דעה: משימה ראשונה ודחופה היא חיזוק האמון במערכת המשפט

מתוצאות המדגמים ומתוצאות האמת שנחשפו עד כה, ברור כי העם אמר את דברו, ופניו לממשלת ימין כשבראשה בנימין נתניהו - בין שתהיה זו מפלגה צרה ובין שרחבה יותר.

האסטרטגיה של מפלגת כחול לבן, שניסתה למצב את עצמה כאלטרנטיבה לליכוד בראשות נתניהו, כמפלגת מרכז-ימין עם שלושה גנרלים, כשלה. זאת כאשר לצערה של כחול לבן השתלטה עליה לאט-לאט האסטרטגיה של "אי-ישיבה עם ראש ממשלה תחת כתבי אישום".

במדינה כמו ישראל, שבה מידרג הערכים אינו ברור, כל ערך טוען לכתר המלכות. בעוד שגוש הימין חובש את כתר הערך הביטחוני, כחול לבן זנחה את הערך הביטחוני לטובת הערך של "טוהר המידות" - ערך נכבד בפני עצמו.

הבעיה היא שבדרך זו זנחה המפלגה את קבוצת הגנרלים שלה, ובחרה בבית המשפט העליון כדגל שלה - דגל שנהנה מלגיטימציה ציבורית, אבל כנראה לא בתקופה של אי-יציבות ביטחונית-גיאופוליטית.

בית המשפט העליון היה זה שהוביל במהלך השנים את מרכזיותו של טוהר המידות בזירה הפוליטית. בהתחלה כשאסר על ראש ממשלה למנות שר עם כתבי אישום חמורים; בהמשך כשאסר על מועצת הרשות המקומית לבחור במועמד לראשות העיר עם כתבי אישום; וכעת - סבר מי שסבר כי ימשיך כבודו ויאסור על הנשיא מלהטיל את מלאכת ההרכבה על מועמד לראשות ממשלה עם כתבי אישום חמורים.

הקושי הוא שבעוד הערך הביטחוני נשען על לגיטימציה ציבורית ישירה, הערך של טוהר המידות אינו כזה בישראל - טוהר מידות צריך את בית המשפט העליון כמתווך. הבחירות לכנסת ה-23 הראו כי במתח שבין הערך הביטחוני מול הערך של טוהר מידות, כף המאזניים נוטה לכיוון של הערך הביטחוני.

כעת, הצפי הוא שבפני בית המשפט העליון יונחו עתירות, שיבקשו ממנו להמשיך את התוואי המשפטי של טוהר המידות גם בהתייחס למועמד לראשות ממשלה.

גם במקרה זה, כמו במקרים הקודמים של שר תחת כתבי אישום וראש עיר תחת כתבי אישום, החוק לא היה ברור דיו. יש שיאמרו כי הוא היה ברור, אבל התוצאה הייתה שבית המשפט העליון התערב. האם הוא יתערב גם הפעם?

כנראה שלא. המקרה כעת הוא שונה. בית המשפט העליון הוא שחקן זהיר. הוא אומנם משתתף בזירת המדיניות על רקע פניות שמגיעות אליו, ויש לו אג'נדה, אבל לרוב האג'נדה נדחית כאשר לתפיסתו מלאכת פיתוח המשפט בתקופות של ריק פוליטי עלולה להסב לו נזקים.

העתירות שיונחו לפתחו של בג"ץ, ושיבקשו ממנו לאסור על הנשיא להטיל את מלאכת הרכבת הקואליציה, מגיעות בתקופה שבה יש משילות ברורה בעם ואיתות ברור על הכיוון הערכי: קודם ביטחון ואחר-כך טוהר מידות. ואת זה מבין גם בית המשפט העליון.

הבעיה היא שבמאבק על ערכים יש מנצחים, אבל יש גם מפסידים. והפעם מערכת המשפט בכללותה היא המפסידה. היא נקלעה אל המאבק הערכי שלא בטובתה.

מדינה שבה הרשות השופטת - על עושי המשפט השונים שבה, בין שזו הפרקליטות ובין שזו המשטרה - מאבדת לגיטימציה ואמון ציבור, היא מדינה שעלולה לאבד את האיזון והבלמים שבה.

המשימה הראשונה של ממשלת הימין שתקום היא - לחזק את האמון הציבורי במערכת המשפט, ויפה שעה אחת קודם. 

הכותב הוא דיקן בית הספר לממשל ולחברה במכללה האקדמית תל-אביב-יפו ונשיא האגודה הישראלית למדע המדינה. משמש כפרופסור אורח באוניברסיטת ניו יורק