דעה: מי אוהב עובדים זגזגנים?

השבוע נכחתי בכנס בו דובר רבות על הצורך של חברות להתאים עצמן למילניאלז ולציפיותיהם מהעבודה. הדיון התמקד בשני היבטים: הציפייה לגמישות גבוהה שתאפשר להם לממש את עצמם במספר תחומים ולאזן טוב יותר בין בית לעבודה (תפקידים/תחומי עיסוק שונים במקביל, עבודה מהבית, שבוע עבודה מקוצר של 4 ימים, חודש חופש רצוף מדי שנה, אפס זמינות אחרי שעות העבודה וכו') - ומאידך שיעורי חלופה גבוהים של מקומות עבודה.

מתפטרים בהגדרה

עד כאן אין חדש, אבל ממדי התחלופה שהוצגו הפתיעו אותי מאוד: 27% מהמילניאלז עד גיל 30 עוזבים את העבודה מרצונם, 12% עוזבים בגילי 30-37, בעוד בקרב בני דור ה-X (גילי 55-38) מתפטרים רק 5%-7%.

על פניו מדובר בנתונים מבהילים, שכן עלות תחלופת עובד היא גבוהה מאוד ועשויה להגיע למאות אלפי שקלים לאדם, אבל כשצוללים למספרים, מסתבר כי לא כצעקתה. מדוע? משום שבקבוצת הצעירים (עד 30) יש אחוז גבוה מאוד של סטודנטים המועסקים בעבודות זמניות/חלקיות, שעזיבתן ביוזמת העובד היא כמעט בהגדרה. ארגונים ערוכים לכך, מה גם שמדובר בתפקידים בשכר נמוך ועם זמן הכשרה קצר, ובהתאמה גם עלות התחלופה נמוכה יחסית. כנ"ל לגבי צעירים שאינם סטודנטים, המועסקים בתפקידים לא מקצועיים.

אם כך, הבעיה העיקרית בקבוצת גיל זו מצטמצמת לשלושה שנתונים (בוגרי תואר ראשון בני 27-30), שלהערכתי שיעור המתפטרים בקרבם די דומה לבני 30-37 (12% בממוצע) - כלומר, 88% מהמילניאלז לא עוזבים את מקום העבודה מיוזמתם. אומנם מדובר בשיעור כמעט כפול בהשוואה לבני דור ה-X, אבל רק עובד ורבע מתוך עשרה מפתיע את מעסיקיו ומתפטר מיוזמתו, לעתים אחרי 3-5 שנים בארגון ואפילו יותר (הסקר שהוצג בחן רק אחוז מתפטרים לפי דור, ולא את שיעור הוותק).

משפצים קורות-חיים

אבל מה שהפתיע אותי יותר מכל הייתה אמירה גורפת של אשת השמה סופר-מקצועית, ממקימות ומובילות שוק ההשמה בישראל, הטוענת בנחרצות כי למעסיקים כבר אין יותר בעיה עם עובדים שמחליפים מקומות עבודה בתדירות גבוהה. ייתכן שאני מיושנת ולא מעודכנת, אבל עושה רושם שגם המזגזגים לא לגמרי מעודכנים, אחרת למה כמעט כולם "משפצים" את קורות-החיים ומעלימים מעסיקים "קצרים" בסיטונות? אם אין שום בעיה, למה להסתכן בשקר, ועוד בשלולית בה כולם מכירים את כולם?

אז בדקתי. העליתי שאלה בפורומים מקצועיים של אנשי גיוס ומשאבי אנוש, ובמקביל פניתי למספר מעסיקים, בהייטק ומחוצה לו. ובכן, מעסיקים ש-ו-נ-א-י-ם זגזגנים מקצועיים, לכן הם לא רלוונטיים לתפקידי ליבה, רק לתפקידים נחותים (פועלי ייצור/ תפקידים סטודנטיאליים וכדומה) או כאלה שזמן ההכשרה בהם הוא קצרצר.

ומה בהייטק? גם שם מאוד מאוד לא אוהבים מזגזגים, אלא אם ממש אין ברירה (עקב מחסור גדול באנשי טכנולוגיה), וגם אז רק צעירים (עד 5-6 שנות ניסיון), עם דגש על "לא סדרתיים", כאלה שיש סיבה מאוד טובה למעברים התכופים שלהם - למשל לצורך התעדכנות טכנולוגית או מעבר לחברה מאוד נחשבת/ממותגת. יתרה מכך, יש חשש לשבצם לפיתוח מוצרים מורכבים/אסטרטגיים בשלבים התחלתיים, וההעדפה היא ליעדם לתפקידי שימור/שדרוג/תחזוקה של מוצרים קיימים - מקפצת קריירה די בעייתית למתכנתים בעלי פוטנציאל גבוה.

מחיר הגמישות

ומה לגבי מנהלים מזגזגים? לגביהם בכלל אין שאלה. כל מי שנשאל החריג אותם באופן גורף, במיוחד בהקשר של בכירים, וזה בדיוק הזמן לשאול מה קורה לקריירות של מעדיפי גמישות בהקשר של קידום. האם אפשר להתגמש לתפקידי ניהול או לתפקידי ליבה לא ניהוליים כשעובדים 4 ימים בשבוע, 11 חודשים בשנה, עם אפס זמינות אחרי שעות העבודה? עורכי הסקר לא ידעו לענות לשאלה, אך מניסיוני התשובה היא חיובית - אבל רק במגזר הציבורי.

בסקטור העסקי אין מנהלים גמישים, אלא אם מדובר בחברות עניות שלא יכולות להרשות לעצמן מנהלים במשרה מלאה (אתם ממש לא רוצים את המיתוג שצמוד לתפקיד כזה), ולכן המתגמשים למעשה מכתיבים את התפתחות הקריירה מבלי שהם מודעים למחיר בטווח הארוך, ואם יש לכם ספק - ראו מה קורה לקריירה של אמהות שנאלצות או בוחרות להתגמש.

מקשקשים בזנב

אבל גם בהיבט זה אני לא רואה בעיה גדולה. בכנס לא הוצגו נתונים לגבי שיעור המתגמשים, אך להערכתי הוא זניח, בוודאי בקרב גברים, פשוט משום שגמישות פרושה ויתור משמעותי על הכנסה, לוקסוס שמעטים יכולים להרשות לעצמם.

הקושי לשלם את מחיר הגמישות עולה עם הגיל ותואם את הירידה בשיעורי המתפטרים, מה שמשאיר אותנו עם זנב "בעייתי" של בני 27-32, שגם הוא מתיישר די מהר (הערכותיי נתמכות על-ידי נתוני האוצר/הלשכה המרכזי לסטטיסטיקה, לפיהם אין עלייה בשיעור התנודתיות בין מקומות עבודה, אין עלייה בשיעור העובדים ביותר ממקום עבודה אחד, ורק 2% משלבים עבודה כשכירים וכעצמאים).

ומה עם בני דור ה-Z שמתחילים להיכנס לשוק? כנראה שגם הם יקשקשו בזנב 4-5 שנים בלבד, וייאלצו להתיישר די מהר אף הם. בהצלחה! 

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com