התוכנית שמחברת פלסטינים לחברות הייטק בישראל: המטרה - יצירת סצנת הייטק בגדה

במבט ראשון, האירוע שנערך בחודש שעבר בגוגל קמפוס בהשתתפות קהל של כ-150 אנשים נראה אירוע סטנדרטי לחלוטין בתעשיית ההייטק. בין המשתתפים היו כמה שמות בולטים בהם היזם הוותיק יוסי ורדי, ומנהל מרכז הפיתוח הישראלי של גוגל, יוסי מטיאס, אבל גם 60 פלסטינים ופלסטיניות מהגדה המערבית וממזרח ירושלים.

האירוע הוא יוזמה של ארגון PIP - תוכנית התמחויות שמבקשת לחבר בין צעירים פלסטינים ובין הזדמנויות להתמחות בהייטק הישראלי. המטרה היא לתת לצעירים גישה להזדמנויות שלא קיימות עבורם בשטחי הגדה ובמזרח ירושלים, אחד האזורים העניים בישראל. את היכולות האלה, כך מקווים בארגון PIP, המתמחים "יחזירו" לכלכלה הפלסטינית, כאשר יעבדו בעתיד בחברות פלסטיניות ויקימו מיזמים משלהם באמצעות הידע שיצברו. בין הגופים שמשתתפים ניתן למצוא את גוגל, מיקרוסופט וסיסקו, קרנות ההון סיכון פיטנגו וגרוב וסטארט-אפים כמו Healthy.io, פילאיט ו-Freightos.

את התוכנית מנהלת בשנתיים האחרונות אנה גול יחד עם מרוואן מקביל, והיא הוקמה ב-2014 על ידי היזם והמשקיע הישראלי-אמריקאי ידין קאופמן. PIP אינה הפעילות הראשונה של קאופמן בגדה המערבית. שלוש שנים קודם לכן ייסד את קרן סדארה ונצ’רס עם שותפו הפלסטיני-אמריקאי, איש ההייטק סאעד נאשף, קרן ההשקעות הראשונה שהוקמה במיוחד להשקעה במיזמי הייטק פלסטיניים. מאז הקמתה היא אחת הקרנות הבודדות הפועלות בגדה המערבית, היקפה הוא 30 מיליון דולר והיא ביצעה עד כה 6 השקעות.

"לבוגרים פלסטינים יש מעט הזדמנויות לעבודה בהייטק הפלסטיני ללא ניסיון קודם בתחום", אומרת גול בשיחה עם "גלובס". "לכן, בוגרי האוניברסיטאות בעלי האמצעים בוחרים פעמים רבות לצאת מפלסטין ולמצוא את ההזדמנויות הללו בחו"ל, ואילו אלה בלי האמצעים צריכים לעבוד בעסק המשפחתי וכדומה, ולא בהייטק. ככה הסקטור הטכנולוגי בפלסטין חווה בריחת מוחות ומחסור בכוח-אדם מנוסה".

לפי נתוני PIP, בשטחים הפלסטיניים ישנן כיום 13 אוניברסיטאות שמייצרות מדי שנה כ-2,500 בוגרים בתחומי ההייטק. עם זאת, מרבית התפקידים הזמינים לבוגריהן כיום הם עבודות מיקור חוץ בשכר נמוך, המהוות 40% מהכנסות הסקטור. ההייטק הפלסטיני ברוואבי וברמאללה אומנם ראה צמיחה מסוימת בעשור האחרון, אך עדיין מדובר בתעשייה מצומצמת ביותר עם מאה חברות הייטק בסך הכל, וללא מקורות מימון. בקרב הצעירים הפלסטינים יש שיעור אבטלה של כ-40%, כך שרבים מבוגרי מקצועות ההייטק מתקשים להביא את כישוריהם לידי ביטוי בשוק.

