דעה: הפנסיה עשויה להשתנות דרמטית, והאזרח לא מודע לכך

אם ישראל הייתה מדינה נורמלית, המהלך לביטול "איגרות החוב המיועדות" והוצאתן מתיקי הפנסיה, שמקדמים בשבועות האחרונים הממונה על רשות שוק ההון, משה ברקת, והחשב הכללי באוצר, רוני חזקיהו, היה תופס נפח מרכזי בשיח החברתי-כלכלי בואכה בחירות. המהלך שמובילים ברקת וחזקיהו מקודם לחקיקה בממשלה הבאה, ויש לו פוטנציאל השפעה משמעותי על כלל החוסכים בקרנות הפנסיה במדינת ישראל - כ- 4 מיליון איש. המהלך שואף לשנות מהיסוד את הרכב הפנסיה, ולהשפיע על כ-30% מתיק ההשקעות הכולל של מי שמחזיק קרן פנסיה. אלא שבישראל, שאלות חברתיות-כלכליות דרמטיות הן עדיין, לרוב, נחלתם של כלכלני המקרו ועמודים מסוימים בעיתונות הכלכלית המקצועית.

בראיית מאקרו, יש היגיון רב בביטול איגרות החוב המיועדות, שנוצרו כמכשיר שבו השתמשה הממשלה להבטחת תשואה ריאלית יציבה לחוסכים - 4.86% לשנה, תוך יצירת אמצעי מימון - שהיה אטרקטיבי בשעתו, בסביבת ריבית גבוהה - למימון הוצאותיה. אולם בריבית הנמוכה היום, שיעור זה מאתגר מאוד את החוב של המדינה, והופך לנטל. ולכן הגיוני שהמדינה תפסיק לשאת בעול הזה.

על פניו, החוסך הפרטי לא אמור להפסיד מכך. ברקת הזמין מחקר מלווה למהלך, שערכו הפרופ' לכלכלה אביה ספיבק והמומחה לפנסיה ד"ר יאיר כוכב. המחקר העלה שהתשואה לחוסך תגדל בממוצע ב-16%, לצד חיסכון של מיליארדים כל שנה לקופת המדינה. המלצתם היא, שאם התשואה לחוסך בגיל הפרישה תהיה פחותה משיעור הריבית הנוכחית באג"ח המיועדות, אזי המדינה "תבטח" את התשואה של 30% מסך קרן הפנסיה, ותשלים אותה עד ל-4.86%.

עם זאת, השינוי מאוד משמעותי לנו כאזרחים. הוא נוגע בשאלה תאורטית לכאורה, אך בפועל מאוד קונקרטית: מהי הפנסיה שלנו? האם הפנסיה היא חיסכון שיספק מעין קצבת זיקנה? או שנפנים שהפנסיה היא ההשקעה המרכזית של האזרח - כ-33% מסך ההון האישי שלנו! שתכליתו לסייע לנו לממש את רצונותינו בעתיד, ולכן, חשוב שההון הזה יושקע בחוכמה.

דעה רווחת בקרב מנהלי השקעות בכירים היא, שככל שהמשקיע מתוחכם יותר, כך מוצר ההשקעה שהוא משקיע בו פשוט יותר. "פשטות היא שיא התחכום", אמר לאונרדו דה-וינצ'י לפני דורות. אבל בישראל, ממשיכים לשווק ולמכור פוליסות מורכבות על-ידי חברות הביטוח, שהתנגדו בחריפות לרפורמה שניסתה ליזום הממונה הקודמת על הביטוח, דורית סלינגר. המציאות הפשוטה של שוק משוכלל, כמעט לא קיימת בישראל, שבה רבות מההשקעות הפנסיוניות אינן נובעות מאיכות תיק ההשקעות, אלא מדמי ניהול ומזיקות בין קרנות לסוכנים. יש לזה השפעה מיידית, של אלפי שקלים כל חודש, לחוסך הבודד; ושל מיליארדי שקלים ביחס ליעילות של הקרנות וקופות-הגמל, שממקדות את התחרות שלהן בשיווק, במקום ביצירת מוצרי השקעות אטרקטיביים. 

הבעיה היא, שהאזרח הישראלי אדיש. הוא רגיל שהמדינה, העבודה, הסוכן, דואגים לו; והאזרח רק חושב איך יוכל לצמצם את דמי-הניהול בכמה שקלים, בעוד שהוא עלול להפסיד מאות אלפי שקלים כתוצאה ממדיניות השקעה לא אופטימלית של קרן הפנסיה שלו. נוסף לבעיה זו - כל אחד מהגופים הללו דואג לקיומו ולמסגרתו, לפני שהם דואגים לאזרח הקטן. אמנם, לרוב הם מנסים לשקול גם את שיקולי האזרח, אך לצערנו, רבים מהם שוקלים קודם את שיקוליהם וטובתם.

האזרח הישראלי, שיזכה לתוחלת חיים ארוכה מהוריו, חייב להתעשת, ולעשות כל שביכולתו כדי לייצר לעצמו תיק השקעות אטרקטיבי לעת זיקנה. האחרים גם יחשבו עליו, אבל אין מלבדו איש שיממש את האינטרסים שלו, אלא רק הוא עצמו. בואו נחזיר את כדור הפנסיה לידי האזרח. 

הכותב הוא מומחה לכלכלה ולפיננסים, בעל דוקטורט מאוניבריסיטת קולומביה