במקום ואדי ערה: כך הופכת חריש לפתרון למצוקת הדיור בחברה הערבית

עשרות ילדים שלחו לאחרונה הצעות להמצאות למגזין המדע "גלילאו". במקום השלישי, כך פורסם בעיתון בחודש שעבר, זכתה ירין חאג' יחיא, בת עשר, מהיישוב חריש.

מה שתפס את עינינו בפרט הזה היו לא רק משקפי הפלא שהציעה ירין, אלא השינוי שעובר על חריש. היישוב, שהוקם כהיאחזות נח"ל בסוף שנות ה-80 כחלק מתפיסת עולם שלפיה יש לייצר חיץ, או ליתר דיוק טריז, של התיישבות יהודית באזורים ערבים - הכפרים הגדולים של ואדי ערה, הכפר מייסר, אום אל קוטוף וכפרי השומרון - הופך בעצמו לאבן שואבת לערבי הסביבה.

היקפי התופעה עדיין אינם ידועים, ובעיריית חריש סירבו לענות לשאלותינו בכמה משפחות מדובר.

פתחי פאוזי מחאמיד, מבעלי חברת האחים פתחי, בונה הרבה מוסדות חינוך וספורט, ומתעסק גם ביזמות למגורים. לדבריו, הוא היזם הערבי היחיד הפועל בעיר.

 היזם פתחי מחאמיד / צילום: גיא נרדי

"אני מאמין שהעיר תהיה כמו מודיעין", אומר מחאמיד. "כרגע אין מגרשים נוספים למכירה, אבל אם יהיו אבנה עוד. בחריש זכיתי בשני מתחמים, 77 דירות ועוד 77 יחידות עם מסחר. את הפרויקט הראשון התחלתי ב-2014 ומסרתי אותו ב-2017. את הפרויקט השני התחלתי ב-2016 ומסרתי לדיירים ב-2018. בפרויקט הראשון נכנסו בסה"כ שמונה דיירים ערבים - ובפרויקט השני מחצית מבעלי הדירות הם ערבים".

מה מאפיין את האוכלוסייה הערבית שעוברת לחריש?

"הם רוצים לצאת מהצפיפות בכפר ולגור במקומות שיש בהם שירותים של המגזר היהודי. הם רוצים רמת חיים. לאנשים יש כסף וזו גם השקעה טובה: מי שקנה ב-850 אלף שקל, יכול למכור היום ב-1.1 מיליון שקל. רוב האנשים שקנו אצלי הם משכילים: בפרויקט השני שלי יש 12 רופאים. אני כקבלן ערבי במדינת ישראל גאה שאנשים אלה קנו בחריש - זו השגרירות של החברה הערבית. מי שניזון מהתקשורת חושב שהערבים הם סוג ב', אבל מי שיש לו קשר עם ערבים, יודע שזה אחרת".

איפה הילדים לומדים?

"חלקם בחריש, חלקם בבאקה אל גרבייה וחלקם בכפר קרע".

הילדים שלך גרים בחריש?

"לא. הם עוברים לקציר. אני והאחים שלי רכשנו שמונה מגרשים לווילות ואני מאמין שנבנה שם עד סוף השנה. לי כבר יש בית בקציר. בגבעה החדשה של קציר שווקו 40 מגרשים, מחציתם נרכשו בידי ערבים".

"בכפרים יש אלימות"

סמירה אבושהב, נהגת אוטובוס במקצועה, חיה עד לאחרונה בכפר ג'סר א-זרקא ועברה לחריש: "בחרתי לגור בחריש כי זה מקום שקט, אין כמעט אנשים". לאבושהב שני בנים ששירתו בצבא (בגבעתי ובגולני) ואחד שעומד להתגייס. "עכשיו אנחנו גרים במקום מעורב. אני נוהגת באוטובוס של חברת קווים, מחריש לחדרה, ואני לא יודעת אם זה קשור לילדים שלי, אבל מקבלים אותי טוב מאוד".

אבושהב מעידה שערבים רבים מגיעים לעיר החדשה: "הם רוצים לעזוב את הכפרים כי יש שם בלגן. כל יום יש ירי, אלימות. הם אומרים 'די, אנחנו רוצים לגור בשקט'".

