הדמוקרטי לנשיאות ב-1972, שניגף לפני ריצ'ארד ניקסון. מקגאוורן, שהיה התגלמות הליברל האמריקאי בתקופת מלחמת וייטנאם, רץ על מצע שקרא לנסיגה מוחלטת מווייטנאם תמורת החזרתם של שבויי הממלחמה האמריקאים. הוא הפסיד בכל מדינות ארה"ב, למעט מסצ'וסטס ומחוז קולומביה (וושינגטון הבירה). טראמפ אמנם הרבה פחות פופולרי מניקסון, אבל לעולם אי אפשר לדעת...

בכל זאת, אם סנדרס יגרוף ניצחון גם בסבב הבא של הבחירות המקדימות, בקרוליינה הדרומית, סביר להניח כי ההתנגדות נגדו בתוך המפלגה הדמוקרטית תלך ותיחלש.