ליגת האלופות עשתה השבוע כנראה את שירות ההרגעה הטוב ביותר לפאניקת הקורונה שמאבדת שליטה. כשהמצלמות עברו בשידור ישיר לאצטדיונים בנאפולי, לסטמפורד ברידג' של צ'לסי בלונדון, למדריד ולליון - אירופה נראתה כמו שהיא נראית בדרך כלל. נראו שם אנשים ומשפחות שהולכים למקום הקבוע שלהם ביציע, שחקנים שעולים למגרש מחויכים ודרוכים לקראת משחק חשוב. וגם אם פה ושם נכנסו לפריים אוהדים עם מסכות על הפנים בין שורות האוהדים, הם היו טיפה בים.
ובכל זאת, נראה שהניסיון לייצר נורמליזציה בספורט קשור לבמה שבה הוא מתרחש. ליגת האלופות היא לא רק הבמה הגדולה ביותר של הכדורגל, אלא גם הבמה הכלכלית המשמעותית ביותר. יותר מדי כסף נמצא על הכף - זכויות שידור, חשיפה של ספונסרים וכו' - בשביל לבטל משחקים.
וכך, בזמן שבליגת האלופות משחקים מתקיימים ואוהדים יכולים לנוע בין המדינות "הנגועות" ביבשת, במקומות אחרים ביבשת הם מבוטלים.
למשל, כ-3,000 אוהדי יובנטוס הגיעו למשחק שמינית גמר ליגת האלופות של קבוצתם בליון מטורינו שבצפון איטליה, לאחר שקיבלו אישור להגיע. במקביל, ארבעה משחקי כדורגל באיטליה נדחו. משחק במסגרת הליגה האירופית, הפחות יוקרתית מבחינה תדמיתית וכלכלית, שהיה אמור להיערך במילאנו בין אינטר ללודוגורץ הבולגרית התקיים, אבל ללא קהל.
האם מישהו רואה מצב שמשחק ליגת האלופות בדרום איטליה בין נאפולי לברצלונה היה מתקיים השבוע ללא קהל?
על הליגות במזרח הרחוק אין מה לדבר כמובן. בסין, ביפן ובדרום קוריאה לא משחקים כדורגל. אחת הקבוצות הסיניות שיצאה למחנה פתיחת העונה במזרח התיכון נותרה תקועה במשך ימים ארוכים, בלי יכולת לחזור למדינה. כשעוד שיחקו כדורגל, חילקו ביפן מסכות לאוהדים שנכנסו לאצטדיונים. בדרום קוריאה הרחיקו לכת ומדדו חום לכל אוהד שעבר בשערי הכניסה.
ביניים ביניים
הבעיה המרכזית כשמסתכלים קדימה היא המשחקים האולימפיים, שיתקיימו בקיץ הקרוב בטוקיו. בוועד האולימפי הבינלאומי עסקו בחודשים האחרונים בניסיון למצוא פתרונות לבעיית מזג האוויר והחום הכבד, שאמור לשרור בטוקיו במהלך התחרויות, אבל אף אחד לא חשב על נגיף מסתורי, שיתפתח במזרח ויהפוך לצרה גדולה יותר.
אף אחד לא מדבר בקול רם על ביטול המשחקים או על העברתם למקום אחר. אבל, הספורטאים כבר מרגישים אי-נוחות וההכנות נפגמות. מאחר שכל תחרויות ההכנה למשחקים האולימפיים לא נושאות בחובן כסף גדול - לא לספורטאים ולא למארגנים, אין כאן אפילו את הדילמה שמתקיימת בכדורגל. חלק גדול מהספורטאים פשוט מעדיפים להישאר בבית, שוקלים אם להגיע או לא לתחרויות.
הדילמה העיקרית של הספורטאים קשורה לעניינים כמו פגיעה במוכנות רגע לקראת המשחקים. או במקרה הגרוע יותר, ספורטאים שעדיין לא הבטיחו את הקריטריון האולימפי ואמורים לנסות ולהשיג אותו בתחרויות המעטות שעוד נותרו, והחלטה על אי-הופעה בתחרות עלולה לעלות להם במקום במשחקים עצמם.
הדילמות של ספורטאים משתנות על פי המדינות שמהן הם מגיעים. הסיבה היא במקרים רבים ההנחיות הגורפות שהטילו מדינות על האזרחים שלהן, שמשמעותן די ברורה: ספורטאי או אזרח שייצא למקום "בעייתי" עלול להסתכן באפשרות שבה ייאלץ להישאר בבידוד של 14 יום ולא יוכל להתאמן.