עורך הדין מוחמד לוטפי מתגורר באום אל פחם, אך רכש דירה להשקעה בחריש: "קניתי את זה לילדים שלי. הבן שלי לא התחתן, ובינתיים אני משכיר את זה. זה מקום יפה, נחמד, איכות חיים טובה".

חוסאם נועמאן, העוסק בשיווק, שוכר את הדירה מלוטפי: "אני מאום אל פחם, שם אין פרויקטים כמו זה שבחריש. בכפר אתה חייב לקנות חלקת אדמה וזה עולה הרבה כסף. יש חלקות שמסובסדות על ידי העירייה אך הן לא מספקות אפילו 10% מהביקוש. רכשתי פה בחריש דירה במיליון שקל, במקום 3 מיליון שקל שהייתי משלם בכפר. עד שהדירה תהיה מוכנה אני גר בשכירות".

נועמאן אינו רואה עניין מיוחד בעובדה שהוא ערבי וגר בחריש: "זה לא מעניין אף אחד. כל אחד והחיים שלו". לדבריו, יותר ויותר ערבים יעברו לחריש: "יש לנו בעיות בחברה הערבית. לרכוש אדמה ולבנות בית זה מסובך. פה זה מסובסד ואפשר גם לקבל משכנתה".

פנינו לחברות יזמיות אחרות שמשווקות כרגע דירות בחריש. בחברת שפיר, המשווקת למעלה מ-1,000 דירות בשכונת "בצוותא", אמרו שמתוך מאות דירות שכבר מכרו, אין להם קונים ערבים. בחברת חנן מור אמרו שהחברה החליטה לא להעביר נתונים שכאלו, מכיוון שלא מבוצע מעקב בנושא ואין איזושהי התייחסות למוצא.

"אין סממני אפרטהייד"

פרופ' ראסם חמייסי, מתכנן ערים מהחוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה, אינו מופתע מהמעבר של אזרחים ערבים לחריש: "לפי נתוני הלמ"ס, יותר מ-65 אלף תושבי ישראל ממוצא ערבי גרים ביישובים שמוגדרים כיהודיים. כך גם בחדרה, נהריה, ראשון לציון וגבעתיים.

 גן שעשועים בחריש / צילום: שלומי יוסף

"התפיסה של מדינה ליהודים היא תפיסה מוטעית: המדינה היא לכולם. המרחב פתוח. לשמחתי, אין לנו סממנים של אפרטהייד בנושא של מגורים. שתי הקהילות מעדיפות להתגורר בנפרד, אבל צעירים ממעמד הביניים, שיש להם מחסור בדיור ביישובי המוצא שלהם, מחפשים הזדמנויות גם ביישובים שהוגדרו פעם כמיועדים לאוכלוסייה היהודית. ההבדלים בדפוסי ההתנהגות קטנים וכתוצאה מזה אין זרות בנושא של מגורים. לדעתי, זו תופעה טבעית".

מה הסיכוי שחריש תהפוך יום אחד לעיר ערבית?

"כל הפוביות שעיר יהודית תהפוך לעיר ערבית קצת מוגזמות. עדיין, ההעדפה של היהודים, וגם של הערבים, היא לגור בבדלנות. השיתוף הוא במרחב הפונקציונלי - בקניונים, במקומות העבודה, במרחבי בילוי ובפארקים. זו מדינה משותפת, למרות ההגדרה של מדינה יהודית".

ח"כ ד"ר אחמד טיבי אמר ל"גלובס" בהקשר זה: "ביישובי החברה הערבית יש מצוקת דיור. בשל המצוקה הזאת, וחוק קמיניץ (תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה שהחמיר את הענישה על בנייה לא חוקית, ג"נ), שהכביד את היד והאיץ את ההריסה והקנסות עד ל-600 אלף שקל למשפחה, יש יותר מעבר של זוגות צעירים ליישובים יהודיים או מעורבים. כך בחריש, במשולש הצפוני, בכרמיאל. המון עוברים לחיפה, מהצפון וגם מהמשולש, ראש העין, לוד, הוד השרון".

בעירייה לא הגיבו לפניות "גלובס" בעניין.