"בישראל יש הרבה הזדמנויות בתחום הטכנולוגיה וחברות שמחפשות כוח-אדם, ובפלסטין יש המון צעירים מוכשרים שרוצים לפתח את הכישורים שלהם, לאחר שלמדו מדעי המחשב, מדעי הנתונים ומנהל עסקים ופיננסים", מוסיפה גול. "הרעיון הוא לגשר על הפער הזה ולתת הזדמנות לחברות הישראליות ולבוגרים הפלסטינים במקביל. הם יכולים ללמוד מהמנטור שלהם, לפתח קשרים בצוות שלהם, ולהיחשף לטכנולוגיות שלא קיימות בפלסטין כמו בינה מלאכותית, רובוטיקה ועוד".

התוכנית מספקת למתמחים ליווי וסיוע מבחינה מקצועית וכן במציאת מגורים ובכל היבטי החיים בישראל. החברות נדרשות לשלם למתמחים שכר השווה לפחות לשכר המינימום בישראל, שהוא גבוה פי יותר משלושה משכר המינימום בגדה. המתמחים מקבלים סיוע בשכר דירה, ולאחר סיום ההתמחות, הארגון עוזר להם לבצע משא ומתן על שכרם, שלדברי גול, עולה לרוב ל-8,500-10,000. במקביל, הארגון מפסיק לכסות את ההוצאות.

"לא הכרתי את ההייטק הישראלי"

התוכנית מומנה עד לאחרונה על ידי הממשל האמריקאי, אך ב-2019 החליט הקונגרס להפסיק את המימון לארגונים הפועלים בשטחי הרשות הפלסטינית. כיום נתמך הארגון בעיקר על ידי קרנות וארגונים של משפחות יהודיות עשירות מארה"ב, וכן על ידי תורמים פרטיים. עד כה השתתפו בתוכנית 67 מתמחים בתשעה מחזורים, והם שובצו להתמחויות ב-43 חברות בסכך הכל. ב-PIP מספרים שבתוכנית משתתפים מספר שווה של נשים וגברים, וכי למעלה מ-35% מהמתמחים עדיין עובדים עם החברות שלהם, וכשליש נוספים עברו לתפקידי ניהול בכירים בחברות פלסטיניות.

"אנחנו מקבלים כ-200 בקשות בכל מחזור, ומתוכם מתקבלים 40 מועמדים סופיים שישתתפו בארבעה אירועים וסדנאות. אחריהן אנחנו מנסים להתאים את המתמחים להתמחויות", היא אומרת. ההתמחויות אורכות בין שלושה לשישה חודשים, לפי צרכי החברה, וכמחציתן זוכות להארכה. לכן חברה שלקחה מתמחה במחזור מסוים לא תמשיך למחזור הבא, ולכן הארגון תמיד מחפש שותפים חדשים.

נטלי יוסף (23) היא אחת מבוגרות התוכנית. היא תושבת מזרח ירושלים, ובוגרת תואר ראשון בפיננסים ומנהל עסקים באוניברסיטת ביר זית. "לקראת סיום הלימודים התחלתי לעבוד כברוקרית. אהבתי את העבודה שלי אבל כמי שסיימה את הלימודים בהצטיינות תמיד הרגשתי שהיא לא מתאימה לי", היא מספרת.

יוסף החליטה להגיש מועמדות ל-PIP, שחיברה אותה עם קרן פיטנגו והתקבלה לצוות שהקים את זרוע ההשקעות החברתיות של הקרן, אימפקט פירסט. לאחר שלושה חודשים עברה לעבוד כמתמחה בקרן ההון סיכון, ונשארה שם עד היום כאנליסטית במשרה מלאה.

"עבדתי ברמאללה ויש שם רק שתי קרנות הון סיכון. הכלכלה הפלסטינית חסרה את סצנת ההייטק שיכולה לעזור לקדם אותה, בגלל חוסר מימון ומומחיות. יש לנו הרבה יכולות אבל עוד דרך ארוכה ללכת, ו-PIP נתנה לי את ההזדמנות להרוויח מאומה שכנה שמתגאה בסצנת ההייטק שלה. אפשר לראות איך זה איפשר לי לבנות דחף יזמי. בהמשך אני אוכל לצאת החוצה וליצור הזדמנויות בכלכלה הפלסטינית", היא אומרת.