ביניים ביניים
גם בוועד האולימפי בישראל מתמודדים בשבועות האחרונים עם דילמת היציאה לחו"ל של ספורטאים, והוציאו המלצות לספורטאים לגבי המשמעות של תחרויות או אימונים מחוץ לישראל. פרופ' דני נמט, המנהל הרפואי של הוועד האולימפי בישראל, אמר ל"גלובס" כי "הבעיה המרכזית היא פחות עניין ההדבקה בקורונה ויותר האפשרות שספורטאי שייצא לחו"ל, ייאלץ עם חזרתו להישאר בבידוד".
נבחרת הג'ודו הישראלית למשל, העדיפה לא לצאת למחנה אימונים ביפן, מאחר שיפן כרגע מוגדרת כמדינה ששהות בה תצריך עם החזרה לארץ בידוד של 14 יום.
"אנחנו מקבלים בכל יום ממשרד הבריאות רשימה של מדינות שביקור בהן מצריך שהייה בבידוד עם החזרה לארץ", אומר פרופ' נמט. "אנחנו מעדכנים את הספורטאים שהם צריכים להביא את העניין הזה בחשבון. ספורטאים שיוצאים עכשיו להתחרות במקום כמו יפן, אחת האופציות שהם חושבים עליה בהנחה שהם לא רוצים לחזור לארץ ולהיות 14 יום בבידוד ללא אימונים, היא להמשיך למדינה אחרת ולהמשיך להתאמן בה במשך 14 הימים הנדרשים ואז לחזור לארץ". כלומר, לעשות את תקופת הבידוד תוך כדי אימונים במדינה אחרת שלא דורשת בידוד.
בפני הסיטואציה הזאת עומדת כעת רצת המרתון הישראלית לונה צ'מטאי. היא הגיעה לפני כמה ימים ליפן כדי להשתתף במרתון טוקיו היוקרתי, שהוא אחד ממרוצי ההכנה שלה למשחקים האולימפיים. הבעיה היא שיפן נמצאת "ברשימה" של משרד הבריאות. אם לא יהיה שינוי בסטטוס של יפן מבחינת משרד הבריאות, צ'מטאי תצטרך אחרי המרתון להחליט מה היא עושה - האם היא חוזרת לארץ ונכנסת אוטומטית לשהייה בת 14 יום בבידוד ללא אימונים, או שתמריא למדינה אחרת, אולי באפריקה, שיפן לא נמצאת אצלה ברשימת ההמלצות לשהייה בבידוד. כך תוכל לעשות "תקופת הבידוד" מחוץ לישראל, באימונים מלאים, לפני שתחזור לארץ. "יש היום הרבה מדינות בעולם שלא חלות עליהן חובת בידוד", מסביר פרופ' נמט.
"הבעיה היא שמדובר במגיפה בהתהוות", אומר פרופ' נמט, "והבהרנו את זה גם לספורטאים - כלומר, אם ספורטאי ייצא עכשיו לתחרות או לאימונים במדינה מסוימת כי הוא החליט שזה חשוב לו, ואותה מדינה במהלך השהות שלו בה נכנסה לרשימה של משרד הבריאות - הוא יצטרך להיכנס לבידוד עם חזרתו, גם אם לא ידע את זה כשיצא מהארץ. ההגדרות של מדינות שמצריכות בידוד משתנות מדי יום, כך שספורטאי שיוצא למדינה שאין איתה בעיה עלול להיתקל בבעיה כשירצה לחזור".
למצב כזה נקלעה ד"ר לובה גליצקיה, הרופאה של הוועד האולימפי בישראל, שהייתה בטיול פרטי בסין ונאלצה להיכנס להסגר עם חזרתה לארץ בגלל וירוס הקורונה.
חלק מהבעיות של הספורטאים הן רק ברמה הטכנית ודורשות מהם לייצר מעקפי ביניים כדי להימנע ממקומות בעיתיים. למשל, משלחת הג'ודאים שהייתה אמורה לצאת ליפן תכננה לצאת לאחר מכן לרוסיה שלא "ברשימה", ולשהות בה 11 יום באימונים, מתוך ידיעה שיצטרכו להשלים בארץ "רק" עוד שלושה ימי בידוד. בסופו של דבר המשלחת לא יצאה ליפן והדילמה הזאת נמנעה.
חלק מהמקרים כוללים שינויים תוך כדי תנועה. תריאתלט ישראלי שיצא לתחרות באוסטרליה דרך בנגקוק, נאלץ ברגע האחרון לשנות את מסלול הטיסה שלו ולטוס דרך יוהנסבורג. אירוע דומה מתרחש כעת עם הספורטאים הישראלים שיצאו לאליפות העולם בגלשנים באוסטרליה, והיו צריכים לחזור דרך בנגקוק "הבעייתית".
בכל מקרה, מסכם פרופ' נמט, מבחינת ספורטאים להיות ערב המשחקים האולימפיים 14 יום בבידוד ולא להתאמן - "זה דבר שלא יכול לבוא בחשבון".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