"בהתחלה פחדתי כי לא הכרתי את השפה, וזה מחסום גדול לכל אחד, אבל ידעתי אנגלית מאוד טוב. לא הכרתי גם את סקטור ההייטק ולא את ישראל. אם הייתי לבד הייתי נתקלת בהרבה קשיים, אבל PIP עזרו לי בכל שלב, במהלך ההתמחות ואפילו אחריה - עד עכשיו. הם עזרו לי למצוא מגורים בהרצליה ליד העבודה, תמיד שאלו אם אני מרגישה בנוח בהתמחות ואם אני מרגישה שאני מפתחת את הכישורים שאני רוצה לפתח", היא מספרת. "אני רוצה להביא את המומחיות הזאת לפלסטין ולעזור לאנשים הצעירים להצליח לפרוח ולבנות משהו מהכישרונות שלהם".

"לאחר שחזרתי מהאוניברסיטה הגשתי מועמדות לחברות בישראל במשך שישה חודשים, אבל מצאתי את עצמי עובד בעיקר במסעדות", מספר חסן אבו דאלו (24), בוגר התוכנית, בעל תואר ראשון במדעי המדינה ב- Sciences Po בצרפת. היום אבו דאלו עובד כאנליסט בקרן ההון סיכון גרוב ונצ’רס. "עבדתי קודם לכן בסטארט-אפ בגדה המערבית, ואז ראיתי באינסטגרם פוסט של PIP, שנותן הזדמנות להכיר את האקוסיסטם הישראלי, שהוא מעיין ידע שלא הייתה לי הזדמנות להתחבר אליו לפני כן. PIP פתחה לי דלתות, וכשהגעתי לגרוב ניתנו לי הכלים להצליח, לבנות את עצמי ולצבור ידע מקצועי. לא שיערתי שאגיע לעבוד בקרן במשרה מלאה".

 חסן אבו דאלו, אנליסט בקרן גרוב הישראלית / צילום: PIP

"בעתיד אני מקווה להצליח למנף את הידע שצברתי באקוסיסטם הישראלי כדי לעזור לקהילה הפלסטינית כולה. אני מקווה גם להראות לפלסטינים אחרים שזה אפשרי למצוא עבודה באקוסיסטם הישראלי", מוסיף אבו דאלו.

מתקשים למצוא דירה בישראל

"אנחנו ארגון א-פוליטי שפועל בצל הכבד של הפוליטיקה", אומרת גול. "לא מעט פלסטינים מעזה מגישים לתוכנית אבל ההשתתפות דורשת נגישות לשטחי ישראל. למרות שאני מנסה בכל שנה, מעולם לא הצלחתי לקבל אישורי כניסה בעבורם. אנחנו עובדים בתוך הגבולות שנקבעו עבורנו", היא מספרת. גול מוסיפה כי הארגון נמצא בקשר עם מוסדות אקדמיים בגדה כדי להגיע לבוגרים, אך מדובר בקשרים לא-פורמליים, למשל עם מרצים מסוימים. "באופן פורמלי, אוניברסיטאות פלסטיניות לא אמורות לקיים קשרים עם ארגונים ישראלים, או שפועלים מעבר לקו הירוק".

מלבד האתגרים בהרשמה לתוכנית ובמציאת המתמחים, גול מספרת על אתגרים שעולים גם אחרי מציאת התמחויות למשתתפים, בראשם, מציאת מקום מגורים עבור המתמחים בקרבת החברה. "זה רעיון מאוד זר עבור הרבה ישראלים שפלסטיני מרמאללה יגיע לגור איתם בעיר", מסבירה גול. "אנחנו עדיין מנסים להתגבר על האתגר הזה וזו יכולה להיות חוויה קשה למתמחים, כשהם תמיד נדחים על ידי בעלי דירות ומרגישים אפליה והדרה. אני לא נאיבית וזו המציאות של העולם שלנו, ואנחנו צריכים להתמודד איתה".